היום בשידור חי ב"נספרסו לייב קפה" פגשתם את לירז צ'רכי, אחת הזמרות והשחקניות המוכרות בארץ. צ'רכי סיפרה לכם על עצמה והסבירה איך תהפכו את העבר- לעתיד שלכם, דרך הסיפור האישי שלה. איך הפכה את ההיסטוריה האישית שלה לאומנות ולקריירה? שורשיה של צ'רכי במקור מאיראן, לאחר שהתעמקה בעבר ובהיסטוריה המשפחתית, הבינה את החלום האמיתי שהיא רוצה להגשים: לשיר ולכתוב בפרסית. צ'רכי ענתה על השאלות שלכם ועוד נוספות במהלך השידור החי. צפו.
הנה כמה שאלות מעניינות שעלו בשידור החי ולירז ענתה עליהן:
האם גם הבנות שלך שרות?
"שאלה טובה, הן שרות והן שרות מדהים! לא בגלל שאני אמא שלהן אלא בגלל שיש בבית המון מוזיקה, לאחרונה גם התחלתי לנגן על טאר, כלי מיתר מסורתי פרסי, יש פסנתר, אבא שלהם מוזיקאלי ומנגן על פסנתר. לגמרי עוברים בגנים, אני חושבת שאחת הדוגמאות המדהימות שהצלחתי לפצח בתוך עצמי ולתת לבנות שלי זה באמת להגשים את המקום של היצירה האמנותית הפנימית ולהפוך את זה לדבר העיקרי. באיראן זה לא קורה, נשים לא יכולות לשיר כי אוסרים עליהן, אז אני אומרת לבנות שלי להמשיך לשיר ולשיר חזק, ואם מישהו יגיד להן יום אחד להפסיק לשיר אז הוא ישמע ממני".
האם הרגשת פעם הפליה על רקע המוצא שלך?
"זה מעניין, כי בחיי הצעירים וגם הבוגרים, מבחינה אנושית לא הרגשתי הפליה אף פעם שום דבר שקשור לזה. מבחינה מקצועית אני חייבת להגיד שכל נושא הזרות, כי בסופו של דבר זה שנולדתי כאן זה לא הופך אותי לישראלית לכל דבר, אני זרה אני גדלתי בבית זר ואני מרגישה זרה כל החיים. אני חושבת שברגע שהבנתי את זה, גם חלק מהחור בלב הזה שאני מדברת עליו, והגעגוע והכמיהה לאיראן גם דרך המוזיקה הוא התמלא אבל הזרות במשחק, תפקידים, תפקידים נורא נורא מובהקים, אני זוכרת שכל פעם שהייתי מקבל אודישן אז היה: דמות הייטקסיתית ובעלה ואת המזכירה התימניה, שזאת אני. אחרי הכל סיימתי לימודים בבית ספר למשחק מסתכלת על הדפים וזה לא אמיתי, מה קרה לכל התפקידים הרגילים? אני לא יכולה לגלם הייטקיסטית? ונורא נלחמתי בזה, בוא נגיד שהשרירנות שלי עבדה שעות נוספות ולהתלהם על זה ולהגיד שזה גזעני, ואז אמרתי שניה רגע בוא נהפוך את החיסרון הזה ליתרון, אני זרה פה בארץ בקיבוץ גלויות הזה, וכנראה לא מבינים שבארץ אפשר להיות הכל. אז לקחתי את זה לבנפיט שלי, שיחקתי בהוליווד עירקית ושיחקתי את פרידה קלו בבימה ועוד. עשיתי תפקידים מאוד מעניים בעקבות ההפליה הזו, ואני ממליצה לכל שחקן מתחיל לקחת את זה כיתרות ולהקצין את זה ולא להגיע לאודישן ולשחק מישהו אחר- פשוט תהיו אתם".
בתור שחקנית, איך את מחדשת את עצמך כל פעם מחדש? ואיזה טיפים יש לך לשחקנים מתחילים?
"בסופו של דבר אני חושבת שזו הזדהות עם התפקיד לנקודות מפתח בחיים שלי, בסופו של דבר אני חושבת שמתחת לכל דמות אנחנו נמצאים שם, אז לפעמים יש רצון להרחיק ולהיות משהו אחר, אני דווקא משתמשת בפנים שלי ובנקודות מפתח שלי ועובדת משם. ובגדול אני סופה שלא נגמרת אז אני חושבת שזה לא נגמר, אני רק יכולה להכיל עוד ועוד תפקידים. והטיפ שלי לשחקן מתחיל, זה פשוט להיות עצמך, לבוא כמו שאתה. אני יכולה להגיד על עצמי שאני גרועה באודישנים. אני שונאת את זה, מצאתי שיטה לא לבוא ישר עם הטקסטים, לדבר שניה שיחות חולין ולהפוך את החדר לשיחה של פגישה בין שני אנשים ולא בין מלהקת לשחקן, להפוך את זה למשהו פשוט ששנייה יצא ממני אני לפני התפקיד, ואז יותר קל לי לגשת ולעשות אודישן מול מצלמה. המקצוע הזה מאוד הפכפך ואחת הסיבות שנדחקתי לפינה לעשות את מה שאני עושה היום, ולהפוך את החלום הזה למציאות. אני חייבת להגיד שאני מדברת על הדברים הטובים, אבל יש גם דברים מאוד לא קלים. לנתק את עצמי מקריירה שנעה ונוסעת וזזה ועובדת והכל ברוך ה', הניתוק הזה הוא לקבל הרגלים חדשים וממש להתחיל קריירה מחדש ולבנות צוות מחדש, להכיל את כל הקצוות לתוך אלבום אחד ולקמט את זה למקום מאוד אומנותי".