האם כדאי או לא לעבוד מהבית?

מאייר. תעלול יחצ"ני או שינוי גישה ניהולית? | צילום: Larry Busacca, GettyImages IL

הכי כיף לפתוח כתבה בגילוי נאות. עוד יותר כייף כשהגילוי הנאות הוא שהכתבה הזאת נכתבת מהבית. רוב חיי עבדתי מהבית, מה שאולי לא מסתדר לאנשים אחרים, עובד נהדר בשבילי. לשבת לבד מול המחשב, בחדר העבודה שלי שלא במקרה הוא גם הממ"ד, בלי היסחי דעת, בלי מוסיקה, כמעט בלי הפסקות. זה אולי נשמע עינוי לאנשים מסויימים, אבל עבורי זה מסביר את הנס שלוקה בהפרעות קשב שכמותי יכולה להנפיק מסמכים של 5,000 מילה בלי לזוז.

פעם, בטרם עידן האינטרנט עיתונאים היו עובדים מהמערכת. ואז ביום אחד, שצרוב היטב בזכרוני, כתב מנוסה לימד אותי את נפלאות ה"צרף קובץ". אני לא יודעת איך זה עבד במקומות אחרים, אבל בעיתון שבו עבדתי אז לעורכים ולמנהלים זה ממש לא הפריע. להפך, פסקו הריבים סביב מקומות הישיבה. ובאופן שיטתי, הכתבות הגיעו מהר יותר. עם השנים, היתרון הזה בלט אף יותר, כשהבוסים הבינו שאפשר גם לחסוך כסף רב על שטח המשרד, חשמל, מחשבים, קפה וכל מה שצריך לספק לעובדים כדי לרתק אותם למושבם ולגרום להם לבצע את המלאכה שלהם.

בשנים האחרונות יותר ויותר חברות עלו על הטריק והחליטו לאפשר לעובדים שלהן לעשות את העבודה מכל מקום, מתוך הבנה והכרה שבעידן הזה הגבולות המפרידים בין עבודה לבית היטשטשו לגמרי. הסמארטפונים גורמים לנו לעבוד בכל שעות היממה ויעידו על כך גם הקולגות שלי שיוצאות מוקדם כדי לאסוף את הילדים מהגן, אבל עונות למיילים ומזיזות דברים עד השעות הקטנות של הלילה.

הפוגה פרודוקטיבית במיוחד

מריסה מאייר, מנכ"לית חברת יאהו הודיעה שתפטר לאלתר את 500 עובדי החברה שעובדים מהבית, אם לא יגיעו למשרד באופן קבוע ועוררה עליה את חמת העובדים וגם את חמתם של מנהלים אחרים. לא ברור מה הוביל את גברת מאייר לפסוק ככה, אבל ללא ספק ההחלטה הזאת הולידה דיון נרחב בקרב חברות, שמנסות להבין מה היא המדיניות הנכונה שיש להנהיג בנושא העבודה מהבית. ראשונה על הדוכן, העמדנו את חברת "אינטל", זו שנכללת מדי שנה ברשימת המקומות שהכי כדאי לעבוד בהם בישראל.

אינטל, בעד עבודה מהבית | צילום: רויטרס

החברה מאפשרת, כמדיניות, לכל אחד מעובדיה לבחור יום בשבוע שבו הם יכולים לבצע את עבודתם בפיג'מה. "אני עובדת מהבית לפחות יום אחד בשבוע", אומרת ד"ר ליעד ברקת-בוימל, מנהלת שכר והטבות במחלקת משאבי אנוש של החברה: "אני סוגרת לי יום שבו אני יכולה לשבת על פרוייקטים שמצריכים זמן וחשיבה לעומק, פחות הפרעות, ועבודה רציפה ללא ישיבות שמתקיימות כל השבוע. זו הפוגה בשבוע שלי, שאני מוצאת מאוד פרודקטיבית, אני מצליחה לייצר עבודה ולא רק לדבר בישיבות עם אנשים כל היום. זה יום ממש משמעותי בשבילי".

