הודות לציוד שמאתרת העמותה ותרומות שזרמו אל עמותת שינוע חברתי, היא סיפקה מתחילת המלחמה מוצרים בעשרות מיליוני שקלים למפונים ונזקקים. בימים אלו, שבהם חזית הצפון, בוערת וכחלק מההיערכות לתרחיש החירום הבא, הארגון מקים יחד עם שותפים, מרכז לוגיסטי מהגדולים בישראל לטובת תושבי הצפון.
בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, באופן טבעי לחלק מהחברה יהיה עודף של מוצרים אותם יזרקו או יחפשו לאן להעביר, בעוד אחוז מסוים של החברה יחווה חוסר המקשה עליו בתפקוד היום יומי.
בדיוק בתפר הזה נכנס תומר שמש, יזם ומנכ"ל עמותת שינוע חברתי, שהקים לפני כשש שנים יחד עם רענן דינור את העמותה שעיסוקה העיקרי הוא שינוע של ציוד ממקומות בהן יש עודף אל עמותות וארגונים בהן יש חוסר. "בילדות הייתי מסתובב עם סבא שלי והיינו אוספים ציוד מהרחוב ובונים ממנו משהו חדש. כל הזמן הראש שלי עובד ככה, לראות משאב בכל דבר ולהשלים את התמונה מתוך השפע הקיים. לפני 6 שנים פתאום הבנתי שהתכונה הזאת שלי יכולה לעשות משהו בעולם. אולי אני לא יכול להתעשר מזה, אבל אני יכול לעשות משהו שיש לו השפעה".
ארגון שינוע חברתי פועל על ידי איתור ואיסוף עודפי ייצור ויבוא של מוצרי צריכה, ריהוט, ביגוד והנעלה חדשים ועוד מחברות בעולם העסקי ומשנע אותם לגופים וארגונים מהעולם החברתי הזקוקים לו. מפרוץ הלחימה, העמותה שהגיעה ראשונה לשטח, משתמשת במאגרי החירום שלה ובתרומות ציוד רבות בעזרתן היא מסייעת לכל מחסורם של אלפי מפונים. עד היום פעילות שינוע חברתי חסכה למדינה עשרות מיליוני שקלים, כאשר היא ריהטה מאפס מאות דירות ריקות, העתיקה בתי ספר מהעוטף על כל ציודם אל בתי ספר זמניים שהוקמו, ריהטה מרכזי עסקים שהוקמו לטובת בעלי עסקים מפונים כולל מחשבים ניידים, תומכת בכל הקיבוצים בארץ, במתנדבי שיקום יישובי העוטף, ביישובים אופקים ונתיבות שם הוקם עבורם קו סיוע מיוחד ובארגוני סיוע לנזקקים שונים בכל הארץ .
שמש: "לוגיסטיקה היא שמניעה את העולם. בסוף הכל תלוי במשאית שנוסעת מנקודה A לנקודה B. פיתחנו מערך לוגיסטי, בהתחלה הוא היה מאוד פשוט והיום הרבה יותר מתוחכם. שיודע קודם כל להגיב מהר לעודפים, לאסוף אותם, ובמקביל להבין את הצרכים בשטח מהעמותות וארגונים והדבר הזה גדל לנו בקצב מסחרר".
אחרי השבעה באוקטובר היה בבת אחת ביקוש לכמות גדולה מאוד של סחורה, איך התמודדתם עם זה?
"בזכות הפעולות והניסיון שלנו מאזורי מוכי אסון בעולם (אוקראינה וטורקיה לדוגמה), למדנו המון על צרכי פליטים בעולם המודרני שהם צרכים שונים לגמרי מצרכי פליטים של פעם. אלו פליטים שבאים למשל עם כלב וצריך למצוא לזה פתרון, או רק נשים עם ילדים צעירים. ויחד עם רענן דינור יו"ר שינוע חברתי, לשעבר מנכ״ל משרד ראש המשלה, שהביא את הניסיון שלו ממלחמת לבנון השנייה התכוננו לכל תרחיש, לאו דווקא תרחיש של מלחמה.
