25. A Tribe Called Quest – We the People
מרגעי השיא של ההיפ הופ השנה היה איחודם הקצר והאחרון של הלהקה המיתולוגית א טרייב קולד קווסט. ההרכב החל לפעול בשנות השמונים והיה מחלוצי ההיפ הופ האלטרנטיבי ומהראשונים לשלב ג'אז בהפקותיו. חברי הלהקה החליטו לשוב לפעול בעקבות חוסר יכולתם להתמודד עם האירועים הפוליטים של השנים האחרונות, החל מפיגועי הטרור ועד לטראמפ. איחוד זה קיבל צל כבד בעקבות מותו השנה של חבר ההרכב פייף דוג. את קולו ניתן לשמוע באחד מהבתים החריפים של השנה בשיר מחאה כה ישיר שנדיר למצוא כזה במחוזותינו. הקסם של ההרכב שב לקיומו למספר רגעים ששווה לנצור. לצער כולם, לא ניתן יהיה לשמוע אותו שוב.
24. Beyonce - Sorry
באחד הראיונות שלה, ניקי מינאז' סיפרה שכשהיא וביונסה עבדו על השיר המשותף שלהן "Feeling Myself" הן דמיינו כבר שהשם יהפוך להאשטג באינסטגרם. במקרה של "Sorry", סביר להניח שביונסה וכותביה רצו ליצור שיר שכל שורה בה היא כיתוב פוטנציאלי לאינסטגרם, החל מ-"Sorry I Ain't Sorry" ועד הסלוגן "Boy Bye". המוזיקה מהפנטת, והטקסט הקשוח גורם לכך שלא לא משנה מה מצבך הרומנטי, השיר הזה ממלא בזעם ותחושת נקמה, אבל ממקום עוצמתי ובטוח בעצמו סטייל "יאללה לך הביתה מוטי". ביונסה, כמו שרק היא יודעת, לוקחת מקום חלש (להיות האישה הנבגדת) והופכות אותו לכוח. תודה לה על זה.
>> השירים הכי טובים של 2016 - מקומות 26-50
23. LP - Lost On You
לרוב לא קשה לנו לזהות המנון מוזיקלי טוב כשהוא מגיע לאוזנינו, אבל אפשר לומר ש"Lost on You" הפולק-רוקי ממש נחת עלינו כמו רעם ביום קיצי בהיר, ליטרלי. שיר החורף המדובר - שלמען האמת יצא בכלל בנובמבר 2015 אך קיבל הכרה עולמית רק בתחילת הקיץ האחרון – גילה לנו את LP, זמרת אמריקאית בשם לורה פרגוליצי שממש כמו סיה נושאת קול מחוספס משלה, ובמקביל כותבת שירים לזמרות כמו ריהאנה, כריסטינה אגילרה, ריטה אורה ושר. האם זהו מקרה קלאסי של וואן היט וונדר טיפוסי? עוד אין לדעת, אבל לקול הייחודי הזה אי אפשר שלא לפרגן, ולקוות שתכבוש את המצעדים בשנית.
22. David Bowie – Blackstar
כשדייויד בואי הוציא את האלבום "Blackstar" ביום הולדתו ה-69, אף אחד לא ציפה כי יומיים לאחר מכן הרשת תתמלא בהספדים על מותו וכי למעשה מדובר באלבומו האחרון. כמו במקרה של לאונרד כהן, גם בשיר הנושא של האלבום ניתן למצוא בדיעבד רמזים בטקסט העמום לעתיד העגום. האפוס בן ה-10 דקות מהווה בעיקר אטמוספירה לסיפור שלא באמת מבינים את משמעותו אבל מרגישים את כוונתו. הקטע מתכתב עם התקופה האקספרימנטלית של בואי מהמחצית השניה של שנות ה-70, הכוללת את "Station to Station" וטרילוגיית ברלין. למרות שדייויד בואי כבר מזמן אינו חלק משמעותי בעולם המוזיקה המסחרי, הפופיסטי, קשה לחשוב על אותו עולם בלעדיו, שכן הוא הצליח לכוון אותו לאזורים חדשים. ניתן להתנחם בעובדה כי הוא לא יפסיק להוות השראה ליוצרים.
