במכה או בלחישה? בתחילת החודש שאל מגזין טיים 50 זוכי פרס נובל מהי הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לאנושות, אחרי אנשים ששולחים הודעות קוליות בוואטסאפ. יותר משליש מהם בחרו בפיצוץ האוכלוסין, ובשינויי האקלים שצפויים להחריף עם כל איכר סיני שעובר לעיר וקונה מיצובישי. אז לכבוד יום הכיפורים, כשנפתחים שערי השמיים, חשבנו לפתוח את זה ולשאול: איך נעלה השמימה?
הנה עובדה נחמדה: במאה ה-3 לפני הספירה, אוכלוסיית הודו מנתה כ-100 מיליון בני אדם. ואילו בסוף המאה ה-17 לספירה, אוכלוסיית הודו מנתה כ-100 מיליון בני אדם. ואז, בקצת פחות מ-400 שנה, המדינה שלא גדלה במשך 2,000 שנה גדלה מ-100 מיליון ל-1.3 מיליארד.
והסיפור של הודו הוא הסיפור של העולם כולו. לפי הערכות, בשנת 1804, כלומר בשיא המהפכה התעשייתית, אוכלוסיית העולם מנתה מיליארד בני אדם בלבד. ב-1927, בני האדם הכפילו את עצמם. 33 שנים מאוחר יותר, ב-1960, מנינו שלושה מיליארד. התינוק הארבעה מיליארד נולד ב-1974, החמישה מיליארד ב-1987, השישה מיליארד ב-1999 והשבעה מיליארד ב-2011. במילים אחרות, אם נולדתם לפני 1960, יש היום פי שניים יותר בני אדם בעולם מכפי שהיו כשאתם באתם לעולם (מה שהופך אתכם לחלק מהבעיה).
כמובן, הבעיה עם בני אדם בעולם אינה בני האדם עצמם – אלא העולם עצמו. בני אדם צורכים משאבים, ומשאבי כדור הארץ מוגבלים. באופן לוקלי, פיצוץ אוכלוסין יכול לפגוע באיכות החיים של האוכלוסייה (זיהומי מים וקרקע כתוצאה משימוש יתר, הפצת מחלות בערים צפופות, מחסור בשטחי מרעה וחקלאות, פקקים, תורים, זיהומי אוויר, רעש ואור, היעלמותם של מרחבים פתוחים ועוד כהנה וכהנה תופינים וממתקים). באופן גלובלי, פיצוץ אוכלוסין יכול לחסל את המין האנושי, על ידי שינוי בלתי הפיך של הסביבה והפיכתה ללא ראויה לחיים, כפי שאלה הסתגלו לסביבתם במשך מיליוני שנים.
ב-1995, איטליה הייתה המדינה היחידה בעולם עם יותר תושבים בני 65 פלוס מאשר בני 15 מינוס. כיום, ישנן 30 מדינות הסובלות מהזדקנות אוכלוסין, וב-2020 מספר זה צפוי לעלות ל-35.
כמובן, הזדקנות האוכלוסין היא רק השלב הראשון של הירידה בשיעורי הפריון. אחרי הזדקנות האוכלוסין באה הצטמקות האוכלוסין. יפן, אוקראינה, בלרוס, מולדובה, אסטוניה, לאטביה, ליטא, בולגריה, גיאורגיה, ארמניה, אלבניה, בוסניה, קרואטיה, סרביה, סלובניה, הונגריה, יוון, איטליה ופורטוגל מונות היום פחות תושבים מאשר בעבר, כאשר ספרד, קובה, אורגוואי, דנמרק, פינלנד ואוסטריה צפויות להצטרף בקרוב למועדון ההכחדה. ואילו גרמניה ורוסיה, שיאניות אירופה בריבוי טבעי שלילי, חומקות בינתיים מגורל דומה הודות לגלי הגירה (ממדינות ברה"מ לשעבר לרוסיה, ומהמזרח התיכון לגרמניה).
והזדקנות האוכלוסין אינה בעיה מערבית בלבד. למעשה, מדינות ערב הן המדינות המזדקנות ביותר בעולם –ובהיסטוריה של העולם. האישה העומאנית יולדת היום בממוצע 5.6 ילדים פחות ממה שילדה אמא שלה. גם שאר השיאים בהצטמקות האוכלוסין שייכים לשכנינו הערבים. בתוך דור אחד בלבד צנח שיעור הפריון בסוריה, בסעודיה ובמרוקו ב–60%, ובאיראן נרשמה ירידה חדה של 70%. לשם השוואה, הריבוי הטבעי האיראני שווה היום לריבוי הטבעי בניו אינגלנד, האזור עם שיעור הילודה הנמוך ביותר בארצות הברית, ואילו טורקיה משתווה לאלבמה, תוניס לאילינוי ושיעור הפריון הלבנוני נמוך במקצת משיעור הפריון בניו יורק.
גם הפלסטינים, ובמיוחד הפלסטינים שגרים בגדה המערבית, מולידים הרבה פחות פלסטינים. עד שנות ה-90 ילדה האישה הפלסטינית שישה-שמונה ילדים בממוצע. בשנות ה-2000 מספר זה כבר צלל לשלושה-חמישה, ואם להסתמך על נתוני משרד הבריאות הפלסטיני בנוגע ללידות בפועל, שיעור הילודה הפלסטיני, שנמצא במגמת ירידה, כבר השתווה לשיעור הילודה היהודי, שנמצא במגמת עלייה.
למעשה, רוב בני האדם חיים היו במדינות בעלות ריבוי טבעי שלילי, כלומר במדינות שבהן יותר אנשים מתים מאשר נולדים – אלא שהשינוי עוד לא מורגש, מאחר שתינוקות אינם מביאים תינוקות לעולם תכף ומיד, כך שהמתרבים היום הם אלה שהובאו לפני עשרים ושלושים שנה. לפי רוב תחזיות האו"ם, אוכלוסיית העולם תצמח ל-9.7 מיליארד עד 2050 – ולאחר מכן שיעור הריבוי הטבעי בעולם צפוי לעמוד על 0. לראשונה מאז מגפת הדבר במאה ה-14, אוכלוסיית העולם צפויה להצטמק. הזדקנות האוכלוסין, ומיד אחר כך הצטמקות האוכלוסין, תציב אתגרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים אדירים בפני עולם שמבוסס כל כולו על צמיחה והתחדשות מתמדת.
תיקו. למה או-או כשאפשר גם וגם? הזדקנות האוכלוסין אינה באה על חשבון פיצוץ האוכלוסין. לפי הערכות האו"ם, עד שנת 2050 אפריקה, ובעיקר אפריקה הענייה שמדרום לסהרה, תוסיף 2.4 מיליארד אנשים לאוכלוסייתה – שעה ששאר אוכלוסיית העולם תוסיף רק 0.2 מיליארד (ואוכלוסיית אירופה תצטמק בכמה מיליונים).
עד 2050, כל אדם רביעי בעולם יהיה אפריקאי, וניגריה תהפוך למדינה גדולה יותר מארצות הברית. פיצוץ אוכלוסין במדינות אפריקה העניות, יחד עם הזדקנות והצטמקות אוכלוסין במדינות המערב העשירות, צפוי ליצור גלי הגירה חסרי תקדים, שמן הסתם יובילו לגלי לאומנות וגזענות, שעלולים להוביל למלחמות ולמלחמות-אזרחים. בגדול, מדינות המערב תאלצנה לבחור בין שינויים דמוגרפיים מרחיקי לכת להכחדה כלכלית, חברתית ופוליטית.
באותו הזמן, ההשפעות ההרסניות של פיצוץ האוכלוסין על המערכות האקולוגיות באפריקה שמדרום לסהרה ייצור משברי מים ומזון – שיביאו לגלי הגירה נוספים לצפון, בד-בבד עם מלחמות על מקורות מזון ומים במדינות המוצא, מלחמות שגם הן, מן הסתם, ישלחו מיליוני פליטים למדינות העשירות. נחמד!
ב-16 ביולי 1945, בעודו צופה בניסוי הגרעיני הראשון בעולם, ניסוי טריניטי בניו מקסיקו, אבי "פרויקט מנהטן" רוברט אופנהיימר ציטט מספר הקודש ההינדי הבהגווד גיטה: "עתה הנני המוות, מחריב העולמות".
מאז ועד היום, השאלה לגבי השמדה גרעינית תמיד הייתה עניין ה"עתה", לא עניין המוות. החל מ-1947, ביטאון מדעני האטום של אוניברסיטת שיקגו מפרסם את "שעון יום הדין", מדד שנועד לאמוד את הסיכוי למלחמה גרעינית טוטאלית. ב-1953, בשיא המלחמה הקרה, השעון הורה על שתי דקות לחצות, כלומר שתי דקות להשמדה. ב-1991, לאחר התפרקות ברה"מ, השעון רשם שיא חיובי כשהורה על 23:43. בינואר 2017, בשל גלי הלאומנות ששוטפים את המערב, נשיאותו הלוחמנית (והגרעינית) של דונלד טראמפ, צינון היחסים בין ארה"ב לרוסיה, וכמובן המשך פרויקט הגרעין של צפון קוריאה – השעון הוזז קדימה לשתי דקות וחצי לחצות. בינתיים מלחמת האיומים של קים ג'ונג און וטראמפ הותירה את המחוג במקומו.
נכון לכתיבת שורות אלו, ישנם 15,000 ראשי נפץ גרעיניים בעולם, רובם המכריע בידי ארה"ב ורוסיה ומיעוטם בידי צרפת, סין, בריטניה, פקיסטן, הודו – ומדינה אחת נוספת, כך לפי פרסומים זרים ומפעלי טקסטיל מוזרים.
אבל כדי להשמיד את העולם לא צריך מלחמת עולם. מספיקה מערכה מקומית, למשל בין הודו לפקיסטן, כדי להרוס את הציוויליזציה האנושית ולהפוך את כולנו לקניבלים בסגנון "הדרך" של קורמק מקארתי. למעשה, דו"ח מ-2014, שפורסם בכתב העת Erath’s Future, חישב ומצא שמספיקים 100 פיצוצים גרעיניים כדי להמית על העולם חורף גרעיני ולהשמיד את רוב שכבת האוזון. אם כך, כאמור לפי פרסומים זרים, לא צריך את טראמפ ופוטין, אפילו לא את סין או הודו – ראש ממשלת ישראל יכול להשמיד את העולם מחר בבוקר. וכידוע לנו, יש לו די והותר צוללות למשימה.
בערך פעם בשבוע מתפרסמת ידיעה על אסטרואיד ענק שעושה את דרכו לכדור הארץ וצפוי להשמיד את האנושות, בדרך כלל עם ציטוט עמום מפי "מדען רוסי". האמת היא שישנו סולם מדעי מקובל לגבי פגיעות של עצמים הנמצאים בקרבת כדור הארץ – בכדור הארץ. הסולם הזה נקרא סולם טורינו, והוא מורכב מ-10 דרגות איום לפי הסבירות להתנגשות והעוצמה הקינטית שתשתחרר כתוצאה ההתנגשות. אסטרואיד או מטאור שזוכה לציון 10 בסולם טורינו הוא גוף שיתנגש בוודאות בכדור הארץ – ובוודאות יחריב את הציוויליזציה האנושית, בין אם יפגע בים ובין אם ביבשה, בין אם כתוצאה מההתנגשות עצמה ובין אם משינויי האקלים הצפויים בעקבות ההתנגשות (ע"ע הדינוזאורים).
אולי תשמחו לדעת שכרגע אין אף גוף שמימי שמדורג 10 בסולם טורינו. גם לא בדרגה 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2 או 1. כן, כל הסלעים שמסתובבים במסלול הקרוב למסלול כדור הארץ מדורגים בדרגה 0 בסולם טורינו.
אבל אל תשמחו מהר מדי. זוכרים את המטאור שהתפוצץ מעל רוסיה ב-2013? לפי הערכות, המטאור, שהתפוצץ באוויר, שחרר אנרגיה השקולה ל-33 פצצות אטום שהוטלו על הירושימה – ושלח 1,500 בני אדם לבתי החולים. אם זווית הכניסה שלו לאטמוספירה הייתה שונה, הוא היה יכול להחריב עיר בגודל בינונית. נגיד, את תל אביב.
לאיזה דירוג בסולם טורינו זכה המטאור מ-2013? אז זהו, שהוא לא היה בסולם טורינו. למעשה, אף אחד לא ידע על קיומו של המטאור רגע לפני שהוא חדר לאטמוספירה – ובשלב הזה קצת מאוחר מדי להזמין את ברוס ויליס והגנג.
לפי נאס"א, 100 טון של אבק וסלעים מתווספים לכדור הארץ מדי יום. פעם בשנה, סלע בגודל מכונית יוצר את אחד מכדורי האש האלה שמצטלמים נהדר ממצלמות על דשבורדים. פעם ב-60 שנה לערך, מטאור בגודל צ'יליובין (החבר מ-2013) או טונגוסקה (הבן-דוד שלו מ-1908) מתנגש בכדור הארץ ויכול להשמיד מטרופולין. פעם ב-2,000 שנה, גוף בגודל מגרש כדורגל פוגע בכדור הארץ בעוצמה שיכולה להשמיד מדינה או שתיים. ופעם בכמה מיליוני שנים – זה הסוף. ומאחר שהסוף האחרון היה לפני 66 מיליון שנה, בהכחדת קרטיקון-פלאוגן, הכחדת האמוטיקון-רמת גן היא רק עניין של זמן.
אין פייט. עם כל הכבוד ליקום, בני האדם הם ללא ספק הסכנה החמורה ביותר הנשקפת לחיי אדם.
ראשית, בשנים האחרונות סוכנויות החלל הממשלתיות, וכן מספר גופים אזרחיים, עושים עבודת מיפוי רצינית – גם אם עדיין חלקית – של עצמים מסוכנים העלולים לפגוע בכדור הארץ, בדגש על עצמים גדולים שיכולים למחוק את האנושות. ב-1998, הקונגרס האמריקני הטיל על נאס"א לקטלג את כל העצמים הגדולים מקילומטר אחד, שהוא פחות או יותר מה שנדרש כדי להשמיד את כולנו. נכון לינואר 2017, הקטלוג הזה עומד על 875 גופים, כאשר הערכות הן שמספר זה מייצג 80% ממשמידי האדם שמשייטים להם אי-שם.
במקביל לעבודת המיפוי, ישנן גם תכניות מגירה לא רעות בכלל להסטתם של גופים כאלה ממסלולם הרצחני, אם וכאשר נגלה אחד מהם בזמן. כך, למשל, ישנן תכניות מגירה להסטת מטאור או כוכב שביט ממסלולו באמצעות ליוויו עם לוויין, שללא מגע ימשוך אותו מעט לכיוונו – היסט שעם הזמן יגרום לו לפספס את הפנייה. זאת תהיה משימה מורכבת, אבל לא בלתי אפשרית עם הטכנולוגיות הקיימות.
אז כן, סטטיסטית, סביר להניח שבימי חיינו נראה פגיעה של אסטרואיד או כוכב שביט קטן בכדור הארץ – אולי אפילו לפגיעה שתגרום לאובדן חסר תקדים בחיי אדם – אבל לא כזאת שתשים סוף לפרויקט האנושי ככלל. לעומת זאת, כלי נשק בלתי-קונבנציונליים נמצאים בידינו קצת יותר מ-70 שנה, וכבר הפלנו על עצמנו שניים. נראה, אם כן, שאם מישהו הולך להפיל עלינו מוות משמיים, זה ככל הנראה יהיה אנחנו.
לא צריך להיות מדען גדול כדי להבחין בשינויי האקלים. משנה לשנה, החורף הישראלי הופך מחורף לשורה של סופות. במקום טפטופים רבים – מספר מצומצם של מבולים, וביניהם ים ימים שמשיים. ואילו מדי קיץ, מדי סוף חודש, אנחנו מתבשרים שזה היה יוני החם ביותר, יולי החם ביותר, אוגוסט החם ביותר, בעשור האחרון, ב-20 השנים האחרונות, מאז 1880.
התחממות גלובלית היא תיאוריה מדעית, כי במדע הכול תיאוריות, אבל זאת לא תיאוריה כמו התיאוריה של חבר שלך דני על בחורות ששולחות אמוטיקונים אחרי דייטים. התחממות גלובלית היא תיאוריה כמו אבולוציה, כבידה והמפץ הגדול. אין עליה עוררין. אין גוף מדעי אחד, ממשלתי או חוץ-ממשלתי, אף אוניברסיטה או מכון מחקר בכל הכדור הכחול שמערער על עצם שינויי האקלים. וגם לגבי הסיבה ישנה תמימות דעים: פליטת גזי חממה, כמו פחמן דו-חמצני ומתאן, כתוצאה מפעילות אנושית, משנה את אקלים כדור הארץ עד ללא הכר.
לפי הערכות, אם מנהיגי העולם ("מנהיגי העולם"=יופמיזם לטראמפ) יתעשתו ויצמצמו את פליטת גזי החממה, טמפרטורת פני השטח של כדור הארץ צפויה לעלות ב-0.3 עד 1.7 מעלות במהלך המאה ה-21. וזה התרחיש האופטימי. בתרחיש הפסימי (והריאלי), העולם האחד שלנו צפוי להתחמם ב-2.6 עד 4.8 מעלות. תחשבו על זה רגע: הנכדים שלכם יחיו בעולם שבו חודש אוגוסט בתל אביב יהיה חם ב-4.8 מעלות.
ואלו רק הטמפרטורות. עוד לא דיברנו על אקלים קיצוני (שריפות, הצפות, בצורות, תנאי חום וקור קיצוניים), עליית מפלס המים והכחדה המונית של מינים, שאף אחד לא יודע בדיוק כיצד כל אחד ואחד מהם משפיע, במישרין ובעקיפין, על המין שלנו – וכיצד המין שלנו יגיב להפיכתם של אזורים מיושבים בהווה לבלתי ניתנים ליישוב בקרוב מאוד (מלחמה!) ואזורים בלתי מיושבים בהווה לניתנים ליישוב (עוד מלחמה!).
אקלים כדור הארץ עבר שינויים רבים ב-4.5 מיליארד שנות קיומו. רק ב-650,000 השנים האחרונות, כלומר בזמן שמינים קדומים של בני אדם כבר הבעירו מדורות ובישלו מרקים, היו שבעה מחזורים של נסיגת והתקדמות קרחונים. עידן הקרח האחרון הסתיים לפני 7,000 שנה בלבד – סיום שהיווה את ראשית האקלים המודרני ואת ראשית הציוויליזציה האנושית.
עידני קרח נגרמים כתוצאה משינויים מזעריים במסלול כדור הארץ סביב השמש, שמביאים לשינויים מזעריים בכמות האנרגיה שכדור הארץ מקבל מהשמש – ומצטברים, כמו כדור שלג, לשינויים אדירים באקלים. לחלופין, שינויים בפעילות השמש עצמה יכולים לחמם את לצנן עולמנו.
ככלל, עידני קרח אורכים מיליוני שנים, עם נסיגות קצרות של הקרחונים בתקופות בין-קרחוניות חמימות שאורכות הרבה פחות. אנחנו חיים בעידן קרח שהחל לפני 2.6 מיליון שנה, וליתר דיוק בתקופה בין-קרחונית חמימה שהחלה בהולוקן, כלומר בערך לפני 11,700 שנה.
אם עידן קרח חדש (כלומר, אותו עידן קרח ישן) בפתח, אלה חדשות רעות מאוד לגבי הביקור שלנו בברלין, כי היא תהיה מכוסה קרח. וגם לונדון. וגם אמסטרדם. שלא לדבר על קנדה המסכנה.
הקוראים המבוגרים יותר ודאי זוכרים שלפני ההתחממות הגלובלית, היו מדענים שהביעו חשש ממשי דווקא מפני התקררות גלובלית – ועידן קרח חדש.
