"הרצון להתנדב תמיד היה שם, כנראה בזכות הורי, שתמיד סייעו לחברים ולשכנים, אמא היתה אישה שיודעת לתת. אבא אימץ תקופה ארוכה ניצול שואה והיה מארח אותו בחגים, עושה לו קניות. זה היה בבית. הרגשתי שגם אני צריכה לתרום את חלקי. לא תיארתי לעצמי שאשאב לזה בכזאת עוצמה, אבל זה קרה וזה כייף", אומרת אתי לורי (64).
לפני 12 שנה יצאה לפנסיה מוקדמת מבזק, לאחר שבמשך שנים שימשה כמנהלת מדור תכנון, ועסקה בין השאר בייעוץ ללקוחות גדולים וסייע בתכנון סוגי תקשורת אופטימלית לעסקיהם.
שאלה: חששת לצאת לפנסיה, לאחר שנים של קריירה ותעסוקה אינטנסיבית?
"לא הפחיד אותי לצאת לפנסיה, הכינו אותנו לרגע בחברה, כך שזה לא היה טראומטי. הדבר היחיד שגרם לחשש הוא המצב הכלכלי שהשתנה, כי הפנסיה שלי היתה נטולת ההטבות להן זכיתי בתקופה שעבדתי והסכום שקיבלתי מדי חודש היה נמוך משמעותית ביחס למה שהרווחתי. אבל החלטתי להיענות להצעה לצאת לפרישה מוקדמת, הבנתי את המניעים של החברה ואת הרקע לשינויים ולרצון להוציא אנשים כמוני לפרישה מוקדמת. אהבתי את העבודה, אבל כשצריך היה להיפרד – זה היה ברוח טוב. סגרתי את הדלת וידעתי ברגע שפרשתי שיש שני דברים שאני רוצה לעשות: להתנדב ולעסוק באמנות".
ציור ואמנות היו תמיד בנשמתה, והיא החליטה לממש את האהבה. נרשמה לכתת אמן אצל הצייר הירושלמי הידוע איציק ימין, והחלה לפתח "קריירה שנייה" בתור ציירת, כשהיא משתתפת בסדנאות ובתערוכות. עד שהגיע הצעה שלא יכלה לסרב לה: ללמד אמנות בהתנדבות במסגרת תנועת של"מ – שירות לאומי למבוגר.
לורי, נשואה ואם ל-3 ילדים בוגרים שכבר אינם גרים בבית, החלה ללמד אמנות נשים מבוגרות בקריית יובל בירושלים. "נוצרה כיתה מדהימה של נשים מיוחדות ומקסימות (ו-3 גברים), סקרניות שרוצות לדעת וללמוד, שמגיעות לשיעורים בחום ובגשם. הן מגיעות מכל שכבות האוכלוסייה, בנות 55-83. הכנו ביחד מספר תערוכות, הילדים והנכדים הגיעו לפרגן ואפילו הזמינו ציורים כדי לתלות בבית ובמשרד. המשפחות באו וידעו להעריך. אלה רגעים של התרוממות רוח. המפעל הזה הוא פשוט מדהים והוא שמניע אותי לקום כל בוקר עם חיוך".
פרשת בגיל מוקדם, יכולת לפתח קריירה נוספת או לחילופין, ליהנות מחיי חופש. למה דווקא התנדבות?
לורי: "ראיתי מטרה בהתנדבות, זה היה כייף אמיתי. לפני שנה פרשה רכזת מחוזית והציעו לי את התפקיד, מאז אני מנהלת בהתנדבות את מחוז ירושלים. יש בתנועה שלנו מעל 13 אלף מתנדבים, יש אצלנו הרצאות, טיולים, פעולות גיבוש וזה פול טיים ג'וב. נכון שזו אחריות אבל זה פחות מלחיץ, כי אני עושה הכל מתוך רצון ואהבה. יש המשכיות של עשייה ביחד עם תחושה שאני לא כבולה, שאני חופשיה. עכשיו, עם קבלת התפקיד חדש, אני צריכה לדאוג למרצים מדריכים וסדנאות, לצקת תוכן. זו עשייה גדולה, אני עומדת לפני אתגר גדול בניהול המחוז, משקיעה את עצמי מאד. אבל החלום האמיתי שלי הוא קמת חנות וירטואלית לעבודות שלי, זה חלום שאני רוצה להגשים ומקוה שאוכל להתפנות אליו בקרוב. גם הילדים שלי חושבים שאני צריכה להיכנס יותר לעולם הוירטואלי ולהתחיל למכור את העבודות שלי".
תני לנו טיפ איך לממש חיים מלאי תוכן ועשייה בגיל השלישי.
"תעשו משהו שאתם אוהבים, תממשו את החלומות שלכם, הכי חשוב זה לקבוע מטרה ויעד. ברגע שידעתי מה אני רוצה לעשות עם עצמי, התחלתי לחפש את הדרך לממש את הרצון שלי. עשייה משמעותית היא זה מצב שמאפשר נחיתה רכה יותר".
שאלה: איך מתגברים על המחסומים והחששות?
"באמצעות למידה. זה שאני כרגע לא שולטת ברזי העולם האינטרנטי לא אומר שאני לא אדע בעתיד. צריך לחלום ולהעז. כשעבדתי בבזק רציתי להיות אמנית, והיום אני קוראת לעצמי אמנית. הגשמתי את זה".
מיצירותיה של אתי לורי | צילום:
רענן לורי
מיצירותיה של אתי לורי | צילום:
רענן לורי
מיצירותיה של אתי לורי | צילום:
רענן לורי
מיצירותיה של אתי לורי | צילום:
רענן לורי
מיצירותיה של אתי לורי | צילום:
רענן לורי
יש לכם רעיון מנצח? הירשמו לתחרות היזמות הגדולה של הגיל השלישי ואולי תגשימו אותו!
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
