תארו לעצמכם שאיפשהו הייתה מחכה לכם ירושה של מיליונים, אבל יש רק בעיה קטנה: על מנת לקבל אותה אתם חייבים להגשים את כל החלומות שלכם. טריקי משהו, בהתחשב בעובדה שירושת מיליונים היא פנטזיה בפני עצמה. אבל חלומות אמיתיים הם לא משהו שאפשר להפקיד בבנק, וגם דברים קטנים יכולים לגרום לנו אושר – זה, פחות או יותר, הרעיון שעומד מאחורי רב המכר החדש "רשימת המשאלות" (בהוצאת "ידיעות ספרים") מאת לורי נלסון ספילמן, מורה ממישיגן שזה לה ספרה הראשון.
העלילה עוסקת בברט בולינג'ר, אישה שחייה מושלמים, לכאורה. יש לה ג'וב מכובד, דירה מרווחת וכמובן בן זוג יפה תואר; והכל ממש בסדר, חוץ ממה שלא: בגיל 14 היא כתבה רשימת משאלות, שאת רובן עדיין לא הגשימה.
כשאמא שלה מתה בפתאומיות – ניחשתם נכון - היא משאירה לה מיליונים, שאותם תקבל רק בתנאי שתחזור לרשימה ההיא מלפני עשרים שנה, ותגשים את חלומותיה, אחד אחד. למשל: להתאהב, לבקר בפריז, להיות אמא, להופיע בהופעה חיה על במה גדולה.
האם תצליח ברט במשימה? והאם גם לכם יש רשימת משאלות סודית?
הנה החלומות הגדולים והקטנים של נבחרת mako:
נדב בורנשטיין: היוש, בר רפאלי
* להיות אבא.
* שאני אוכל להיות אבא בלי לצאת מהארץ (חוק הפונדקאות, שיעבור כבר).
* שאני אוכל להיות אבא בלי למשכן את בן הזוג שלי כפיר. הוא באמת ממש בסדר, ויהיה קשה להיות אבא לבד.
* ובאותו נושא: לנסוע יותר לבקר את אמא שלי בחיפה. אני מתגעגע אליה, ונראה שבקרוב נצטרך בייביסיטר.
* להתמיד בפילאטיס. היעד: להצליח לעשות ככה, כמו בר רפאלי.
* ואם כבר בר: לעקוף אותה במספר העוקבים באינסטגרם. חסר רק משהו כמו 1,250,000 עוקבים. בקטנה. לא תעזרו לחבר? יש תמונות סוף. לחצו כאן
* ובאותו נושא: להיות פחות תחרותי.
* לעשות חיקוי של רועי בר נתן ב״חי בלילה״ (רעיון טוב? אולי כן, אולי לא).
* לסיים לכתוב את ״משקפיים שהשארת מאחור״, רומן בהמשכים שהתחלתי לכתוב לפני עשור. ומחכה להמשכים.
* שהמשאלה הראשונה תתגשם. לא צריך יותר
מיכל דליות: לרזות
* לחזור להליכות. יש לי בבית הליכון שכבר שנתיים משמש כקולב לבגדים ואני רוצה לחזור ללכת עליו, כי אני יודעת שזה בריא וזה גם יעזור לי לרזות.
* שכל מי שירצה ללמוד יעוץ משפחתי יבוא ללמוד אצלי. כי תכנית הלימודים שלי מהממת ומכשירה נשים וגברים לעסוק במקצוע הכל כך חשוב ונדרש בימינו אלה.
* לסיים את ספר ההדרכה השני שלי להורים. כי כבר יש לי 80% ממנו ואני לא מוצאת את הזמן לסיימו.
* להמשיך ולרזות את כל הקילוגרמים שאני רוצה להוריד. כי זה הולך לי לאט. לאט מידי. אני מאד אוהבת לאכול וצריכה ללמוד לרסן את עצמי בנושא זה.
* לשכנע את אחת מבנותיי או אחת מכלותיי להיכנס להריון. כי כבר יש לי תשעה נכדים והבטחתי לעצמי עשרה.
* ללמוד ריקודים סלוניים. כי בעלי ואני מאד אוהבים לרקוד ואני חושבת שערב משותף שלנו בסטודיו של ריקודים סלוניים יוסיף לאינטימיות שלנו וילמד אותנו תיאום זוגי נוסף.
* לטוס לאיטליה. כי שם עוד לא הייתי ושמעתי שהיא נהדרת.
* לקרוא כל שבוע ספר. כי בשנים האחרונות קראתי ספרות מקצועית ואני רוצה לחזור לעולם הדמיון שקיים בספרות הרגילה וכי אני כל כך אוהבת לקרוא.