21. Rae Sremmurd - Black Beatles ft. Gucci Mane
סביר להניח ש-3 שניות אל תוך השיר כבר תמצאו את עצמכם קופאים במקום באופן בלתי רצוני, הודות לטרנד האינטרנטי האחרון - "אתגר בובות הראווה" שהוא סוג של דג מלוח מודרני: שמים את השיר "Black Beatles", עומדים במקום ולא זזים. זה אולי נשמע קצת דבילי אבל זה סחף אנשים כמו מישל אובאמה, טיילור סוויפט ואדל. בכל אופן, העובדה שהאתגר הזה שהיה סופר ויראלי, הפך את השיר הזה ללהיט הענק שהוא היום. זה וכמובן הביט המחשמל שלו, הפלואו של הצמד הכי רענן בהיפ הופ, והאירוח המעולה של ג'וצי מיין שחזר בגדול. ואם תהיתם, אז ה"ביטל" הלבן המקורי, הלא הוא פול מקרטני, נתן את ברכתו - הוא שיתף את השיר בטוויטר שלו ועף עליו. בלי לזוז, כמובן.
20. Warpaint – New Song
אין דבר יותר רומנטי מלהגיד "את/ה כמו שיר חדש" כפי ששרות הרכב הרוק וורפיינט. רביעיית הבנות שעברו שינויים בהרכב במהלך עשר שנות פעילותן ביצעו עם "New Song" גם שינוי דרמטי בסאונד. מגיטרות שוגייז, לקבלת אווירה חלומית-אפלולית, הן עברו לגרוב אלקטרו-דיסקו פופיסטי מתמיד. התוצאה, שיר האהבה הכי לא קלישאתי של השנה. לשניה היה אפשר להרגיש חזרה אל העשור הקודם עם תחייתו של ז'אנר הדאנס-רוק, אך מהר מאוד הכתה ההבנה כי עוד מוקדם לפנטז על כך.
19. Fifth Harmony - Work from Home ft. Ty Dolla $ign
אוקיי, הבנו, אז כל שיר שני השנה כלל את המילה "Work" בתוכו. אבל פיפת' הרמוני הן ההוכחה שלא משנה איך תקרא לשיר שלך, כל עוד יש לו קצב קליט, פזמון מרים וראפר אורח מרים אפילו יותר – אתה בדרך הנכונה. תוסיפו לזה חמישה קולות נשיים בהרמוניה מושלמת וקליפ סקסי מלא בתנועות אגן סיבוביות – ויש לכם להיט. וזה שנצפה הכי הרבה השנה ביוטיוב, ליתר דיוק. עכשיו רק נותר להן להגביר הילוך, כי אחרי עזיבתה של קמילה הדומיננטית ועם ההתחזקות של ליטל מיקס (המקבילה הבריטית המעודכנת והמוכשרת לא פחות שלהן), נשאר לא מעט לעשות כדי לדאוג שיופיעו ברשימה זהה גם ב-2017.
18. Desiigner- Panda
17. Zayn – Pillowtalk
כשנה וחודשיים הוא המרחק בין האלבום האחרון של אנ'סינק לשיר הבכורה של ג'סטין טימברלייק כאמן סולו. בצירוף מקרים משעשע זה גם הזמן שלקח לזאיין מאליק להוציא סינגל ראשון אחרי יציאת האלבום האחרון של וואן דיירקשן בו השתתף. בעוד ג'יי.טי הביא את הצד הגרובי של המוזיקה השחורה, זאיין לקח מאפיינים של הארנ'בי האלטרנטיבי, דה וויקנד ופרנק אושן כנציגיו הבולטים, והכניס אותם לעטיפה נאיבית יותר. מאליק הוא לא הראשון לדמות אהבה בין זוג לאזור מלחמה, פאט בנאטר היתה שם הרבה לפניו. אך לעומתה שבאמת יצאה לקרב, זאיין החליט, כמייצג של הדור, לשקוע בדכדוך משל היה גרסא מודרנית לייסורי ורתר הצעיר. וכמה יפה הוא הדיכאון.
