החיים. בואו נודה בזה, לא עושים לנו חיים קלים במיוחד. השגרה, הטירדה, המשימות, המטלות, המשרה המלאה, הילדים, החוגים, האיסופים והפיזורים וההשכבות, הו ההשכבות. תוסיפו לזה זמן מסך, זמן פקקים, זמן זוגי, זמן כושר ונדמה שאין לנו זמן לכלום. בטח שלא זמן לעצמנו. אבל זה לא חייב להיות ככה, וזה לא תמיד גם ככה. הרעיון הוא למצוא גם פירצה בדבר הזה, קצת כמו בסרט "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת" – אפשר גם לעשות אחרת.
הנה שלושה אנשים שעשו בדיוק את זה, רק הפוך (שנייה, נסביר). אנשים שחיים כנראה על 26 שעות ביממה ולא זקוקים ליותר מדי שעות שינה אבל החליטו להוסיף פלוס בחיים שנותן להם אנרגיות, חיוניות, סיפוק ואושר. עוד מנוע שמניע אותם לחיות חיים שלמים ומאושרים מבלי לוותר על החלומות שלהם: שאולי הוא גנן בגן ילדים בבוקר ומעצב שיער בערב, חגית היא עיתונאית במשרה מלאה וסטנדאפיסטית בלילה, ורווית היא מנהלת משאבי אנוש ומאסטר ב-NLP. ואם תשאלו את שלושתם, הם לא היו בוחרים אחרת.
"כתיבה היא הבסיס לחיי. סטנדאפ זה השמש והכוכבים שלי"
"אני עיתונאית מגיל 14 – התחלתי במעריב לנוער ולא הפסקתי מעולם", מספרת לנו חגית גינזבורג, 36 אמא חד הורית לכלב מרמת גן. "אני מאוד אוהבת לכתוב ולערוך ותמיד הייתה לי פרנסה מעולה בזה, אבל לפני כמעט ארבע שנים עברתי משבר קיומי. בדיוק עברתי לגבעתיים (העיר שאליה רווקות עוברות כדי למות), והכל הרגיש ריק וסתמי. טסתי לניו יורק עם שתי החברות הכי טובות שלי – טיסה שתכננו במשך חודשים ארוכים ונתנה לי איכשהו דלק להמשיך את היומיום. קניתי שם המון בגדים וכשחזרתי, קלטתי שאין לי בכלל לאן ללבוש אותם ופתאום גם לא הייתה יותר את הטיסה באופק ותחושת הריקנות הייתה איומה. חלמתי לעשות סטנד-אפ מאז שאני זוכרת את עצמי, וגם תמיד הייתי מצחיקה, אבל לא חשבתי שיהיה לי אומץ לעשות משהו כל כך מפחיד. נתקלתי בפוסט בפייסבוק על ערב שנקרא 'תעשה לי לייב' שייסד הסטנדאפיסט עידן ניידיץ. אספתי את הסטטוסים הכי מצחיקים שלי, ריכזתי אותם על דף ונרשמתי. זה היה הדבר הכי מעורר אימה והכי מדהים שקרה לי בחיים והחלטתי שאני ממשיכה עם זה, לא משנה מה".
מה את מקבלת מהסטנדאפ?
"סטנד-אפ זה השמש והכוכבים שלי. זו התרפיה שלי. זה הבית שלי, זה המקום ששומר עליי שפויה. האתגר שלי, זה מנוע הצמיחה שלי, זה צובע את החיים בתחושת משמעות ויצירה. כשאת עושה סטנד-אפ את לא נשארת לרגע בקומפורט זון שלך, כל שבוע מביא איתו התמודדויות עם פחדים וחרדות אחרים. את פוגשת כל כך הרבה סוגים של אנשים ונקלעת לכל כך הרבה סיטואציות הזויות – ערב אחד את בבר אפלולי מול עשרה אנשים ישנוניים וערב אחר כך באולם גדול מול 500 איש, או במועדון מול ועד עובדים שמורכב מ-50 גברים בני 60 פלוס שלא חושבים שיש דבר כזה, נשים מצחיקות. בקיצור, הסטנד-אפ שינה לי את החיים והפך אותם לגמרי. וכן, זו גם פרנסה לא רעה בכלל".
