"אני ישן במונית כי לא נשאר לי ממה לחיות"

"נהג מונית עושה בממוצע 700 שקלים ליום, חצי מזה הולך על דלק" | צילום: חדשות 2 - אור גלזר הכבדת הנטל, המיסוי הכבד, קריסת מעמד הביניים, כל אלו הפכו מזמן לסיסמאות כמעט נדושות. בזמן שרובנו מתכופפים עוד קצת וממשיכים ללכת, יש אנשים שנאלצים למצוא פתרונות יצירתיים עד כדי מסוכנים כדי להמשיך ולהתקיים תחת הגזרות החדשות.

דודי קורן, נהג מונית מקריית אתא, סיפר היום לניב רסקין על חייהם של נהגי המוניות, ציבור שנפגע משמעותית מעליית מחירי הדלק. "בצפון אין מספיק עבודה, עליית המחירים של הנסיעה במונית, בעקבות עליית מחירי הדלק, פוגעת משמעותית בפרנסה של נהגי המוניות בצפון. אין לקוחות, פשוט ככה. המוניות הפכו להיות מותרות בעבור אנשים, והם כבר לא יכולים לאפשר לעצמם להתנייד ככה". במקביל לנהגים אחרים מהצפון, קורן העתיק את מוקד עבודתו למרכז הארץ, והוא עובד בעיקר בשדה התעופה בן גוריון בעבור חברת הדר. "כל אחד עשה את החשבון שלו והצטרף לתחנה במרכז, אין מה לעשות".

אלא שמחירי הדלק לא מאפשרים לו ולחבריו לחזור לצפון בסוף יום עבודה, וקורן, כמו רבים אחרים, נאלץ לישון במונית. "אנחנו יורדים לתל אביב לפי העבודה, ורק כשאנחנו מגיעים לקופה מסויימת אנחנו מרשים לעצמנו לעלות חזרה צפונה", הוא מספר, "אי אפשר לעשות את זה כל יום. כי לרדת מקריית אתא עד לנתב"ג זה 240 קילומטרים ביום, שזה הון עתק בסוף החודש. אני מתדלק ביום כמעט 50 ליטר, 7.5 שקל ליטר סולר – זה מגיע למאות שקלים ביום ובתור נהג המונית המחזור הכספי שלי לא כזה גדול. נהג מונית ממוצע עושה ביום 700-800 שקל ומחצית מזה הולך היום על תדלוק. תוסיפו על כך את המחיר שאני נאלץ לשלם לתחנה שאני עובד איתה, 2600 שקלים בחודש, ולא נשאר לי ממה לחיות. אם אין לי נסיעה לצפון שתפצה אותי על הוצאות הדלק אני לא מרשה לעצמי לעלות הביתה. אז את ההפסקות אני עושה באוטו. מחנה את הרכב בפינה, שם מזגן מנמנם כמה שעות, וחוזר להגה".

  אז מה עושים?

"אני מנסה לחסוך בדלק ולכן נשאר לישון במרכז" | צילום: nontarith songrerk, Shutterstock "יש נהגים שמוצאים פתרונות נוספים, כמה מהם למשל הולכים לישון אצל משפחה במרכז, אבל הרוב טוחנים הרבה יותר שעות, כולל סופי שבוע וכולל חגים ולילות. נהגים נשחקים. יש נהגים שנמצאים 15-17 שעות ביום על הכביש. זה לא נעים ומסוכן. הפתרון שלי הוא לרדת מהארץ, אני לא מוצא יכולת להשאר פה. אני יוצא יחידה מובחרת בסדיר, לוחם במילואים ומתוך עיקרון לא מוכן לעשות מילואים יותר במדינה. לא מוכן להשקיע כלום במדינה הזאת, עד שלא תהיה פה התעוררות כללית. לא מחאה של קיץ של מסיבת היפים במרכז תל אביב, צריכה להיות פה התעוררות רצינית. אנחנו חיים תחת דיקטטורה שקוראת לעצמה דמוקרטיה".

פיני מחיפה נאלץ גם הוא להעתיק את עבודתו כנהג מונית למרכז הארץ, ואחרי שנים של שינה במונית הבין שאין לו ברירה אחרת ושכר ביחד עם נהג מונית נוסף חדר במרכז הארץ כדי ללון בו. "אני מנסה לחסוך בדלק ולכן נשאר ללון במרכז", הוא מספר, "זה עוד שכירות, זה פוגע קצת בבית, אבל אין לי ברירה אחרת. יש נהגים שעובדים 12, 14 ו-17 שעות רצוף וזה מסוכן מאוד. מה גם ששינה באוטו זה לא שינה, זה קטסטרופה. והנהגים שמנסים בסך הכל להתקיים עשויים לסכן את עצמם ואחרים כי אין להם ברירה אחרת". לפיני אין פתרונות מעשיים: "לא יודע מה יהיה, אני מושך כמה שאני יכול. אנחנו נעלה מחירים קצת, מה נעשה. רוב הזמן אנחנו נאלצים לספוג את זה מהכיס שלנו".