"היום האחרון התחיל עם קצת יותר שינה אבל עם הרבה תחושות של עצב והתחלה של געגוע. ארוחת בוקר אחרונה עם החברים, מנסים להתעלם מזה שזה נגמר. אף אחד לא באמת מזכיר או מדבר על זה, אבל רואים על הפרצוף שלנו את תחושת הסוף המבאסת.
"כמו ילדה קטנה, לא רציתי שייגמר לעולם", אורטל יהלומי
"אני מנסה לשחזר כל רגע ורגע במסע הזה. לעכל עוד קצת מהכל, לעצום עיניים לרגע ולהיזכר בקפיצה מהבניין. להציץ שוב בתמונות מהימים שעברו. לדבר עוד קצת עם כל אחד ולהזכיר לחברים (שכולם מהמרכז) שהם אכן חברים! ושלא ישכחו אותי ויזניחו אותי בחיפה הרחוקה.
שמחה ועצב מתערבבים יחד
"אחרי סיור גרפיטי מרענן נשימה בברלין ועוד קצת צילומים, כי באמת לא הצטלמנו מספיק, המשכנו לדבר האמיתי: צירת גרפיטי אישית שכל אחד יצר. וכמו האישיות הצבעונית של כל אחד מאיתנו, שהתגלתה לאט במסע המטורף הזה, ככה הפכו הקנבסים הלבנים אט אט ליצירה צבעונית ומרשימה.
"שוט אחרון לסיום....שוט מרטיני! לא מאמינים, לא רוצים לעכל, איך יכול להיות!? חוזרים לשיגרה אפורה ומשעממת!? מה אין יותר חוסר שינה? צחוקים שרק אנחנו מבינים? גיהוקים של שלי? ריקודים של גל? חיפושים אחרי אמיר וג׳ורג׳? פרצופים מצחיקים של שחף? בדיחות וחיקויים קורעים של אהוד? מה לא יצלמו אותנו כל פעם שנשתה זירו? איך יכול להיות!?
"הערב ירד על ברלין והטיסה חזרה ארצה מתקרבת. משיכת כתפיים ומלמול של 'לא רוצה', ממש כמו ילדה בת חמש שאומרים לה שנגמרה הקייטנה. כמה מילות סיכום מצד ההפקה והאנשים שבזכותם כל זה קרה באוטובוס בדרך לשדה התעופה. בזכותם יצא לי לחוות משהו שבחיים לא אחווה, שבזכותם הכרתי חברים חדשים ומדהימים לחיים; בזכותם אספתי זיכרונות שאי אפשר לתאר במילים או תמונות - צריך להיות שם!
"המראה, נחיתה, חיבוקים אחרונים, כמה דמעות קטנות, וחושת געגוע שכבר משתלטת. דיבורים על פגישת מחזור ואני כבר לא יכולה לחכות. השמש מתחילה לבצבץ ואני ברכבת אחרי שכולם כבר ירדו, מנסה לסכם, מתמלאת עצב ושמחה ביחד.
"אני לא בחורה פחדנית ולא חששתי מלצאת למסע הזה עם 9 זרים מוחלטים, אבל ממש לא חשבתי שאני ככה אתאהב בכל אחד. אז מה היה לנו סרג׳יו!? פלגים פלטינות וזיכרון אחד ענק שנחרט עמוק! אני רוצה שוב! אבל בלי לשנות דבר, אותם אנשים, אותה אוירה, אותו מזג אויר מקפיא וחודר עצמות אותו נוף אותם חוויות אבל שיהיה בדיוק מושלם. בבקשה!
אז עד המסע הבא, תחוו תאהבו ותישארו אקסטרים!"
לבלוג של שירן סאן: "כמויות האדרנלין פה מטורפות"
לבלוג של אהוד לזר: "יצירת מופת אלוהית"
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן