הסתערות של הכורדים. מתקפות של צבא טורקיה. התקדמות של צבא עיראק והמליציות העיראקיות. מאות תקיפות מהאוויר בכל יום. פעולות של כוחות מיוחדים שהביאו למותם של לוחמים ומפקדים בכירים. ככה נראים לאחרונה החיים של אנשי "המדינה האסלאמית", שבחודשים האחרונים נחלו הפסדים קשים בשדה הקרב ואיבדו ערים ועיירות מרכזיות. הישות של עורפי הראשים, שרק לפני שנתיים הצליחה להפחיד את כל העולם, נמצאת בנסיגה מתמדת. עדיין יודעת לעקוץ, אבל הולכת ומתרחקת מהחלום על ח'ליפות אסלאמית.
אז על מה בעצם נלחם דאע"ש עכשיו? מדוע ממשיכים המתנדבים, כולל ממדינות המערב המפנקות, לזרום לשטחים ההולכים ומצטמצמים של אבו בכר אל בגדדי? המומחים שהתראיינו לכתבה הזאת לא בטוחים שדאע"ש מפסיד בכל החזיתות, ומכל מקום, הם משוכנעים בכך שהמאבק הוא לא על אדמה אלא על רעיון. ולגמרי לא בטוח שהמלחמה המסוימת הזאת נמצאת בדרך לסיום.
לך תבנה מדינה אסלאמית
ברט מק'גורק, נציג כוחות הקואליציה שנלחמת נגד דאע"ש, כינס בחודש מרץ האחרון מסיבת עיתונאים. "דאע"ש מפסיד", פסק מק'גורק, "וככל שהוא ממשיך להפסיד, אנחנו מתמקדים יותר ביציבות ובשיקום". מק'גורק סרב לתת לוחות זמנים, אבל הסכים עם אחד מהעיתונאים שטען כי הארגון בדרך לתבוסה כוללת.
הגנרל לויד אוסטין, מפקד הכוחות האמריקניים שפועלים נגד דאע"ש, אמר לאחרונה בדיון בוועדת הכוחות המזוינים של בית הנבחרים שהח'ליפות איבדה את היכולת שלה לכבוש שטחים ומצטמצמת על בסיס כמעט יומי. גם הוא העריך, בלי לנקוב במועד מסוים, שהתבוסה של הישות הזאת היא עניין של זמן.
רק לפני שנתיים נפלו לידי דאע"ש ערים עיראקיות אחת אחרי השנייה. השיא היה בכיבוש מוסול, מהמרכזיות בערי עיראק. אנשי המדינה האסלאמית כבשו גם מאגרי נפט ופלשו לשטחי הכורדים והיזידים. ב-2014, הכרזתו של מנהיג הארגון אל בגדדי על הקמת ח'ליפות אסלאמית (שלראייתו תשלוט לבסוף בכל העולם) נראתה אולי שאפתנית, אבל לא לגמרי מופרכת. השטח שדאע"ש שלט בו בשלב זה היה גדול משטחה של הממלכה הבריטית; על הרקע הזה, מדינת-על אסלאמית נראתה לכל הפחות אפשרית. אלא שהיום נראים הדברים אחרת.
הלך החלום, נשאר הרעיון
הרוח שינתה כיוון ב-16 באוגוסט 2014, אז החלה ארה"ב לתקוף מהאוויר את לוחמי דאע"ש. בשנתיים האחרונות פועלת נגד המדינה האסלאמית קואליציה רחבה של מדינות מערביות וערביות, כולל לחימה על הקרקע (בעיקר של הכורדים וצבא עיראק), והתוצאה היא שורה של הפסדים לדאע"ש. מטוסי קרב וכוחות מיוחדים חיסלו מפקדים בכירים בארגון ונרשמה פגיעה קריטית איפה שבאמת כואב: שביל הכסף. מטוסי חיל האוויר האמריקאי הפציצו אתרי אחסון מזומנים ודובר צבא ארה"ב ציין כי דאע"ש הפסיד מאות מיליוני דולרים. צינור אספקת מזומנים אחר של הארגון, בארות הנפט שנכבשו, הופצץ בידי האמריקאים ולאחרונה גם בידי הרוסים. בשטח צצות ידיעות יומיומית על אזורים שלמים בסוריה ובעיראק שדאע"ש מאבד את השליטה בהם.
אחרי כל זה, הסרטונים מאזורי הקרבות מלמדים שהג'יהאדיסטים ממשיכים להילחם בעקשנות והמתנדבים הזרים ממשיכים לזרום. איך זה מסתדר? "המדינה האסלאמית נלחמת כדי להשהות עד כמה שניתן את פירוק הרצף הטריטוריאלי שלה", מסביר יורם שוייצר, חוקר בכיר וראש תכנית המחקר "טרור ולוחמה בעצימות נמוכה" במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "בקיץ ראינו שהם איבדו חלק ממה שהפך לסיסמה שלהם, 'שבירת הגבולות' בין סוריה לטורקיה ובין סוריה ועיראק. הגבול הזה צויר מחדש אחרי שהטורקים התעוררו והשיגו שליטה. מימוש חזון הח'ליפות היה גם כך חלום, ועכשיו הוא נשבר לדאע"ש מול העיניים. הם נמצאים בקרב בלימה".
אביעד מנדלבאום, עוזר מחקר בתכנית טרור ומלחמה בעצימות נמוכה, אומר שאולי אנחנו ממהרים להספיד את המדינה האסלאמית: לשיטתו, גם אם דאע"ש יובס בשטח, לא בטוח שהוא יעלם מחיינו. "מה שעומד מאחוריהם הוא מעבר לישות, ארגון או קבוצה: זה רעיון ואמונה בצדקת הדרך. הם מאמינים בכל לבם שהם מייצגים את האסלאם האמיתי". ורעיון, אתם יודעים, קשה מאוד לנצח.
המותג של הג'יהאד
מנדלבאום מוסיף כי המדינה האסלאמית התגבשה לכדי זהות שלא תלויה בגיאוגרפיה. "זה כבר מותג שאתה יכול להקביל לגוגל, פפסי או כל מותג עולמי אחר", הוא אומר. "זה קופץ לעין וזה מוכר".
את המאבק על החלת חוקי השריעה, המקודש בעיניו, יכול דאע"ש לקיים גם בשטחים מצומצמים – בערך (ולהבדיל) כפי שהקומוניסטים ברוסיה ויתרו על חלום מהפכת הפועלים העולמית והחלו לדבר על "קומוניזם בארץ אחת".
"דובר המדינה האסלאמית שחוסל לאחרונה טמן באחת ההקלטות האחרונות שלו את זרעי התבוסה", מזכיר מנדלבאום. "הוא כבר אמר שהמדינה האסלאמית אינה נמדדת בשטחים שהיא מחזיקה ולא במנהיגיה". במובן הזה, המצב בשטח כלל לא משנה לאנשי דאע"ש. הם עדיין נלחמים על אותו הדבר: הנהגת זרם הג'יהאד העולמי, שאיפה שמאפיינת גם את ארגון אל קאעידה.
יורם שוייצר אומר שהקמת הח'ליפות נותרה החזון של דאע"ש, גם אם הפרטים השתנו. "הם ימשיכו להרכיב את החזון הזה באמצעים אחרים, ינסו לרכוש טריטוריות אחרות שישמשו שטחי בסיס להפצת הרעיון. הם גם ינסו להפיץ טרור כדי להרתיע את הקואליציה המערבית והערבית מלהמשיך לתקוף את הבסיסים שלהם".
שוייצר מציין שמסתמנת ירידה בזרם המתנדבים, בערך ביחס ישר לצמצום שטחי המדינה האסלאמית, אבל זה לא בהכרח מעיד על כך שהזרם ייפסק לגמרי: "לא כולם מאמינים למה שהם רואים כתעמולה המערבית לגבי ההפסדים. יש כאלה שמצטרפים לדאע"ש מתוך הרפתקנות ואמונה. דווקא כשהם מפסידים שטחים, חלק נשארים כדי להגן על מה שנשאר".
מנדלבאום מחזק: "אני מניח שמה שמושך אותם היום זה הקריאות לעזרה, הקמפיינים שקוראים לחזק את המדינה האסלאמית. במובן הזה, מה שמביא את המתנדבים כיום לא בהכרח שונה ממה שהניע את המתנדבים הראשונים שטסו לשם".
יכול להיות שזה לא נגמר
המדינה האסלאמית היא לא רק עיראק וסוריה: כוחות של דאע"ש נמצאים כיום גם בסיני, בלוב ובמערב אפריקה. כלומר, גם אם הלחימה בסוריה ובעיראק תסתיים בהכרעה, המלחמה בשטח רחוקה מסיום. "אפשר להניח שהלחימה תימשך בצורה כזו או אחרת", אומר מנדלבאום. "מחנה הג'יהאד העולמי - אל קאעידה שהוקם ב-1988 והמדינה האסלאמית - ילוו אותנו גם בעשור הרביעי לקיומם".
גם שוייצר מעריך שהמלחמה רחוקה מסיום, ומשגר אזהרה כלפי כל אלה שמדברים על ניצחון. "יכול מאוד להיות שמגמת ההפסדים וההתכווצויות הטריטוריאליות תוביל לכך שהם יחזרו להיות פשוט ארגון טרור, או שורה של ארגונים שמתכנסים תחת מעטפת אחת. גם ברק אובמה דיבר על זה שאל קאעידה עומד בפני תבוסה, אבל אל קאעידה זה כבר מזמן לא רק הארגון שבאפגניסטן".
הטליבן ואל קאעידה אכן צמחו מחדש באפגניסטן, וגרורות נוספות התאוששו במדינות אחרות. שוייצר מזהיר מפני תרחיש דומה: "יש מספיק מקומות לשאת אליהם את האידאולוגיה של המדינה האסלאמית, והכי חמור הוא מצב שבו תהיה הרגשה של ניצחון ובהמשך הרפיה של המאבק הצבאי. ההרפיה הזו תקל על דאע"ש ותאפשר לו להתאושש".
אז על מה דאע"ש נלחם עכשיו? בשלוש מילים, על אותם הדברים. זה רק הפרטים שהשתנו.