* שעד סוף השנה יהיו לי 100,000 חברים בעמוד הפייסבוק שלי. כי אז אדע שאני מגיעה כמעט לכל משפחה ומשפיעה ומיטיבה איתה.
* שאהיה בריאה, לפחות כמו שאני היום. כי הבריאות זה הדבר שהכי קל לי לשכוח ממנו, וכי יש לי עוד המון עבודה כאן ואני צריכה עוד כמה שנים טובות ובריאות.
דרור גלוברמן: טיול אחרי צבא
* לקנות קלידים חדשים. זה פשוט לא הגיוני שאני מנגן על ציוד בן כמעט 20 שנה. או בעצם למשוך עוד קצת, עד שהמקלדת החורקת שלי תהפוך לרטרו מגניב.
* להוציא אלבום של "נאג' חמאדי". הלהקה שלי כבר באמצע ההקלטות. ברגע שיהיה אלבום, זה עניין סגור. לא יעצרו אותנו. משינה, יור דייז אר אובר.
* לצלם סרט תיעודי חדש. כמה רעיונות מתחרים לי בראש כבר יותר מדי זמן. לבחור אחד ולרוץ.
* כדורגל. להשתפר בהתקפה, דחוף.
* ללמוד עוד שפה.
* טיול אחרי צבא. גם 15 שנה זה אחרי.
* לעשות דברים שלא עושים.
* לנוח. דחוף.
נטע חוטר: ביי ביי בטן
* להעמיק את היכרותי עם תרבות הפעוטות. מאז שיש לי תינוק גיליתי שאני לא זוכרת אף שיר ילדות, חוץ מהשיר של הופה היי שגם בו אני מזמזמת רק את ״הופה הופה הופה הופה היי״, ואז מאלתרת המשכון בסגנון ״אהרון פררה הוא קצת גיי״. וחבל.
* שתהיה עונה כיפית של האח הגדול. עם יד על הלב, אני היחידה שהתבאסה שחגי פליסיאן לא באמת נכנס?
* להוריד את הבטן. או לחילופין להמית נהגי מוניות שאומרים לך ״אני רואה שאת בהריון, שיהיה בשעה טובה״ - חודשיים אחרי הלידה.
* שיהרגו עוד דמויות במשחקי הכס. כלומר שיהרגו את כולן חוץ מאיזה שש, ואז אולי אבין מה קורה.
* שלמרות השערורייה הנוכחית, ג׳ודי עדיין תהיה אשת נשיא המדינה. כי זה יהיה מדהים.
* לייקים באינסטגרם. כי בריאות וכסף זה האובייס, משאלות בילט אין ויומיומיות, אז נלך על אישורים חברתיים מפוקפקים לכך שהתינוק שלי חמוד. יום אחד, בני, כל הלייקים האלה יהיו שלך. עכשיו תעלה יחד עם החתול על הרומבה, מצלמים.
אורית נבון: קפה עם שרה נתניהו
* להתמכר ליוגה. כי בא לי להירגע, להפסיק להיות הבחורה העצבנית הזאת שנטרפת מכל שטות.
* למצוא את הבושם שלי. חברה אמרה לי שזה מוזר שבגילי עוד לא מצאתי, אבל אני ממשיכה לנסות, לא מתייאשת.
* לשחק עם הילדים שלי במשחקי קופסה. פעם הייתי עושה את זה יותר, היום כמעט ולא כי אין לי סבלנות. זה לא בסדר.
* לכתוב את הספר שאני כל כך רוצה. או לפחות את הפרק הראשון. או את ההקדמה.
* לקחת קורס בישול של מאכלי עדות. נמאס לי מהממולאים שלי, בא לי להכין מקלובה, גונדי וקוסקוס אמיתי.
* להיגמל לנצח מדיאט קולה. יש תקופות שאני מצליחה להעביר ימים שלמים בלי, אבל תמיד אני חוזרת לזה בסוף. וזה כזה חרא, הכי לא בריא שיש.
* לצבוע לבלונד. כבר שנים אני מפנטזת על זה אבל אין לי אומץ. אני רוצה רק לנסות לראות איך זה, ואז לחזור לצבע שלי.
* למצוא סוף סוף עוזרת בית מעולה שאני יכולה לסמוך עליה.
* לארגן מפגש בני-דודים מוצלח. חבל לי שאנחנו כאלה אשכנזים מעאפנים ושאין בינינו קשר, אני רוצה לשנות את זה.
* ללמוד לשחות. תמיד חשבתי שאין טעם כי אם אטבע, מישהו כבר יציל אותי. אבל עכשיו אני קולטת שהבן שלי יודע משהו שאני לא, וזה מפריע לי.
* לראיין את שרה נתניהו. אני חושבת שעושים לה עוול בתקשורת, מאוד הייתי רוצה לגלות מי היא באמת.