היפותזה זו נולדה בשנות ה-70, כאשר חוקרים הבחינו בירידה קלה בטמפרטורות החל משנות ה-40. ההיפותזה לא הוכיחה את עצמה מבחינה מדעית (למרות שהיא הייתה פופולרית מאוד בכלי התקשורת), ובדיעבד אנחנו יודעים שהטמפרטורות הממוצעות טיפסו לכל אורך המאה ה-20 כתוצאה מפעילות אנושית. אתם יודעים, ככה זה עם ממוצעים: העובדה שכדור הארץ מתחמם לאורך זמן אין פירושה שכל שנה מוכרחה להיות חמה יותר מהקודמת.
אלא שהעובדות מעולם לא הפריעו לחכמולוגים (האידאולוגיים או הציניים) לבוא ולומר: הנה, אמרתם שמתקרר ועכשיו אתם אומרים שמתחמם, אז למה שנאמין לכם? אלא שכדור הארץ מתחמם. זאת לא שאלה של אמונה. קחו שתי תמונות לוויין של כדור הארץ, אחת מהמאה ה-20 והאחרת מהמאה ה-21, ותשוו בין הקטבים.
אם מתעלמים מהשלכות הפעילות האנושית על האקלים, התקופה הקרחונית הבאה אינה צפויה ב-50,000 השנים הקרובות. מה שכן, בגלל שאנחנו משנים את העולם, ישנן עדויות לכך שזרם הגולף – אותו זרם ימי שמחמם את חופי אירופה – משנה את אופיו ואולי אפילו את כיוונו. התוצאה תהיה צניחה של כ-5 מעלות בצפון ובמערב אירופה, נמלים קפואים ואובדן יבולים, באופן שיזכיר את "עידן הקרח הקטן" של המאות ה-17 עד ה-19.
אבל כל זה לא יבוא על חשבון ההתחממות הגלובלית, שכן, כאמור, טמפרטורות ממוצעות הן ממוצעות. הטמפרטורות באירופה עלולות להיות קיצוניות יותר בחורף, וקיצוניות הרבה יותר בקיץ.
אם אתם בני אדם, סביר להניח שנתקלתם בשנים האחרונות בכותרות בסגנון "סטיבן הוקינג: בינה מלאכותית יכולה לשים קץ לאנושות".
כמובן, האזהרות הללו אינן חדשות. ימי הפחד מפני המכונה עתיקים כימי המכונה עצמה. חשבו, למשל, על "שליחות קטלנית", על "אני, רובוט" של אסימוב, אפילו על "זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין או על פרנקנשטיין של מרי שלי.
אבל כשמדברים על הסכנה הנשקפת לאנושות מפני יצירי כפיה, חשוב להבחין בין שני תרחישים פופולריים: השתלטות של רובוטים על שוק העבודה והשתלטות של רובוטים על כדור הארץ. ברשותכם, אני אתמקד כאן בתרחיש השני, כי וואלה – דעתו של כותב זה היא שבני האדם לא נולדו לעבוד ואינם צריכים לעבוד אם אין בזה צורך. די להמציא לנו עבודות סתם. תנו לנו ללכת לים. 100% אבטלה זאת לא דיסטופיה, זאת אוטופיה.
למעשה, גם בתרחיש השני, שבו אנחנו נפתח בינה מלאכותית נבונה עד כדי כך שהיא תשתלט על העולם, חשוב להבחין בין שני תתי-תרחישים: תרחיש המשימה ותרחיש ה"התפוצצות".
בתרחיש המשימה, המכונה נשארת מכונה – כלומר היא חסרת רצון עצמאי, רגשות נחיתות ועליונות, קנאה, שנאה, אהבה וכל שאר הדייסה הפנימית שמאפיינת את מולידיה בני האדם. המכונה עושה בדיוק את מה שצווה עליה לעשות, ולבצע את המשימה שהיא תוכנתה לבצע, אלא שעל הדרך, המכונה העוצמתית והעיוורת משמידה את העולם, בבחינת לשפוך את התינוק יחד עם מי האמבט – כשאנחנו התינוק.