16. The Weeknd feat. Daft Punk – Starboy
באופן לא מפתיע, ההתחלה של "Starboy" מזכירה קצת "Thriller" של מייקל ג'קסון. גם שנה שעברה נוצרה השוואה בין ג'קסון לדה וויקנד בעקבות "Can't Feel My Face". אך קיים פער לא קטן בין הלהיט הגדול של שנה שעברה לבין "Starboy". ההפקה הנוצצת של מקס מרטין הוחלפה בסאונד קשוח של דאפט-פאנק. גם העיסוק האובססיבי במערכות יחסים הוחלף בהתמרמרות על הפרסום, כיאה למעמד הכוכבות החדש שלו. השינוי מודגש בדימוי הדרמטי בקליפ של דמותו החדשה הורגת את דמותו בתספורת הישנה. דה וויקנד לא התעצל על ידי שכפול נוסחאות, וחזר לעבוד עם חומר פחות קל לעיכול. במידה מסוימת הוא שב אל עקבות תחילת הקריירה. שם מתח את גבולות הז'אנר, מה שהפך אותו לאחד מהדמויות היותר משפיעות על התפתחות המוזיקה בעשור הנוכחי. הצליח לו, זה אחד מהשירים המרתקים של השנה.
15. (Bon Iver - 22 (OVER S∞∞N
הרמוניה באמצעות שבר, שלווה באמצעות חרדה, שקט באמצעות רעש. השיר הזה, שהיה ההיכרות שלנו עם אלבומם החדש של בון איבר, הוכיח לנו שוב שג'סטין וורנון הוא אמן אמיתי. במקום לנסות לשחזר את הקסם שיצר בשני האלבומים הקודמים שלו, הוא הולך לכיוונים חדשים, אלקטרוניים יותר, ומתמודד בדרכו הלירית והחידתית עם החרדה שההצלחה מביאה איתה, עם הספקות העצמיים ועם המחשבה המדאיגה והמנחמת במקביל ש"הכל יכול להיגמר בקרוב". זה שיר מורכב, רחוק מלהיות להיט, כזה ששוקע בך רק אחרי כמה האזנות, אם בכלל. אבל אם הוא שקע, הוא ינקב לך את הלב, ירחיב לך את הנשמה ויגרום לך להרגיש משהו. על כמה שירים שיצאו השנה אפשר להגיד את זה?
14. Major Lazer - Cold Water (feat. Justin Bieber & MØ)
אם הפאוור קאפל הרומנטי של עולם המוזיקה הוא ג'יי זי וקווין בי, אין ספק שהטריפל פאוור מורכב משלושת המבצעים הנ"ל. במובן מסוים, אפשר לומר שמייג'ור לייזר, הרכב האלקטרו-דאנסהול בראשות דיפלו, שינה את פני המוזיקה בשנתיים האחרונות עם ייבוא הטרופיקל למחוזות הדאנס (והפופ, וההיפ-הופ, והקאנטרי) בזכות הלהיט "Lean On", לו הייתה שותפה גם מו הדנית. ואחרי שהבינו שעלו על נוסחה מבטיחה – השניים החליטו לצרף גם את ג'סטין ביבר ובכך לוודא שהיא גם תהיה מנצחת ומדבקת שאין לתאר. האם היא הצליחה? תגידו לנו אתם כמה פעמים השתמשתם במילה "Lifeline" בשנה החולפת ותקבלו תשובה.
13. Jennifer Lopez - Ain't Your Mama
תשמעו, מאוד יכול להיות שאת המילים של השיר הזה כתבה ילדה בת 6 על פמיניזם - "אני לא הולכת לבשל לך כל היום/ אני לא אמאש'ך/ אני לא מתכוונת לעשות לך כביסה/ אני לא אמאש'ך". כן, זה מוזר ששיר כזה יוצא ב-2016, כששירי ההעצמה נשית הגיעו למורכבויות כמו אצל "Flawlass" של ביונסה, וכשאפילו ללופז עצמה יש כמה שירי גירל פאוור יותר עמוקים מזה ("Love Don't Cost a Thing", למשל). אבל משהו בפשטנות, גם של הטקסט וגם של הלחן הרגאטוני-לטיני, מנגיש אותו הרבה יותר. זה פמיניזם ששכחנו ממנו - נשים שתקועות במערכת יחסים נצלנית. וכל עוד יש בעולם כאלה, שיר כמו זה של לופז ידבר אליהן בגובה העיניים ויתן הרבה כוח.