גל אוחובסקי: לטוס לטוקיו
* אני רוצה להגיע סוף סוף לטוקיו. כל החיים בא לי לנסוע ליפן, ומשום מה זה אף פעם לא יוצא. תמיד משהו משתבש, ונראה לי שיפן זה המקום הזה, שאחרי שאבקר בו, אבין עוד כמה דברים על העולם.
* אני רוצה להתחיל לעשות יוגה. אני מתאמן מלא פעמים בשבוע. חדר כושר, הליכות, מתיחות. אבל כבר שנים אני מבטיח לעצמי שאתחיל לעשות יוגה באופן קבוע ויהיה לי גוף כזה, כמו של אנשים שעושים יוגה. נקווה רק שאני לא אראה בסוף כמו מדונה עם הידיים האלה.
* אני רוצה ללמוד ברצינות לבשל. הגיע הזמן להודות בזה, אני לא יודע ממש לבשל. חוץ מאיזה בולונז שפעם למדתי. זה לא רציני וזה מגוחך. חייבים להפסיק עם זה.
* הכי חשוב: אני חייב להתחיל לעשות עם חוט דנטלי. זה כל כך טיפשי, יש בבית אלפי חוטים ואביזרים, ואני אף פעם לא מצליח לגעת בהם. זה לא סידור, ללכת כל חודשיים למנקת שיניים.
שי גל: להיות יותר עם הילדות
* לרוץ חצי מרתון. ולהשתדל להפסיק שם, בלי להתגרות להמשיך למרתון שלם.
* להתחיל לצלם את הסרט הדוקומנטרי שאני מתכנן בראש כבר תקופה ארוכה מידי.
* לפגוש מישהו שאחרי שנדבר אשאל את עצמי "למה לעזאזל לא פגשתי אותו קודם?!"
* להיות יותר עם הילדות. ולהתעסק פחות עם הסלולרי בשעות שאני איתן. ולא להתנחם בזה שגם ההורים האחרים בפארק שקועים בסלולריים שלהם.
* שהילדות שלי ירדימו את עצמן. בשמונה, שמונה וחצי בערב גג.
* לראיין את אסד. או את נסראללה, בבונקר שלו.
* לחזור לשדר ברדיו.
* ללמוד לדוג. ואז לתפוס דג זהב, וכשהוא ישאל ו"מה המשאלה השלישית שלך?" לומר לו: "אני מסודר, תודה".
קובי אריאלי: לחזור בתשובה
* שלווה. וליתר דיוק: השלווה הדרושה לכתיבת ספר. יש עלילה, יש הוצאה, יש שם, יש צילום יפה לכריכה. חסרה רק שלווה. וספר.
* שלושה חודשים בניו יורק. הכי טוב במנהטן, דירת גג קטנה הצופה על הפארק. אבל אני מתפשר בקלות על פינה נחמדה בברוקלין, עדיף במרחק הליכה מ"האוס אוף גלאט" - המסעדה של המשפחה שלנו בקראון הייטס.
* איי וואן סי פחות מ6.5. מי שלא מבין שישמח ושיילך לעזאזל. הסוכרתיים שביניכם מבינים היטב. איך זה שדווקא האיש שהכי אוהב פחמימות בעולם לקה בסכרת, זאת לא אבין לעולם. בינתיים מתמודדים, מרזים ומנצחים.
* כביש מס' 1. יוחזר לנו ומייד. היה כביש ואיננו עוד. שירת חייו באמצע נפסקה. כן. אני יודע שבסוף זה ישתלם. כן. אני יודע שהכל כדי לשפר ולהרחיב. יודע ומסכים. רק אם אפשר שזה יקרה עוד בחיי. תודה.
* 144. אנא, שהמספר הראשון שניתן במודיעין יהיה של הטלפון ולא של הפקס. אתם יודעים. אני לא רושם. קשה לזכור שני מספרים. אז אנא.
* שקט עולמי. שקט, אתם יודעים. כולם שונאים את כולם, אבל לא נלחמים. לא שופכים דם. מבינים שהחיים חשובים יותר מטריטוריה ומשטויות. פעם קראו לזה "שלום" ומלכות יופי היו מתפללות לזה. היום כבר מבינים ששלום זו סתם מילה. עדיף שקט. עושה שקט במרומיו הוא יעשה שקט עלינו וכו'
* סבלנות. קצת. אנא. לבית. לילדים. לעמידה בתורים. לחשבון במסעדה. לרמזור. לו יהיה לי מעט מהחומר הזה.
* לחזור בתשובה. לחוות יהדות בצורה בוגרת. בראשיתית. לא אוטומטית, כמצוות אנשים מלומדה. להבין טקסטים של תפילה. לא לדקלם. להאמין מהכרה. לא מחינוך. לחזור בתשובה.