חשבתם שזה נגמר? אז חכו עם זה: גינזבורג גם הקימה ליין סטנדאפיסטיות שנקרא "נשי ותיהני" שרץ בכל הארץ. "במקביל בסופי שבוע אני מופיעה בקאמל קומדי קלאב ובהרבה ליינים אחרים ומחממת סטנדאפיסטים נהדרים כמו דודו ארז, ארז קליימן ומני מלכה. זו תחושת סיפוק מטורפת וגם סיפוק מההתמודדות הפרטית שלך, כי זה כל הזמן לקלף מעצמך עוד ועוד שכבות ולנסות להשתפר ולהיות חדה וטובה יותר ולא להקשיב לאגו, שמשווה אותך כל הזמן לאחרים ולא ליפול לבורות של דיכאון על הופעות שפחות עבדו אבל גם לא לעוף לשמיים מהופעות מוצלחות. זו דרך מדהימה שחיברה אותי לעצמי, להומור שלי, למהות שלי וליכולות שלי".
אבל מתי יש לך זמן לנשום?
"אין לי. אני עובדת כמעט כל הזמן, וכשאני לא עובדת – אני משלימה שעות שינה. אין לי זמן לצאת לדייטים (מי שישמע הם צובאים על דלתי, כן?) ואין לי זמן כמעט לחיי חברה, הכול זה סביב העבודה – בעיתון ואז בהופעות. אבל אני מסתכלת על שחר חסון, שבמשך 20 שנה לא עוצר לשנייה ומופיע ערב-ערב ואז עוד יושב לכתוב בדיחות באמצע הלילה, ואני מרגישה קציצה עצלנית לידו".
אז למה לא לוותר על משהו? תבחרי משהו אחד ותלכי לישון, לא?
"זה כמו לבקש לבחור בין שני ילדים ואין סיכוי שאעשה את זה. כל אחד מהתחומים נותן לי משהו אחר – הכתיבה היא חלק בלתי נפרד ממני והיא הבסיס להכול בחיים שלי, ואני גם מאוד מאוד אוהבת את מקום העבודה הנוכחי שלי (כעורכת המשנה של מגזין מנטה), יש לי תפקיד מהמם ובוסית מדהימה. אני גם שמחה לחיות בעידן שבו ממש לא צריך לבחור – את יכולה להסתובב בעולם עם כמה כובעים ולא להרגיש שיש לך בהכרח רק ייעוד *אחד* שאת חייבת להגשים, אלא לעשות מיקס אנד מאץ' של כל מה שאת אוהבת לעשות. אבל תכל'ס, אם ממש תדחקי אותי לפינה, אגיד לך שיותר מהכול, אני בוחרת לעשות שנ"צ".
"החיים שלי מורכבים מהילדים בגן ומהלקוחות במספרה"
שאולי שעיו, 37, מרחובות, ידע מגיל צעיר מה הוא רוצה לעשות, ואלה תמיד היו שתי דרכים שבסופו של דבר הפכו לאחת. "מגיל צעיר אני מעצב שיער, תמיד הייתי לי גישה לתחום ולשמחתי גם הייתי טוב בזה. במקביל, תמיד אהבתי ילדים, היה לי חיבור טבעי איתם ואני זה שהייתי עורך לאחים הקטנים שלי מפגשים עם חברים שלהם".
את הדרך המקצועית התחיל שאולי בעולם השיער, לפני 12 שנים. "עבדתי בכמה מספרות משרה מלאה, אבל לפני שבע שנים, הרגשתי שאני חייב שינוי, חייב לבדוק את האהבה השנייה של חיי: ילדים. אז לקחתי הפסקה ממשרה מלאה, ניגשתי ללמוד חינוך, וברגע שקיבלתי תעודה, השתלבתי בגן ילדים בנס ציונה. מאז אני כאן".
וכשהוא אומר "כאן", הוא מתכוון גם "שם". "אני עובד משבע בבוקר עד 17:00 בגן, ומשם ממשיך למספרה של בן זוגי, ואנחנו עובדים ביחד עד הסגירה".
לא השתגענו?