דמיינו, למשל, צבא של מכונות מלחמה קטלניות ואוטונומיות, מהסוג שמפתחת DARPA (ראיתם את הסרטונים עם החמורבוט? לכו לראות את הסרטונים עם החמורבוט!), שמוצב על הגבול בין שתי מדינות אויב. ואז, חס ושלום, בין שתי המדינות פורץ שלום – אבל לכו תספרו את זה לצבא המכונות. הן לא תוכנתו לשלום. הן תוכנתו להפעיל שיקול דעת במטרה אחת בלבד: להשמיד כל דבר שמנסה לעבור את הגבול.
האפשרות השנייה, והמחרידה יותר, היא "התפוצצות בינה" או סינגולריות. בתרחיש הזה, אלגוריתם אחד עובר איזה סף מסוים, שאחריו לבני האדם אין יותר שליטה עליו. רוצים דוגמא? בבקשה: לפני חודשיים פייסבוק השביתה ניסוי בשני צ'ט בוטים, לאחר שאלה החלו לפתח שפה משלהם – שאמנם העבירה את המידע הנדרש ביעילות רבה יותר, אבל דמתה יותר ויותר לג'יבריש עבור המתכנתים.
כעת דמיינו מצב שבו אלגוריתם כזה הולך ומשכלל את עצמו, וברגע מסוים – שבני האדם לאו דווקא יידעו עליו – מפתח לעצמו רצון עצמאי באמת. יכול להיות שהוא יחוס על מתכנתיו הטיפשים. ויכול להיות שלא. יכול להיות שהוא יגיע למסקנה שעידן בני האדם תם ונשלם, ועכשיו תורו להשתלט על העולם.
דיסקליימר: אין פרומיל ראייה לכך שחייזרים ביקרו בכדור הארץ, בנו את הפירמידות או חטפו את דוד שלכם למטרות ניסויים. עם כל הכבוד לדוד שלכם, אף אחד לא היה טס שנות אור כדי לבקר אותו. וזאת לראייה: הוא גר בגבעתיים ואתם לא נוסעים חצי שעה כדי לבקר אותו.
עם זאת, ככל שאנחנו לומדים יותר על היקום העצום שמקיף את גבעתיים, האפשרות שאנחנו חיים בבדידות מזהרת נראית פחות ופחות ריאלית. לפי הערכות מינימליות, בגלקסיית שביל החלב יש לפחות 100 מיליארד כוכבים וביקום יש לפחות 100 מיליארד גלקסיות. במילים אחרות, בשמיים יש 1,000,000,000,000,000,000,000, או ביליון טריליון, כוכבים. ואלה רק הכוכבים, כלומר השמשות. עוד לא ספרנו את כוכבי הלכת שמקיפים את השמשות, את הירחים שמקיפים את כוכבי הלכת ואת כוכבי הלכת התועים, שנעים ונדים ביקום בלי שיהיו קשורים לשמש זו או אחרת.
אז כן, סביר מאוד להניח שהיקום שורץ חיים, ושלפחות חלק מהחיים האלה התפתחו לכדי חיים תבוניים. השאלה הבאה, מן הסתם, היא "אז איפה כולם?" – שאלה שנקראת פרדוקס פרמי, על שם שואל השאלה וחתן פרס נובל לפיזיקה אנריקו פרמי.
לפרדוקס פרמי ישנן מספר תשובות אפשריות, שלא ניכנס כאן בפירוט לכולן (הם כאן והם לא רוצים שנראה אותם, הם כאן ואנחנו לא מבינים שאנחנו כבר רואים אותם, יש הרבה מאוד חיים ומעט מאוד חיים תבוניים, יש הרבה מאוד חיים ואנחנו הראשונים להתפתח לחיים תבוניים, יש הרבה מאוד חיים תבוניים וכולם מושמדים או משמידים את עצמם וכו' וכו').