וכך יצא שבשביעי לאוקטובר כבר היינו מוכנים עם כמות מכובדת מאוד של סחורה "למקרה ש.." ככה קראנו לזה. 20 אחוז מהסחורה שלנו תמיד תישאר במחסן, אף פעם לא יקרה מצב שהמחסן ריק כדי שתמיד תהיה אופציה לסייע בחירום בלוחות זמנים אפסיים. ואז זה קרה ופגע בנו בגדול וכשפרצה המלחמה, ידענו גם לתת את הסחורה שלנו בזמן אפס אבל גם להתחבר לחברות שכל כך רצו לתת ולא ידעו איך.
דרך הפלטפורמה של החברות העסקיות שכבר הייתה קיימת וחזקה אצלנו התחלנו להעביר את התרומות למי שצריך. אין מה לעשות, חברות אולי יודעות איך לדבר עם עמותה אחת, אבל לא עם 150 עמותות. זה בדיוק היה הגיים-צ'יינג'ר במלחמה. לאט לאט החברות התחילו לעבוד ישירות מולנו. יש מקומות שמתקשרים ומקבלים כבר למחרת בבוקר את הציוד. ויש כאלה שלוקח כמה שבועות כי עדיין לא מצאנו את כל מה שהם צריכים. הכוונה שלנו היא לסיים משימה מאוד מהר ולעבור למשימה הבאה.
עירית הלפרין, מנהלת קשרי עמותות וארגונים בשינוע חברתי מספרת: "הגעתי שבוע אחרי תחילת המלחמה, הזעיקו אותי. תומר הוא חבר מהמושב וחיזרתי אחריו הרבה זמן. מאוד רציתי לעבוד איתו ואז קרה מה שקרה ומאז לשמחתי אני פה".
עירית מספרת על פנייה שזכורה לה במיוחד ממושב יכיני: "זה מושב בעוטף שהרבה מהציוד של המבנים החברתיים שלו נהרס. פנתה אלי נציגה מהמושב והתחלנו את התהליך. תוך כדי ראיון להבנת הצרכים של המושב, היא סיפרה לי באריכות את כל מה שקרה להם בשביעי באוקטובר. וזה הערך המוסף בעבודה שלי , שנוצרים קשרים אינטימיים עם האנשים. זה לא רק לשמוע מה צריך ואו-קיי יאללה ולעבור הלאה. מעניינים אותנו הסיפורים והאנשים שמאחורי הפניות שמגיעות".
עכשיו כשאנחנו כבר בשגרת מלחמה עדיין יש את אותה כמות פניות?
"הכמות אפילו עולה. המפונים נכנסים לבתים קבועים או זמניים עד שהם ידעו מה קורה איתם והצורך רק עולה". בנוסף, עירית מציינת גם את הארגונים החברתיים שמסייעים לאוכלוסיות רבות גם בשגרה ושהצרכים שלהם לא פחתו בשנה האחרונה, "הרבה אנשים עכשיו תורמים למפונים וזה בא על חשבון הארגונים החברתיים אז כולם מפסידים וכולם צריכים".
"בישראל יש את היכולת של עמותות כמו שלנו לתת מענה מהיר וּורסטילי עם הרבה פתיחות לפתרונות יצירתיים". מוסיף תומר.
היום שגרת המלחמה מאופיינת בשני דברים. האחד, שאנחנו מבינים שעניין המפונים הוא עניין קיים ולא חולף. ואנחנו מבינים שחזרה לישובים גם לה יש אופי חירומי כי נהרסו שם בתים ונהרסו שם מוסדות".
מאיפה מגיעות אליכם התרומות?
"אנחנו מקבלים את המוצרים משני זרמים עיקריים", מסביר תומר, "האחד זה קמעונאות כמו רשתות אופנה, כלי בית, ריהוט, מצעים, מזרנים ועוד. להם יש עודף מובנה, כלומר יש להם מוצרים שלא יוצאים למכירה דבר שמגיע לכמויות מאוד גדולות. החברות מרימות אלינו טלפון ואנחנו מגיעים אליהם, אוספים את הציוד והוא נכנס אלינו למלאי הכללי.