עניין נוסף שברקת-בוימל מעלה הוא זמן הנסיעות שנחסך לה בימים האלו. "אישית, אני מוסיפה לכך גם זמן התגנדרות והתארגנות, שיש לקחת בחשבון. מדובר במינימום שעתיים שמוקדשות לעבודה במקום למסע, שברוב המקרים גם מקלקל את המצברוח. זה יום בלי נסיעות, אני הרבה יותר נינוחה ככה, ולא מותשת מהפקקים, מעבר לפרודוקטיביות ולזמן שאני חוסכת, אני הרבה פחות עייפה ביום הזה וזה תורם לשבוע הכללי שלי. אני חושבת שמה שמאפשר לאינטל להנהיג את המדיניות הזאת שקיימת כבר 13 שנה, זה שהעובדים בחברה נמדדים לפי הביצועים שלהם בפועל. ברור לי שיש לי מחויבויות במשימות, ואני ממלאת אותן מהמשרד או מהבית.

"כשהתחלתי לעבוד באינטל לפני 10 שנים עוד לא היה לי לפטופ, אבל היום בעולם הזה גם ככה קשה להפריד בין עבודה לבית, אי אפשר לומר שאם יצאתי מהמשרד אין לי אפשרות לדעת מה קורה בכל שניה ולענות למיילים, זה קיים היום מכל מקום ובכל שעה". עם זאת, ברקת-בוימל מספרת שלא כל הקולגות שלה בוחרים לנצל את ההטבה הזאת: "יש אנשים שחושב להם לראות אנשים אחרים, או שיש להם הפרעות אחרות בבית, או שסתם משעמם לבם בבית והם מעדיפים להגיע למשרד. כל אחד והבחירות שלו, עבורי זה משהו מאוד חשוב".

יש משהו תפעולי יותר נוח וקל כשאנשים נמצאים קרוב וביחד

"הבעיה העיקרית עם עבודה מהבית הוא שיותר קשה לסנכרן ולתאם בין אנשים כשהם לא נמצאים בסביבה פיזית קרובה", אומר לנו יוסי גל, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת התרופות פריגו בישראל, "אם אתה רוצה לכנס ישיבה דחופה על נושא שצץ לפתע, זה מתחיל לייצר מורכבות. יש משהו תפעולי יותר נוח וקל כשאנשים נמצאים קרוב וביחד. כשהעלנו את הנושא לדיון עם המנהלים שלנו, חלק ניכר מהם הביעו חששות מכך שהדינמיקה הקיימת בין אנשים שנמצאים באותו מקום תפגע".

אודי יצחייק, אימפרבה

בשלוחה הישראלית של החברה עובדים כ-1,000 אנשים, רובם מרותקים לאמצעי עבודה שלא מאפשרים להם לעבוד מהבית, ובכל זאת החליטו בפריגו לשחרר את מי שיכול וחפץ בכך. "אמנם למרבית העובדים אין סביבת עבודה גמישה, כי הם עובדים במחקר, תפעול ופיתוח, ולכן לרוב העובדים האפשרות הזאת היא לא רלוונטית. יחד עם זאת, הוחלט להשאיר בידי המנהלים את שיקול הדעת באותם מקרים בהם יש היגיון עסקי לאפשר לעובדים לעבוד מהבית. גם ככה רוב האינטראקציה נעשית בטלפונים או במיילים. עם זאת, אני לא חושב שאנחנו צריכים לגבש מדיניות קבועה וגורפת בעיניין הזה, קיימנו דיון נרחב והחלטנו שזה פחות מתאים לסביבת העבודה שלנו".

אודי יצחייק סמנכ"ל ואחראי משאבי אנוש בחברת "אימפרבה", חברת תוכנה בתחום אבטחת המידע, מסכים שאין לגבש מדיניות אחידה לכאן או לכאן: "לנו יש תרבות ארגונית חזקה ומתייחסים אצלנו בעיקר לתוצאות ופחות לקוסמטיקה. בספירת שעות עבודה יש משהו קוסמטי, אם עשית המון שעות ולא הבאת תוצאות זה לא מעניין. מצד שני, אם עבדת מעט שעות והבאת תוצאות מצויינות, זה מעולה. לכן, אנחנו מאפשרים למי שחפץ בכך לעבוד מהבית.

