"רק בזכות צוות האחיות אני מצליח לעשות את מה שאני עושה" | צילום:
חדשות 2
שבוע חלף מאז ששביתת האחיות יצאה לדרך והמצב בבתי החולים קשה מאי פעם. אמנם לא מעט אחיות ממשיכות לעבוד במתכונת מצומצמת, מתוך הכרה במהות תפקידן, אבל העומס רק הולך וגובר, הרופאים קורסים והחולים מאבדים את סבלנותם.
"אני רואה בממוצע 60 חולים ביום", אומר היום ל-mako ד"ר מתתיהו נוף, מנהל היחידה האורתופדית לכף רגל בבית החולים אסף הרופא, "בישראל יש למעלה מ-200 חולים הסובלים מסיבוכי סכרת ואנחנו בין היחידים שיכולים לטפל בפצעים שנוצרים ברגליים שלהם. העומס הוא רב ואני מסוגל לעמוד בו, על ידי זה שאני מהלך בין 4-5 חדרים במקביל. את זה, אני מצליח לעשות רק בזכות צוות של אחיות שמנהלות את הטיפול בצורה מדהימה.
"הן מורידות את החבישה ואחר כך חובשות מחדש, יחד עם המון טיפולים נוספים שהן עושות. אנחנו גומרים את היום עם הלשון בחוץ, אבל עושים את זה באהבה וברצון. מדובר בחולים קשים, שאין להם מענה במקום אחר. הם זקוקים לתשומת לב. כולם מדברים על חדרי ניתוח או מיון, על מחלקות עמוסות, אבל לא מדברים על שגרת היומיום של האחיות. הן מסכנות, כמעט לא הולכות לשירותים מרוב לחץ והן עושות הכל באהבה. אם היו לנו עוד אחיות, היינו יכולים לקבל עוד חולים.
"אם במצב הרגיל אנחנו אובדי עצות, אז בימי השביתה בכלל. זה פוגע בכולם בצורה קשה, אבל צריך להבין שזו עבודה קשה מאוד, אני לא מאמין שיש מישהו בסקטור הציבורי שעובד כל כך קשה ומקבל כל כך מעט בתמורה, כואב הלב", הוא מסכם.
"הציבור לא מבין שזה מאבק על איכות הטיפול שהחולים יקבלו בעתיד"
בבית החולים שיבא, למרות השביתה, יש מחלקות שפשוט לא יכולות לעצור. האחיות, שמצד אחד מוחות על מצבן, מכירות היטב את הסיבות שבגללן בחרו במקצוע הזה – סיוע לחולים והצלת חיים. לכן, בהסכמת מטה המאבק, מחלקות החירום לא ננטשו על ידי האחיות. אבל חולים רבים שנותרו ללא מענה במרפאות הסגורות, פונים כעת לחדר מיון והעומס עולה על גדותיו: "אצלנו אי אפשר להגיד לחולים שעשויים למות חכו למחר ולכן האחיות כאן לא שובתות", אומר לנו ד"ר ג'קי אור, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בביה"ח תל השומר.
"העומס כאן רק הולך ועולה" | צילום:
שלומי שגיא, חדרה
"יתרה מכך", הוא מוסיף, "אנחנו מקבלים תגבור ממחלקות אחרות שבהן האחיות לא עובדות, בגלל המצב שנוצר כאן. ברגע שבמחלקות היכולת לנהל וטלפל בחולים יורדת, אנחנו לא יכולים להעביר את החולים הלאה למחלקות, והעומס כאן רק הולך ועולה. אנחנו גם נתקלים כאן בהמון חולים שמגיעים בדרך כלל לטיפול במרפאות ולא זקוקים לרפואה דחופה, אבל אין מענה במרפאות ולכן מפנים אותם אלינו".
עם כל העומס והמחיר שהוא נאלץ לשלם, ד"ר אור תומך במאבק האחיות בלב שלם, "בתור מנהל מחלקה זה מעצבן, זה לא חוכמה להעביר את העבודה למישהו אחר, העומס היומיומי שלנו הוא בלתי סביר, אז עכשיו זה כבר בלתי ניתן לטיפול. אנחנו נאלצים לעשות סדרי עדיפויות ונתקלים בתגובות לא קלות של הציבור הישראלי, קללות, איומים וכל מה שאת רוצה. הם לא סובלים את הרעיון ולא מבינים שהמאבק של האחיות הוא לא רק על השכר שלהן, אלא גם על איכות הטיפול שהחולים יקבלו בעתיד".
"אולי אם הן היו עוזבות את כל המחלקות, הן היו מצליחות לעורר שינוי גדול"
כמעט בכל ימות השנה המחלקות העמוסות ביותר הן המחלקות הפנימיות, שם מלאכת האחיות כוללת טיפול מלא בחולים ומילוי כל צרכיהם, על כל המשתמע מכך. "יש להבדיל בין המצוקה של האחיות במחלקות האלו לבין מחלקות אחרות או מרפאות", אומרת פרופ' אהובה גוליק, מנהלת מחלקה פנימית א' בבית החולים אסף הרופא, "האחיות אצלנו עובדות קשה מאוד, או כלשון הנוער בצורה מטורפת. הן נזקקות ליידע רפואי רב ביותר סבלנות אין קץ וכוח פיזי רב. בנוסף לטיפול בחולה עצמו, הן נתקלות בקושי רב באינטרקציה עם המשפחות של החולים. במשך השנים לא נראה לי שהוסיפו תקינה לאחיות, למרות שהצורך בהן הולך וגובר. הנתון של אחות פר מספר חולים במלקה זה דבר שהוא בלתי אפשרי.
"כשמסתכלים על שכר ותגמול, שזה הדבר שעימו הולכים למכולת, נראה לי שמדינת ישראל לא השכילה לטפל כיאה בנושא האחיות. זה מקצוע מיוחד, ולשמחתי עכשיו מחצית האחיות ממשיכות לעבוד, כי הן מבינות את הצורך בהן, אבל זה לא להאמין איך הן עובדות. הן אמנם מאחרות טיפה ולא מספיקות להגיע בזמן לנקות את החולים, אבל הן משתדלות כל כך, ואנחנו מוקירים אותן והחולים צריכים להגיד להן תודה במקום להוציא את האגרסיות עליהן. אולי אם הן היו עוזבות את כל המחלקות בבת אחת ובאופן טוטאלי, אולי אז הן היו מצליחות לעורר שינוי גדול".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
