קצת עליי
"ציור היה מתחביבי העיקריים. בזמני הפנוי בזמן שירותי בצבא הייתי מעצב פוסטרים ללהקות של חברים, ועם הזמן זה הפך להיות עבודתי ומקור פרנסתי ובעיקר בית-הספר שנמשך עד היום".
סיפור ההצלחה שלי
"הכול התחיל כמשחק, כתחביב. כל פוסטר ופרויקט היה אתגר בפני עצמו, מאתגר לאתגר ומתוך ניסיון לראות כמה רחוק המשחק הזה יכול להמשיך. הפוסטרים והעבודות בברים ובמקומות הציבוריים היו "אומנות הרחוב" שלי. והרחוב זה הגלריה הטובה ביותר. זכיתי לייצג את ישראל כמה פעמים בעולם בתערוכות שונות, עם ציורי קיר.
"היום אני מתרכז בעיקר במותג 'פילפלד' שאותו אני עושה בשבע השנים האחרונות. אני מנסה לפתח את זה למותג אופנתי בינלאומי. שמציע יותר מחולצות טישרט מודפסות ופונה גם לנשים ולגזרות שונות תכשיטים ואקססוריז לבית ועוד.
"בנוסף, יש כמה פרויקטים שעשיתי שאני גאה שזכיתי לעשותם. לפני כשנתיים עיצבתי את אלבומו של רמי פורטיס – 'החבר אני', והחיבור עמו הנו גאווה גדולה בשבילי. בשנה שעברה עיצבתי לחברת אבסולוט העולמית את הבקבוק שמייצג את תל אביב.
"כמו כן, עיצבתי בעבר את הקונספט ל-MTV ישראל, עשיתי שיתוף פעולה עם מלון הבוטיק בראון בת"א, עבדתי עם ברים ומועדונים שונים. זכיתי פעמיים בתחרות הסטריט-פרינט במקום הראשון בעיצוב פוסטר הטוב של השנה, והשנה זכיתי בגרפיטי הטוב בעיר מטעם טיים אאוט".
מתי ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיי
"אני עדיין לא ממש יודע מה אני רוצה לעשות. מעולם לא רציתי להיות אמן, ולא ידעתי שיש מקצוע כזה בכלל. זה פשוט זרם. היו לי מלא חלומות, ועדיין יש לי. אני חושב שבפעם הראשונה שקיבלתי פידבק מאדם זר זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני טוב במשהו, ושאני רוצה לעשות עוד.
"זה קרה שהתקשרו אלי ממועדון בת"א וביקשו שאעצב להם פוסטר, ושהם ישלמו לי על זה. זה נשמע לי מטורף שמישהו ישלם לי על ציור ועוד יתלו אותו בעיר. מעולם לא התאמתי לשום מסגרת לימודים וגם אין לי תעודה, כך שמקצועות חלומיים שדורשים תארים וכו' לא היו נראים רלוונטיים, לכן לעולם לא אהיה ראש הממשלה. דווקא לפעמים יש לי איזה קטע שבא לי עכשיו לדבר לעם. אולי יום אחד בכלל אפרוש ואלך ללמוד תורה ואשקיע את כוחי שם".
איך מצליחים בגיל כל כך צעיר?
"בכלל לא חשבתי שאצליח בגיל צעיר. בצעירותי לא עניין אותי כלום חוץ משטויות, שטויות ושטויות. אם הייתי מייחס את הצלחתי בחיי להצלחתי בבית הספר, הייתי אפס. אני תמיד זוכר מה שהייתה אומרת המחנכת שלי לאמא שלי. הצלחה הייתה נראית סרט קולנוע שיש רק באמריקה.
"סולם העדיפויות בחיים מאד חשוב. כך שצריך מאד לרצות משהו כדי להשיג אותו. אדם הוא כלי קיבול, ככה כאשר הוא רוצה משהו, הוא מגדיל את קיבולת הכלי. ברגע שהרצון הופך צורך, הכלי מתמלא ואז רק נשאר לשבת על התחת ולהתמיד, להאמין ולהאמין".
מקור ההשראה שלי
"אני מת על השאלה הזו. כל פעם זה זורק אותי למחשבות על דברים שאני אוהב ואני תוהה אם יש מקור מרכזי שממנו אני שואף את ההשראה. אני חושב שברגע שאתה אוהב משהו, הוא נותן בך השראה. זה יכול להיות כל דבר. אני מקבל הרבה השראה מהטבע ולא מבין לפעמים איך בורא העולם ברא את כל החיות והצמחים ולכל אחד אפיין את צורתו שתתאים לטעמו. כן פרצופם וגופם של אנשים. אני מתלהב מאד מחוכמתם של אנשים וכישרונם של אמנים שונים, ומוזיקה, המהווה מקור השראה חזק. מוזיקה היא קודש כמו מים להשראה".
מה החלום שלי?
"החלומות שלי האמיתיים לא ממש רלוונטיים, כי הם לא ממש מציאותיים. אם אכתוב אותם יחשבו שאני מטורף. אבל אני חושב שזה אחד הדברים החשובים בחיים שלנו: לחלום. כל הזמן לחלום. זה הדבר הטוב ביותר שיש לנו. בוא נגיד שאם הייתי צריך לבחור חלום אחד, הייתי רוצה שעת שיחה אחת עם בורא עולם. אחד על אחד".
איפה אהיה בעוד חמש שנים מהיום?
"אני מקווה שאמשיך לעבוד. יש עוד הרבה הרבה עבודה והרבה שאיפות. בוא נגיד שהלוואי שפשוט הכל יישאר ככך - רק בגדול יותר".
הטיפ שלי להצלחה
"עבודה קשה, אמונה והרבה אהבה למה שאתה עושה".