"אם כי חשוב לי לסייג ולומר שיש חשיבות לנוכחות במשרד, יש ישיבות ויש משמעות לאינטראקציה בלתי אמצעית. חשוב לנו שאנשים יפגשו אחד את השני, אבל מצד שני אנחנו לא מדקדקים בציציות של העובדים שלנו. יש להם תחביבים, או ילדים, או לימודים ואנחנו מבינים את זה. לכן אנחנו מתסכלים על סך השעות השבועיות של עובד ולא על המכסה היומית. אני מסיים עכשיו שנה שלישית של לימודים, כך שבכל יום חמישי אני יוצא מוקדם מאוד מהעבודה, או מתחיל מוקדם מהבית ואז יוצא ללימודים וברור לי ולכולם שזה לא בא על חשבון התוצאות שלי. אנשים פה מאוד מחוברים לעבודה, וזה שאתה נמצא בבית לא אומר שאתה לא מחובר. אצלנו למשל מאוד מצפים ממך לתגובה מהירה על מיילים, מאיפה ענית זה לא מעניין, אתה יכול לענות ולקבל החלטה מהוואי, כל עוד אתה מזיז את הדברים שאתה צריך להזיז הכל בסדר. מצד שני, אני חושב שיש משהו מאוד נכון בזה שאין נוהל קבוע, כשיש ביורוקרטיה אנשים נאחזים בה ואין גמישות, צריך גבולות ומסגרות, אבל צריך גם לראות את הצרכים של העובד ואת התוצאות שלו".

מה עם האלמנט החברתי?

יצחייק חושד שההחלטה של מאייר נובעת ככל הנראה ממצוקה שקיימת בחברת יאהו: "כל דבר שהוא קיצוני מדאיג אותי, כך גם לצד השני, חברה שעובדים בה כל היום על שפת הים תדאיג אותי וגם להפך. יכול להיות שמגיעה מנכ"לית חדשה לארגון ורואה שם כזה בלאגן שהיא אומרת חייבים לעשות פה סדר, אבל בחרה שמנהלת בצורה בריאה אני לא מבין למה צריך לנקוט בגישה כזאת. אני לא רוצה לשפוט מבלי להבין מאיפה היא באה, אבל אני חושב שבחיים צריך מידה של גמישות".

אחד המרכיבים החשובים בכמיהה של אדם לרצות לעבוד מהבית או לא, הוא האלמנט החברתי. מקום עבודה הוא אחת הסביבות הכי פורות שיש לאדם מהבחינה הזאת, ומהווה תחליף למסגרות שאנחנו רגילים אליהם עוד מילדותנו. אך גם כאן ישנם שיקולים בעד ונגד. "רוב העובדים שלי הם מתכנתים או אנשי מכירות", מסביר איתי מורג, מנכ"ל חברת מרמלדה מרקט, "אלו הם תפקידים שאתה יכול לבצע מכל מקום ואתה מתבטא בהספקים שלך, אתה לא צריך מישהו שישב לך על הראש ויגיד לך כל הזמן תמכור תמכור. אני מקפיד לבחור אנשים שאני סומך עליהם ושיש להם דרייב אישי. אני כל הזמן מעודד אנשים לעבוד מהבית, אבל יש גם עובדים שזה לא מתאים להם. אני מקפיד להקשיב לצרכים של כל אחד ואחד מהעובדים שלי. אני מבין גם את האנשים שבוחרים להגיע למשרד.

"אחד היתרונות הבולטים של עבודה ממקום מסודר זה שתמיד טוב להיות קרוב לצלחת. יש הרבה דברים בחוויה של הארגון שאתה מפסיד כשאתה עובד מהבית, לטוב ולרע. מי שמגיע למשרד חי את הארגון, מבין אותו ומודע גם לניואנסים, יש הרבה אינפורמציה שהיא לא רשמית ולכן לא תגיע במיילים. יש משמעות גם לרכילויות או לשיחות ברזיה וגם לזה שאתה יוצא לאכול צהריים עם הבוס שלך, זה יכול לעזור לך באיזה שהיא דרך. אתה נשאר קרוב ללב הפועם של הארגון. שאתה עובד בחוץ, אתה נמדד אך ורק לפי התפוקה שלך ולא לפי איזה בן אדם אתה, או איזו אווירה אתה מכניס למשרד".

יש צדק בדבריו של מורג, לראייה כשהגעתי השבוע לביקור במשרד גיליתי שכל עובדי mako חוגגים את פורים בהחלפת משלוחי מנות מושקעים. כולם חגגו וצהלו ורק אני כל כך לא בלופ, שאיש לא חשב בכלל לשתף אותי. אבל האמת, אני מעדיפה את זה ככה, במקום העבודה הקודם שלי הייתה אימרה רווחת ש"יש אנשים שבאים לעבודה ויש אנשים שבאים לעבוד". יש אנשים שחייבים להיות במשרד, יש אנשים שאוהבים את זה, ויש גם אנשים זיג זג.

>> מחאת האימהות נגד מנכ"לית יאהו