הזרם השני הוא מעל 100 חברות בישראל, מולם אנחנו עובדים ומקבלים מהם קריאה לבוא לקחת מהם את הציוד ממנו הם מעוניינים להיפטר. בין אם זה כי הן מחליטות להחליף עיצוב, לעבור למשרדים חדשים, לצמצם ולהפוך להיברידי או סתם להשתדרג.
כל הפניות מגיעות אלינו לקו החם שבו זמנית מקבל פניות דרך הוואטסאפ, הטלפון או באתר שלנו. אנחנו סוג של שדכן בין עודף לחוסר שדואג ומעניק פתרון מלא לשני הצדדים גם בכל נושא האישורים. חברה עסקית לא יודעת לתרום ואנחנו לוקחים את הציוד ומתחייבים להעביר אותו למי שצריך. אנחנו נותנים את כל המעטפת מקצה לקצה".
לפי המודל שלכם יש פה ממש פתרון כלכלי למשק
"בדיוק, מה שמניע אותנו זו יצירת כלכלת אימפקט וכלכלה מעגלית שמטרתה להאריך את חיי המוצר ולתת לו תוקף הרבה יותר חזק. במקום שחברה תזרוק את הטישירט שנשאר לה או תטמין אותו באדמה ותזהם, הוא יקבל עוד כמה שנים חיים קדימה. במקביל, אני לעולם לא אקח כסף ממי שמקבל. אם לדוגמה מישהי עכשיו צריכה לפתוח הוסטל לנערות בבת ים ויש לה תקציב של 200 אלף שקל להצטיידות. אותו בית לנערות לא ישלם שקל עבור הציוד שהוא מקבל מאיתנו וכך הוא בעצם פינה לעצמו את התקציב עבור עשייה אחרת. אותה תרומה של שינוע חברתי שיכול להיות שהיא אפשרה את ההוצאה על איש צוות נוסף, או עזרה בתזונה יותר טובה, או שמרה תקציב לשנה הבאה. מבחינתי אנחנו לא מדברים צדקה אלא מדברים אימפקט ומהי התוצאה של כל פעולה שאני עושה תוך שימוש במשאבים קיימים" .
לאן פניכם מועדות?
"הבנו שעניין המפונים והזירה הצפונית הוא הדבר הגדול שקורה פה. זו לא המלחמה כמו עניין הפוסט מלחמה ומה יקרה אם מחר יהיה עוד אסון בעולם. וזה הביא אותנו למצב שאנחנו אומרים: "או-קיי, אין ברירה אנחנו חייבים לגדול".
הארגון, שפועל בשיתוף עם גופים פילנתרופים, כמו ארגוני הפדרציות וקרן שוסטרמן, רתם אותם לסיוע גם במלחמה הנוכחית. "בימים אלו, אנו מסיימים הקמה של מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) נוסף בשותפות קרן רש"י ואשכול מישור החוף. באופן טבעי, אנחנו כבר תקופה לא קצרה עם הפנים לצפון ולמרלו"ג יש כבר מתנדבים משלו, הוא נפתח באזור פרדס חנה, מתוך הבנה שהאזור שבין תל אביב לקיסריה הוא "אסם התבואה הישראלי" מבחינת מוצרים. המתנדבים הם חלק אורגני מהפעלת המקום והניהול שלו ויופעלו ע"י אשכול רשויות מישור החוף. אנחנו עומדים בפני פרויקט לאומי של שנים קדימה, במטרה לתת מענה יעיל למצב החירום הבא וגם לשגרה. הכי סובלים עכשיו הם אלו שהיו נזקקים לפני המלחמה כי המשאבים מתחלקים עכשיו אחרת ואנחנו לא שוכחים אותם ולו לרגע אחד".