לא, כאן נתרכז באפשרות המרנינה של השמדה שמימית. חשבו על זה ככה: גיל היקום הוא 14 מיליארד שנה. גיל מערכת השמש שלנו, ומכאן שגם כדור הארץ שלנו, הוא 4.5 מיליארד שנה. אבל יש כוכבי לכת עתיקים מאתנו, גם בגלקסיית שביל החלב שלנו, העתיקים מאתנו במיליארדי שנים. אם נניח שהחיים התפתחו על כוכב לכת כזה באותו הקצב שבו התפתחו בכדור הארץ (הנחה סבירה, שכן אנחנו מכירים דוגמא אחת בלבד להתפתחות של חיים), האמצעים הטכנולוגיים של אותה ציוויליזציה יהיו מתקדמים משלנו במיליארדי שנים.
ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שמפגשים בין ציוויליזציות מתקדמות, כמו הבריטים במאה ה-19, וציוויליזציות מפגרות, כמו ילידי האי טסמניה במאה ה-19, נוטות להסתיים רע מאוד ומהר מאוד עבור החלשים. ואלה הבדלים של כמה מאות עד אלפי שנים. נסו לדמיין ציוויליזציה מפותחת יותר במיליארדי שנים. מלחמה בין בני האדם לכל מין פולש, כלומר לכל מין שיש לו את הטכנולוגיה להגיע לכדור הארץ, תהיה דומה יותר להדברת מקקים מאשר ל"יום השלישי".
סטיבן הוקינג (כן, אותו סטיבן הוקינג מהרובוטים. הוא פחדן זה) הזהיר שהניסיונות שלנו לשדר אותות רדיו לחלל, ובכך לאותת על קיומנו ולסמן את מיקומנו, הם מעשה פזיז ומטופש. והמין האנושי הרי מצטיין במעשים פזיזים ומטופשים. ככה זה כשאתה מין ינוקא בגלקסיה עתיקה, חכמה ורצחנית.
רובוטים. לגמרי רובוטים.
קודם כל, אין כל סיבה להניח שציוויליזציה מתקדמת מבחינה טכנולוגית תהיה מפגרת מכל בחינה אחרת. אפילו אנחנו בני האדם כבר הפסקנו להשמיד אחד את השני. וזה לא רק עניין מוסרי. לתרבות חומרית המפותחת מאתנו במיליארדי שנים לא יהיה שום אינטרס חומרי לכבוש את כדור הארץ. לא השדות ולא הנפט. אנחנו פשוט לא נהיה שווים את הזמן שלהם, באותו האופן שבו הצבא הישראלי יכול – אבל לא רואה טעם – בהשמדת קהילת ברחשים לגדות הכנרת.
אפילו אם נניח שהמוטיבציה להשמיד אותנו קיימת, סביר להניח שהחייזרים עוד לא יודעים על קיומנו. אמנם החיים בכדור הארץ פולטים חמצן וגזים מחשידים נוספים לאטמוספירה כבר מיליארדי שנים, אבל הסימנים לחיים תבוניים בכדור הארץ – כמו אור מלאכותי, אותות רדיו ושידורי טלוויזיה (כן, היטלר באולימפיאדה, כמו בסרט "קונטקט") הם בני 200 שנה בסך הכול. והחלל הוא מקום גדול. אלא אם כן האימפריה הגלקטית הרעה במקרה נמצאת ברדיוס של 200 שנות אור מכדור הארץ, אין להם שום דרך לדעת שאנחנו פה בכלל.
המכונות, לעומת זאת, הולכות ומשתכללות בקצב אקספוננציאלי. לפי התחזית של העתידן ריי קורצווייל, כבר באמצע המאה ה-21 לשעון יארע המפץ הסינגולרי הגדול: המכונה תדביק את יכולת החישוב של האדם ותחליף אותו כגיבור המחזה ההיסטורי. אפילו אם התחזית של קורצווייל שגויה, והמעבר מאבולוציה ביולוגית לאבולוציה טכנולוגית יארך עוד 100 או 200 שנה – ברור לכל ילד עם אייפד שהסינגולריות קרובה, ושאין לנו דרך לחזות את כל ההשלכות שלה.
"בעתיד", כתב קורצווייל בספרו "הסינגולריות מתקרבת", "קצב השינוי הטכנולוגי יהיה כה מהיר, והשפעתו תהיה כה עמוקה, עד שחיי האדם ישתנו לבלי הכר ולבלי שוב".