12. Ariana Grande - Side To Side ft. Nicki Minaj
אם 2015 הייתה השנה של טיילור סוויפט, אין ספק ש-2016 נשלטה לחלוטין על ידי אריאנה גרנדה. במאי האחרון היא הוציאה את אלבומה "Dangerous Woman" שנועד להבהיר לנו שחסל סדר אריאנה המתוקה עם החצי-קוקו הגבוה - מעתה התייחסו אליה כאל אריאנה הפתיינית (עם החצי-קוקו הגבוה יותר). אך בעוד שיר הנושא ו"Into You" היו סינגלים די מצליחים ובעיקר חמודים, "Side to Side" היה זה שנתן את הבוסט הלוהט הדרוש. לא ברור אם זה בשל הנוכחות של ניקי מינאג', העובדה שגרנדה אשכרה שרה על סקס קשוח במיוחד שגרם לה, ובכן, ללכת באי נוחות מצד לצד, או דווקא הלחן הרגאיי-פופי המדבק – אבל כך או כך התאהבנו באטיטיוד החדש.
11. Kanye West – Fade
זו לא הייתה השנה של קניה ווסט. מה שהתחיל בהשקת אלבום ענקית במדיסון סקוור גארדן נגמר בהתמוטטות נפשית ואשפוז בכפיה בבית החולים. השיר "Fade" מגלם את כל היופי אך גם את הבעייתיות בכל מה שיצר ווסט בשנה החולפת. הפרובוקטיביות המינית של הקליפ מרחפת מעל כל הרע. היא טומנת בתוכה את המגלומניות שווסט לא מצליח לכבוש. השיא כמובן הגיע בדמות המיצב האמנותי בקליפ לשיר "Famous". שורה של בובות ערומות בדמות אישים מפורסמים, החל מטראמפ ועד לטיילור סוויפט, שוכבות זו לצד זו. לא ברור מה ווסט באמת רצה להגיד בשני המקרים מלבד לעורר רעש שכיסה על המוזיקה.
"Fade" הוא בדיוק מה שאתה מצפה ממפיק שדוחף את עצמו קדימה. אחרי אינסוף סמפולים ומשחקים מוזיקלים, ייזי מציב את עצמו לראשונה כמפיק דאנס-האוס מוכשר שלא שוכח את מקורות הז'אנר על ידי שילוב בס Fאנקי, התייחסות קלאסיקות ומקהלת גוספל. עדיף לשכוח שלאחר מכן הגיעה ההופעה עם הבמה המרחפת, הנאומים הארוכים, וההתמוטטות. כי באותו הרגע שבו כל סמפולי השיר מתמזגים אחד לשני אפשר להבין שהוא לא איבד את זה.
10. Radiohead - Burn The Witch
אחרי 5 שנות המתנה מאז הסינגל הקודם, נאמני רדיוהד קיבלו את "Burn The Witch", טעימה ראשונה מהאלבום החדש "A Moon Shaped Pool". למרבה השמחה (עד כמה שאפשר לדבר במונחים של שמחה במקרה של רדיוהד), השיר הזה דומה לרוב השירים המוצלחים של הלהקה - במובן שהוא מצליח להוות קפסולה של חרדות הזמן הנוכחי. בהזהרותיו מפני השלטון והרשויות, השיר האפל גם הוכיח את היותו נבואי כעת עם עלייתו של המלך החדש טראמפ. לאחר תקופה פחות נגישה, הלהקה זנחה מעט את האלקטרוניקה וחזרה כאן לרוק קליט ומלודי. "Burn The Witch" היה תרועת הפתיחה של אלבום חרדתי, כואב ונפלא וסיבוב הופעות מרגש שיתן למעריצי הלהקה בכל העולם להרגיש לרגע שהכל במקומו הנכון.
9. Rihanna - Work
באלבומה האחרון "Anti" בכלל, ובשיר הזה בפרט, ריהאנה סוף-סוף מגבשת לעצמה אישיות מוזיקלית מובחנת. היא חוזרת למקורות שלה באיים, מניחה את המילים בפה שלה בקוליות גובלת באדישות שקשה מאוד לחקות, מאמצת את המבטא שלה ומותירה אותנו מנענעים, חסרי כל יכולת להתנגד. השיר הוא יהלום אקזוטי, נוצץ וייחודי, שקשה מאוד גופנית לעמוד בפניו. רק תנסו לשמוע אותו בלי להזיז אף איבר. שיתוף הפעולה שלה כאן עם דרייק הביא לשיא את הכימיה הלוהטת ביניהם, שהייתה כמעט מביכה לצפייה בקליפ אפוף העשן ובהופעות המשותפות שלהם. איך דרייק אומר? אם הייתה לריהאנה תאומה, עדיין היינו בוחרים בה.