"אני לא מרגיש ככה. אגיד לך יותר מזה, יש לי את האפשרות לעבוד בגן עד 14:00, אבל הילדים יקרים לי מאוד. חשוב לי ליצור להם המשכיות בגן ולהוות דמות קבועה, אני שומע על התעללויות חוזרות בגני ילדים ומבין עד כמה התפקיד שלי כאן חשוב. הילדים הם חיי, אני נושם אותם ויכול גם לישון בגן אם צריך. שבע שנים ועדיין מתרגש בכל פעם מפתיחת שנה".
ולא חשבת לוותר על משהו?
"לפעמים זה עובר לי בראש, אבל אני לא יכול לבחור משהו אחד מהשניים. לצד התרומה והאהבה הגדולה לילדים בגן והסיפוק האדיר, אני גם אוהב להתעסק עם שיער וכימיה של חומרים, אני מחובר ללקוחות הקבועים שלי ומלא אושר כשיוצאת לקוחה מרוצה, בדיוק כמו שיוצאת יצירה יפה של אחד הילדים. שני אלה לגמרי הפלוסים של החיים שלי ואין לי ענין לוותר על אף אחד מהם".
"לשמחתי זכיתי לשלב בין שתי האהבות הכי גדולות שלי"
רווית צור, 36, מיפו, אמא לילד בן 3 ומנהלת משאבי אנוש בחברה שעוסקת בעיצוב פנים ומאסטר ב-nlp מבוסס מיינדפולנס. "ללימודי nlp, שיטה שמעניקה דרכים אפקטיביות לשינוי, תגובה והתנהגות שאינם מטיבים עבורנו; ומיינדפולנס, תהליך פסיכולוגי של הבאת תשומת לב מכוונת ובלתי שיפוטית לחוויות המתרחשות בזמן הווה, ושאפשר לטפחה באמצעות תרגילי מדיטציה; הגעתי לאחר לידת בני, הבנתי שהגעתי לנקודה בזמן שבה אני רוצה לקחת את היכולות הניהוליות שלי ולשלב אותן עם הלב והמקום שהכי נוח לי בו, הטיפול.
למדתי במרכז הלימודי MNLP ושם מצאתי את השילוב הכי נוח ונכון לי, סוג של הגעתי הביתה. אני מקבלת משני עולמות התוכן את האפשרות לחולל שינוי בחייהם של מטופלים, לגעת בעובדים בארגון שאני עובדת בו ממקום של חמלה וקבלה, לקחת את הפרקטיקות מעולם הnlp- ולשלב אותו בארגון, וכן לתת ליווי וייעוץ לארגונים נוספים שמעוניינים לתרגל גישות הוליסטיות בחיי היומיום של העובדים שלהם מתוך מטרה לשפר את חוויות העובד".
זה משפיע גם בבית?
"בהחלט. השילוב של שניהם הגיע מתוך מחשבה ואמונה בחשיבות של איזון, קשב לצרכים שלי ושל בני ביתי (אשתי והילד שלנו בן השלוש). העבודה לוקחת אותי לחקירה אינסופית ומאפשרת דיוק של מה נכון לי וחיים שהם ב"כאן ועכשיו". השילוב אכן תובעני, אני מקפידה להמשיך להעשיר את ארגז הכלים שלי בגישות נוספות, לומדת בימים אלו cbt (טיפול קוגנטיבי התנהגותי) וact- ( תרפיית קבלה ומחויבות) ונהנית מכל רגע".
ובכל זאת, מתי את ישנה?
"באורח פלא אני מוצאת זמן גם לישון, לצערי הרב אני לא מצליחה להחזיק עד השעות הקטנות כך שיש לי פחות זמן לחיים חברתיים (שמורים לסופ”ש) והכי חשוב שהאימהות שלי לא נפגעת לרגע, להיפך, הבן שלי מקבל אמא שמגשימה את עצמה ושמחה לקום בבוקר לכל אחת מהעבודות שלה".
ואם היית צריכה לבחור, במה היית בוחרת?
"למה לי לבחור? אני מטפלת בכל רמ"ח אבריי אך מאמינה בכל ליבי שארגון לא יכול להתקיים בלי פונקציה כה חשובה כמו מנהלת משאבי אנוש, לשמחתי זכיתי לשלב בין שתי האהבות הכי גדולות שלי".
