קצת עליי
"נולדתי בערד, למדתי פסנתר מגיל 9 עד 12, את הגיטרה בס פגשתי לראשונה בגיל 16, כשהכרתי חברים עם להקה. מכיוון שהיה חסר בסיסיט, הם נתנו לי גיטרה בס ימנית ששכבה בחדר חזרות, ואחרי כמה הסברים ושעה אימון כבר הבנו שזה די מתאים לי ועשינו חיים יחד עד סוף התיכון.
"אחרי לימודי י"ג-י"ד באדריכלות, התגייסתי ולאחר כמה שנים כקצינה בקבע בתפקידי שטח, עברתי בשנת השירות האחרונה לתל אביב, בגיל 23. אז גם נזכרתי שאם אני לא חוזרת לנגן על משהו אני משתגעת. קניתי לי גיטרה בס שמאלית זולה, והתחלתי לחפש מי רוצה בלהקה שלו בסיסטית שלא ממש יודעת לנגן, אבל מאוד רוצה לעשות את זה ומאמינה בעצמה בכל ליבה.
"את הלהקה הראשונה שלי בתל אביב פגשתי דרך אחי הצעיר פז אדרי, בימאי קליפים שהיה אז בתחילת דרכו. הוא ביים קליפ ללהקת 'נורוק' ונידב לי מידע פנימי שהבסיסטית שלהם עומדת לעזוב, תוך שהוא מנדב להם מידע פנימי על זה שאחותו הגדולה בסיסטית. בחזרות הראשונות זה היה מביך, אבל נתתי לאמיר גבריאל, סולן הלהקה, התחייבות שתוך חודשיים אני יודעת את כל השירים ועולה אתו ללא פחד על במה. לשמחתי הוא היה סבלני ונתן לי צ'אנס.
"תוך כדי הופעותיי אתם, פגשתי עוד ועוד להקות צעירות, וקיבלתי הצעות, כשאני משתדלת לשמור על העקרונות של להתמקד בדברים שיאתגרו אותי ועל לנגן בכמה שיותר להקות במקביל כדי להשלים את כל המידע שהחסרתי בשנים בהן בני גילי בתחום ניגנו, ואני ביליתי בצבא. באותן שנים נצמדתי לבסיסטים שאהבתי, קיבלתי טיפים, וגם למדתי בדרך הקשה על סטנדרטים, לאחר שהעיפו אותי מלהקות כי לא הייתי טובה מספיק. במקביל התחלתי לנגן פעם פעמיים בשבוע בלהקות קאברים ב'מייקס פלייס' ודומיו ובחתונות תמורת כסף, וזה כבר אילץ אותי להשתפר באופן משמעותי".
סיפור ההצלחה שלי
"בסוף שנת 2009 קיבלתי מייל מאיתמר פינצי (היום סולן להקת 'מונטי פיורי') עם סקיצה של שיר שהוא ואסא רביב עשו בפרויקט שעוד לא היה לו שם, ואליה מצורפת הצעה להצטרף אליהם כבסיסטית. זה היה שיר באיטלקית Senato שאנחנו מנגנים במונטי פיורי עד היום, ואני זוכרת את הצמרמורות שעברו לי בכל הגוף. לא הכרתי אותם אבל הרגשתי שהפרויקט הזה בשבילי, ואפילו הם לא מבינים כמה. בתחילת 2010 התחלנו לעבוד, ומיד בהופעה הראשונה הרגשתי שזה מה שחיפשתי. הקהל גם חש היטב את ההתאמה ופינק אותנו בנוכחות כבירה בכל הופעה.
"שנה אחר כך, במטוס לברלין עם להקת קאברים, החברים שאלו אותי מה החלום שלי. התפרעתי ואמרתי להם שהלוואי שמישהו כמו אמדורסקי יציע לי לעבוד איתו. אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מהמנהל שלו".
מתי ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי
"בתיכון חשבתי שאהיה אדריכלית, בצבא חשבתי שאהיה סגן אלוף, בגיל 23 היה לי ברור כשמש שאנגן כל עוד יש לי ידיים".
איך מצליחים בגיל כל כך צעיר?
"על אף הקלישאה שבדבר - רצון עז, התכוונות ונוכחות".
מקור ההשראה שלי
"כל מי שנמצא סביבי ביום יום: המשפחה שלי, חבר שלי קוסטה, אסף אמדורסקי, הלהקות שלי, שחף השותף שלי לדירה ולאולפן, זואי פולנסקי. הם מצחיקים אותי ומרגשים אותי".
מה החלום שלי?
"לשתף פעולה עם הצמד הצרפתי air. הם השפעה חזקה על כל מה שאני עושה".
איפה אהיה בעוד חמש שנים מהיום?
"לא יודעת, אני אוהבת הפתעות".
הטיפ שלי להצלחה
"להשתדל שאנשים ייהנו לעבוד איתי. לזכור לנסות להיות אדיבים והוגנים גם ביום רע".
משפט לסיכום:
"תיתן חצי - קבל חצי".