יוצרי קולנוע וטלוויזיה יודעים זאת היטב: אין חומרים טובים ומרתקים יותר ליצירות שלהם, מאשר סיפור חייהם והמציאות עצמה. זה גם מה שלומדים חניכי עמותת "רואים רחוק" מבית קשת, ששנת הפעילות החדשה שלה נפתחת בשישה מרכזים אשר פרוסים בכל רחבי הארץ. במרכזים לומדים נערות ונערים מקבוצות הנמצאות בפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והחברתית בישראל, כאלו שזוכות לתת-ייצוג על המסך ובסדר היום.
בכל מרכז כ-15 בני נוער אשר נבחרו בזכות הכישרון והנחישות שלהם. הקבוצות נפגשות פעם בשבוע במשך שנתיים ובמהלך התקופה חבריהן מגלים את העוצמה הטמונה בסיפור האישי שלהם. החניכים משתתפים בלימודי קולנוע, משחק ואומנות ורבים מהם משתלבים בהמשך בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע.
לכבוד חג סוכות, בחרנו עבורכם שני סרטים מרגשים ועוצרי נשימה שיצרו הנערות יעל פדידה יוחנן ואור סמוראי שלמדו ב"רואים רחוק" ובאומץ רב בחרו לחשוף את סיפור חייהן וליצור עליו סרט דוקומנטרי. זאת בליווי החונכים שלהם - צוות מקצועי מהשורה הראשונה. הסרטים ישודרו לראשונה על מסך קשת 12 לאורך החגים.
"עד 21"
יוצרת: יעל פדידה יוחנן
חונכים: דוד אופק ומתן בן מורה
"רואים רחוק", קבוצת באר שבע
אמה של יעל פדידה יוחנן, רינת, מתמודדת עם מחלת מאניה דיפרסיה. היא מכירה שני מצבים בלבד: "היי" או דיכאון, אין אמצע. בתקופה האחרונה רינת החלה להכין את בתה לכך שהיא רוצה לסיים את החיים שלה, והיא מוכנה לחכות עד שליעל ימלאו 21. בשיחות חשופות ומרגשות בין האם לבתה עולות שאלות רבות וגם ההבנה שיעל מוכנה לשחרר את אמא שלה כדי שלא תמשיך לסבול: "צריך לשחרר את האנשים שאת אוהבת, אם את באמת אוהבת אותם. למרות שאמא היא הבן אדם הכי חשוב לי בעולם, אני משחררת אותה".
"אמא ואני"
יוצרת: אור סמוראי
חונכות: נטלי אסולין טרבילו וסיון בן ארי
"רואים רחוק", קבוצת לוד
"תמיד הרגשתי לא בנוח עם הגוף שלי. תמיד הייתי מלאה. כל דבר רע שקורה לי בחיים, אני חושבת שזה בגלל הנראות שלי". במילים צורבות אלה פותחת אור סמוראי את סרטה האמיץ, "אמא ואני", ומודה שתמיד חלמה להיות "הילדה הרזה והחתיכה" שאמא שלה משוויצה בה. בסרט היא מציגה את מערכת היחסים המורכבת שלה עם אמה ועם הדימוי העצמי שלה ומגלה איך השירה וההשתתפות בקונסרבטוריון הצילו אותה מילפול לתהום.