אחרי צעדת הניאו-נאצים בשרלוטסוויל, וירג'יניה, במהלכה נדרסה למוות מפגינה שהפגינה נגד הגזענים, הנשיא לשעבר אובמה שבר את שיא כל הזמנים בטוויטר. אובמה פרסם שבה הוא נראה משעשע ילדים, מהם אחד שחור ואחד אסייתי, תחת הציטוט של נלסון מנדלה: "איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו". הציוץ זכה לשלושה מיליון לייקים ומיליון ריטוויטים.
"No one is born hating another person because of the color of his skin or his background or his religion..." pic.twitter.com/InZ58zkoAm
— Barack Obama (@BarackObama) August 13, 2017
וזה באמת ציטוט יפה מאוד (בלשון העם: "מעורר השראה!!"), אלא שהוא לא בהכרח נכון. תינוק אמנם לא נולד כשהוא שונא אף אדם, אבל הביולוגיה בהחלט נותנת לו תנאי פתיחה נוחים מאוד להיות גזען בהמשך. אנחנו נולדים עם נטייה מולדת להכליל קבוצות שמוגדרות אצלנו כקבוצות החוץ – מי ששונה מאיתנו – ולהעדיף את הקבוצה שמוגדרת אצלנו כקבוצת הפנים – מי שדומה לנו.
למעשה, אם אתם לבנים וגדלתם בסביבה לבנה, כל השחורים באמת נראים לכם אותו דבר. ואם אתם שחורים שגדלו בסביבה שחורה, כל הלבנים נראים לכם אותו הדבר.
אפקט הגזע (Cross-Race Effect), שהתגלה לראשונה כבר ב-1914, הוכח בעשרות מחקרים: בני אדם מזהים טוב יותר בני אדם מהקבוצה שלהם, ונוטים לחשוב שבני אדם מקבוצות אחרות "נראים אותו דבר", כאשר הדבר הזה הוא בדרך כלל סטריאוטיפי. במילים אחרות, יהודים נראים ממש כמו קריקטורה של יהודים בעיני לא-יהודים, ואילו בעיני יהודים הם נראים שונים ומגוונים כפתיתי שלג. לאפקט הזה יש השלכות בעיקר על זיהוי פלילי (כאשר עד נדרש לזהות חשוד מקבוצה אחרת, הסיכוי לטעות עולה בכמעט 50%), אבל כמובן שיש לו השלכות הרסניות על החברה כולה: אם אתם יהודים ואתם רואים חבורה של ערבים ברחוב, הם ייראו לכם אותו דבר – ומאוד "ערבים" (חוץ מזאתי שם, היא "דווקא לא נראית"). מן הסתם, הדבר יקשה עליכם לפתח קשרים אישיים עם ערבים כפרטים – וזה יקשה עליכם עוד יותר לזהות אותם כפרטים.
כשאפקט הגזע התגלה לראשונה, ההסבר הרווח היה שדעות קדומות כלפי קבוצות שונות הן שמעוותות לנו את תפיסת המציאות. במציאות, התיאוריה הזאת לא מחזיקה מים: לא התגלה מחקרית שדעות פוליטיות או סטריאוטיפים משפיעים על היכולת לזהות פרצופים של קבוצות אחרות באוכלוסייה. במילים אחרות, אם אתה יהודי, כל הערבים ייראו לך אותו הדבר – וזה לא משנה אם אתה מצביע מרצ או הבית היהודי.
למה בעצם זה קורה? אולי כי אנחנו מתובנתים לשים לב לפרטים שונים, בהתאם לגזע שממנו אנחנו באים. פסיכולוגים קוגניטיביים גילו, למשל, שפרצופים שחורים מראים שונות רבה יותר בצבע העור, שעה שפרצופים לבנים מראים שונות רבה יותר בצבע השיער. אדם שגדל בסביבה לבנה, ומגיל צעיר למד להבחין בין פרצופים לפי משתנים כמו צבע השיער, ייטה להתעלם ממשתנים כמו צבע העור או העיניים.
כמה צעיר? ובכן, אפקט הגזע נצפה גם בקרב תינוקות בני חצי שנה, שהיו ערים במובהק להבדלים בגזע ובמין בתמונות שהראו להם. נראה, אם כן, שבני אדם מגזע אחר נראים לנו אותו הדבר פשוט כי מעולם לא הצטרכנו ללמוד כיצד להבחין ביניהם, כפי שהצטרכנו ללמוד, מרגע בואנו לעולם, להבדיל בין אמא לאבא או בין אמא לדודה.
כאשר אנחנו חושבים על מישהו שדומה לנו, האזורים המוחיים שפועלים אצלנו הם אותם אזורים במוח שפועלים כשאנחנו חושבים על עצמנו – ולא כך כאשר אנחנו חושבים על אנשים אחרים. קל לנו יותר לדמיין את חייהם של הדומים לנו מאשר את חייהם של השונים מאתנו.