8. Enrique Iglesias & Wisin – Duele El Corazon
עורכי פלייליסט בגלגלצ, מנהלי משמרת בחנויות בגדים או בעלי ברים – לא משנה איזה אנשים שמשמיעים מוזיקה על בסיס קבוע תשאלו על השיר שבטוח התנגן אצלם השנה, כולם יענו לכם אותו דבר: "אנריקה איגלסיאס". אחרי "Bailando" שעשה להמון אנשים את 2015, ו- "El Perdon" עם ניקי ג'אם שעדיין מרעיד אגנים מסביב לעולם, איגלסיאס לא נח לרגע ושיחרר השנה את הלהיט הכי גדול בקריירה שלו, לא פחות. המילים חמודות ולא מתיימרות להפוך לשיעור שירה, והלחן, יחד עם ויסין הפורטוריקני, הביא כאן אנריקה יציאה מטריפה שקיבלה לא מזמן גם אדפטציה באנגלית-ג'מייקנית שלא נופלת מהמקור הלטיני. כי אתם יודעים איך זה, אם יש לכם תפוז טוב, כדאי לסחוט ממנו כמה שיותר מיץ, והקטיף של אנריקה בשנתיים האחרונות הוא לא פחות מנהדר.
7. Anderson .Paak - Heart Don’t Stand a Chance
אחרי שנים של עבודה קשה ועשייה מוזיקלית, השנה הזאת הייתה השנה של אנדרסון שזכה באהבת הקהל ובשבחי המבקרים. על יסודות של היפ הופ וסול, אנדרסון בונה בית שבו גרים גם פ'אנק, רוק, ג'אז, ארנ'בי ועוד כמה דברים שעוד אין להם שם. הוא אולי מזכיר אמנים גדולים ואהובים אחורים מהעת האחרונה, כמו קנדריק לאמאר וצ'אנס דה ראפר, אבל בו בעת נשאר יחיד ומיוחד ושומר על אותנטיות וכנות נדירות. הגרוב אינסופי, המילים רגישות ונוגעות ללב, וכמו שהשם מזהיר - הלב שלכם לא יעמוד בזה.
6. Meghan Trainor - No
5. Beyonce – Formation
"Formation" הוא לא השיר הכי טוב שביונסה הוציאה, אבל הוא הכי חשוב. ולפעמים חשוב מנצח. מלכת הדבורים לא הייתה חייבת להסתכן בלהוציא שיר שיעצבן כמעט חצי מאוכלוסיית ארה"ב. זו פעם ראשונה שאמן פופ בסדר גודל שכזה מתעסק בצורה כה בוטה וישירה בזהות השחורה. לא הוסיפה לכך הופעת המחצית בסופרבול באווירת הפנתרים השחורים שעצבנה עוד יותר את הפלג השמרני של המדינה.
העיקרון הכללי של השיר אינו מחדש, ביונסה לקחה את שירי ההאדרה העצמית של ההיפ הופ והלבישה אותם על עצמה. אך זה גם הסיפור. היא הבנאדם האחרון שחשבנו שיעשה זאת, כפי שהמחיש היטב המערכון ב-SNL שתיאר את הפליאה בעובדה כי ביונסה בעצם שחורה. אי אפשר להתחמק מהעובדה הזאת בשיר. החל מהרוטב החריף שהיא מחזיקה בתיק ועד למחווה בקליפ לעיר ניו אורלינס, אחת מערי הבירה של התרבות האפרו-אמריקאית. שנת 2016 תיזכר לא מעט כשהשנה שבה המחאה השחורה התבטאה בעוצמתיות גם במוזיקה. ביונסה היא לא חלוצה בתחום, אבל ברגע שהיא לקחה את הלפיד של ראש המחנה, כבר לא תהיה פניה אחורנית.