אם לא היינו מסוגלים לשתף פעולה בקבוצות, פשוט לא היינו שורדים
אבל למה? מה ההיגיון האבולוציוני בדעות קדומות? ומהו המנגנון שבאמצעותו אנחנו מחליטים מי בקבוצת הפנים שלנו ומי בקבוצת החוץ?
"החלוקה לקבוצות פנים וחוץ עונה על שני צרכים הישרדותיים בסיסיים", מסביר פרופ' גיל דיזנדרוק מאוניברסיטת בר אילן. "הצורך הראשון הוא הצורך של בני האדם להשתייך לקבוצה. אם לא היינו מסוגלים לשתף פעולה בקבוצות, פשוט לא היינו שורדים. אנחנו לא הכי מהירים ולא הכי חזקים ואנחנו רק קצת חכמים יותר מאחרים. המאפיין החשוב ביותר של בני האדם הוא החברותיות. כך גברנו על מינים אחרים של בעלי חיים ועל מינים אחרים של בני אדם. והצורך הזה מניע אותנו לחפש אחרים שדומים לנו. ואילו הצורך האבולוציוני השני הוא הצורך להיזהר מקבוצת החוץ, כלומר מקבוצות מתחרות שיכולות לפגוע בנו, שרוצות את המשאבים שלנו ובעיקר – שהגברים שלהן רוצים להפיץ את הגנים שלהם. השאלה הפתוחה, כמובן, היא מה נחשב דומה לנו, ועל סמך מה אנחנו עורכים את החלוקות הללו".
לדברי פרופ' דיזנדרוק, יש להבדיל בין אבולוציה ביולוגית לאבולוציה תרבותית. אמנם גם זאבים פועלים בלהקות, אבל זה יהיה לא מדויק לומר שהזאב גזען כלפי זאבים בלהקות מתחרות. "האבולוציה התרבותית יצרה לחצים חדשים של ברירה טבעית. התרבות עצמה היא מנגנון בררני, שמן הסתם לא קיים אצל זאבים. בלהקת זאבים, כל הזאבים בלהקה קשורים אחד לשני בקשרי דם. כל עוד יש קשר גנטי, אפשר לומר שההזדהות עם הקבוצה והרצון להגן עליה נובעים מאותם מנגנונים שמניעים אותנו כאינדיבידואלים, דהיינו הישרדות הגנים שלנו. אלא שבני האדם יצרו קהילות שהן לא קהילות גנטיות, קהילות גדולות בהרבה ולכן גם שרירותיות לחלוטין. רוב הישראלים אינם קרובי משפחה שלי, כך שהחלוקה שלי לקבוצת פנים וחוץ היא חלוקה תרבותית. יש ישראלים שכוללים יהודים שאינם ישראלים בקבוצה – ויש ישראלים שאינם כוללים בקבוצת הפנים שלהם את יהדות התפוצות. חרדים יזדהו עם קבוצת פנים מסוימת, ואילו דתיים-לאומיים מן הסתם ירחיבו את הקריטריונים".
אבל יש גם חדשות טובות: מאחר שהקריטריונים לחלוקת בני האדם לקבוצות הם שרירותיים, הם גם יכולים להשתנות. "המחקר מראה לנו שצבע עור, לדוגמא, אינו קריטריון שתינוקות רגישים אליו כקריטריון לחלוקה יותר מאשר קריטריונים שרירותיים אחרים, כמו צבע החולצה. כשאנחנו קוראים על מחקרים המוכיחים, לכאורה, גזענות מגיל צעיר, אנחנו המבוגרים אומרים, 'טוב, ברור שהם רואים את הלבנים ואת השחורים כשונים אחד מהשני', אבל זה ממש לא ברור לתינוקות. אפשר באותה המידה לגרום להם לחלק את העולם ללבנים ושחורים שלובשים חולצה שחורה וללבנים ושחורים שלובשים חולצה לבנה".
"החדשות הפחות טובות הן שברגע שהילד יוצר את הקטגוריה, היא הופכת להיות מהותית. כלומר, השרירותיות ביצירת הקטגוריה נשכחת, והילד חושב שישנה מהות ערבית, שגורמת לערבים להיות ערבים ומונעת מהם להשתנות: הם נולדים ככה, הם יהיו ככה לעד והם אינם יכולים להשתנות".
כשאני שואל את פרופ' דיזנדרוק אם הדרך היחידה לאחד את האנושות היא ליצור קשר עם חייזרים, כדי שלכולנו יהיה "הם" אחד מאחד, הוא לא מסכים.
"אני אופטימי מטבעי. אני מאמין שהמניע הבסיסי לחלוקה לקבוצות פנים וחוץ הוא תחושת ההשתייכות, וייתכן שהתחושה הזאת אינה דורשת קבוצת חוץ. כל עוד יש קבוצה שאני שייך אליה – רחבה ככל שתהיה – אני אהיה מאושר. אינני צריך את ה'הם' בהכרח. כמו שיוצרים את הקטגוריות הללו בתרבות בכלל ובשפה בפרט, התקווה היא שבאמצעות התרבות והשפה אפשר גם להרחיב את הקטגוריות, אולי עד כלל בני האדם".