4. The Chainsmokers feat. Daya – Don’t Let Me Down
את תואר פריצת השנה בתחום הרחבות אפשר להעניק בקלות לצמד אנדרו טאגרט ואלכס פאל. הרכב האלקטרו האמריקאי פיצח עם "Don't Let Me Down" את טעם הקהל שמחפש כל הזמן את הריגוש הקהל מבלי ליפול לטרנד הטרופי, פלוס דרופ שירשם בספר ההיסטוריה של הדרופים (ויהיה כזה, סמכו עלינו). מתברר שכל מה שצריך זה שילוב בין גיטרות סטייל The xx לפזמון מהתקופה שבה ה-EDM התערבב לתוך ז'אנר הטראפ, והכל בעטיפה כאילו נוצרה על ידי מייג'ור לייזר מהחומרים המוקדמים. ביום בו תתגשם הנבואה וגר היפסטר עם סחי, זה יהיה הפסקול.
3. Sia feat. Sean Paul – Cheap Thrills
מאז שסיה פרצה אל התודעה של הקהל הרחב עם "Chandelier" לפני שנתיים, היא לא מפסיקה לעבוד ולהוציא שירים מצליחים. הוכחה לכך אפשר היה לראות בכמות האנשים שהגיעו לפארק הירקון לחזות בספק הופעה, ספק מיצג אמנותי. הדעות המגוונות למופע לא משנות את העובדה שסיה גם השנה אוחזת בתואר כותבת הלהיטים הבלתי מעורערת. דוגמא בולטת אפשר לראות ב-"Cheap Thrills", סוג של שיר המשך לשיר הפריצה, המנון מסיבות לאלה שלא צריכים יותר מדי, מספיק להרגיש את הביט. הקצב הטרופי והאירוח של שון פול לא מסמנים כניעה לטרנדים או רצון הקהל, אלא פשוט הבנה שלפופ טוב אין באמת גבולות.
2. Calvin Harris feat. Rihanna – This is What You Came For
גם פרידה מכוערת מנערת הזהב של אמריקה, טיילור סוויפט, לא הצליחה לערער את קלווין האריס. הדי.ג'יי הסקוטי חזר השנה אל ריהאנה, מי שאחראית למעבר שלו ממפיק מוערך למגה-סטאר, להוכיח שיש לו עוד כמה טריקים בשרוול. שמיעה ראשונית יכולה להטעות. הקטע כביכול מונוטוני, לא מרגש ולא סוחף. בנוסף, קיים דימיון לא קטן ללהיט של שנה שעברה," How Deep is Your Love". אבל מיליארד צופים ביו-טיוב לא טועים. ברגע שנכנסים אל האווירה מתקבל אמנם קטע שלא חורג מגבולות הז'אנר אך כזה שממקסם את הפוטנציאל עד הסוף. נסיונותיו של האריס להסתיר קרדיט כתיבה לאקסית סוויפט נכשלו וכעת יצטרך לעד להתמודד עם שאריות של מערכת יחסים כושלת.
1. Drake - One Dance
2016 הייתה שנה מוזרה, איך שלא נסתכל על זה, ושיר השנה שבחרנו משקף את זה. לכאורה, לא לגמרי ברור מה העניין עם השיר הזה - עוד שיר בז'אנר האהוב של השנתיים האחרונות, "טרופיקל האוס", מינוס הרעננות של "Hotline Bling" מהשנה שעברה. ובכל זאת - 15 שבועות במקום הראשון במצעד האמריקאי, 1.8 מיליון מכירות ותואר השיר הכי מושמע בספוטיפיי אי פעם מוכיחים שיש בשיר הזה משהו. משהו שקשה לזהות בשמיעה ראשונה, אבל בשמיעה שנייה ושלישית זה כבר קורה - הוא חודר לך דרך האוזן אל המוח, נדבק אליך ולא מרפה, מניע לך האגן ברכות ומוכיח שדרייק הוא ממש לא רק ראפר, הוא אמן חושים. כשהוא מצרף אליו את הראפר הניגרי ויזקיד והזמרת הפיליפינית קיילה, דרייק בורא שיר פופ קוסמופוליטי מושלם, רלוונטי ומדויק לרגע בו אנחנו נמצאים בהיסטוריה של המוזיקה. האם השיר הזה יעמוד במבחן הזמן? כנראה שלא, ואולי דווקא זה מה שעושה אותו כל כך נכון לסכם את השנה המשונה הזו.