לא קלה היא לא קלה "דרכנו"

קצת כמו לעשות נודניק לשעון המעורר בטלפון, אחת לכמה שנים שוב מגיע קול שקורא לנו להתעורר. בכל פעם הוא נשמע קצת אחרת ונראה קצת אחרת, אבל בגדול המסר די חוזר על עצמו. "הכוח בידיים שלכם", הקול הזה אומר, ומפציר בנו לקום מהספה ולעשות משהו. המשהו הזה לא תמיד קוהרנטי וגם לא תמיד מועיל, אבל היי, העיקר שנעשה.

הפעם זהו קולה של תנועת "דרכנו", שנמצאת כאן כבר לא מעט זמן – היא נוסדה אחרי הבחירות האחרונות כגלגול של תנועת "קול אחד" ו"V15" שעוררו לא מעט עניין בשיח הציבורי. בעוד שהמטרה של V15 הייתה ברורה ומוצהרת - "פשוט מחליפים", הפעם "דרכנו" לא מבטיחה לייצג צד כזה או אחר במפה הפוליטית, אלא להיות קולו של מה שהם מכנים הרוב המתון. השבוע יצאה תנועת "דרכנו" ל"מסע התעוררות", סדרת מפגשים מדן ועד אילת שנפתחה איך לא, בכנס במרכז תל אביב.

את פני בכנס קיבלו פעילי "דרכנו" עם חולצות ממותגות, דוכנים וכמובן פליירים מעוצבים בכחול-לבן ממלכתי. "המתונים הם הרוב בישראל. גברים ונשים בכל אזורי הארץ, מכל המגזרים וממגוון של דעות, שפותחים את העיתון ואת אתרי החדשות בכל בוקר ומבינים שאם נמשיך בדרך הזאת, לא נגיע לשום מקום", נכתב בהם.

ארבעה דוברים לקחו חלק בכנס הזה: ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, ח"כ עפר שלח, השר להגנת הסביבה לשעבר אבי גבאי והאלוף (במיל') גדי שמני, אבל אף אחד מהם הוא לא הפנים של "דרכנו". האמת היא של"דרכנו" אין בכלל פנים, אין שייכות פוליטית (לפחות לא כזו מובהקת) ובבחירות הבאות, כך הובטח לנו במהלך הכנס, היא תפעל בכלל "להשגת קואליציה רחבה ככל הניתן". מבולבלים? גם אנחנו. הסיבה לעמימות הזאת היא ש"דרכנו" מבטיחה להיות הקול של כולנו, ולא של בן אדם מסוים או מפלגה ספציפית.

העובדה שמדובר בערב יום חמישי גשום לא מנעה מהאולם להיות מלא עד אפס מקום, אבל לא בהכרח בבני הגיל שב"דרכנו" ציפו לראות. החבר'ה באולם הם בדיוק הקהל השבוי של "דרכנו", אלה שסביר להניח שליוו אותה גם בגלגוליה הקודמים, וכדי שהיא לא תמשיך לשכנע את המשוכנעים, במפגשים הבאים שייערכו ביתר חלקי הארץ אנשי "דרכנו" יצטרכו לעבוד קשה כדי למשוך קהל צעיר יותר ובעיקר מגוון יותר.

לא בדיוק בני הגיל שב"דרכנו" ציפו לראות. ח"כ עפר שלח נואם | צילום: אלעד ברנגה

"בחקירה או בקלפי, זה הסוף של הקיסרות", מכריז גבאי בדבריו, הראשון לעלות לפודיום. "תהיו אופטימיים. אפשר לשנות", הוא ממשיך בקו האוטופי, לא לפני שהוא מזכיר לנו שאנחנו "בסופו של החושך". גבאי טיפס מהר מאוד לעמדת אחד האנשים הכי אהובים בפוליטיקה, בעיקר בזכות ההתנגדות הנחרצת למתווה הגז וההתפטרות שבאה בעקבותיה. "כשמגיע מנהיג שרוצה לשנות, המערכת הולכת אחריו. נהיה סינגפור", הוא מבטיח. הרבה אופטימיות יש בנאום הזה, אבל ההבטחה הכי מבוססת שנשמעה מפיו במהלך הערב הייתה שאפשר לחסוך אחוז נכבד מתקציב המדינה על ידי ניהול נכון ובכך לבטל את המע"מ, שזה נכון לעכשיו אולי תרחיש פחות ריאלי מזה שבו כולנו נתחיל לדבר מנדרינית שוטפת ונהפוך לסינגפור.

אחריו עולה גדי שמני, קצין מוערך שכיהן בין היתר כמפקד פיקוד המרכז. הוא אולי מתחרה בעפר שלח על תקן הביטחוניסט, אבל בינתיים מסרב לענות על השאלה "האם תוותרו על האגו בשביל ללכת יחד בדרך משותפת" כי "הוא לא במגרש". שמני מסביר שהשימוש במושגים כמו חמאסטן ויתר תרחישי האימה הוא בסדר כשרוצים להשיג עוד תקציב, אבל צריך לשמור את זה שם - כנראה תכנית הפעולה הכי אפקטיבית שנשמעה עד כה.

"צעירים לא באים לכנסים"

הדוברת המעניינת ביותר בכנס ללא ספק הייתה ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, עד לא מזמן חברת כנסת מטעם ישראל ביתנו וכיום ח"כ עצמאית, ואת הייחוס המשפחתי כמובן אין צורך להזכיר. "כשמזמינים אותי לשאת דברים בפני קהל אני רואה בזה חשיבות גדולה, אני נענית והמפגש עם הציבור חשוב לי מאוד. זו הדרך הישירה לשמוע ולהשמיע", ענתה לנו כששאלנו אותה למה בחרה להשתתף בכנס, שלכאורה לא עולה בקנה אחד עם המחנה הפוליטי שהיא מגיעה ממנו.

"שמעתי שאגו זו מחלה של גברים, במיוחד אם הם יצאו מהצבא, אז אני נטולת אגו", אומרת לוי-אבקסיס בהמשך לשאלת הדרך המשותפת שעליה סירב לענות האלוף במיל' שמני. אחרי שפרשה ממפלגת ישראל ביתנו בחודש מאי האחרון ברוח סערה, רגע לפני שיו"ר המפלגה שלה מתמנה לתפקיד שר הביטחון, אפשר גם להאמין לה. היא מסבירה שהמפלגות הישנות איבדו את הדרך אבל נשארו עם השם, והכוח לעומת זאת, טמון ברעיונות חדשים שיחזיקו מעמד גם בלי פרזנטור בראש. האם זה רמז למקום שבו נמצא אותה בבחירות הבאות? לא בטוח, אבל אולי האמרה שלה "אני רואה את עצמי כנושאת דגל של רעיון שקיים גם בלעדי, ואני שמחה שיש אנשים שרואים בי ראויה", מוכיחה שיש כמה וכמה אנשים במערכת שהיו רוצים אותה לצדם.

ח"כ אורלי לוי-אבקסיס. "המפלגות הישנות איבדו את הדרך אבל נשארו עם השם" | צילום: אלעד ברנגה

"משהו קורה לפוליטיקאים בדרך. הם מכירים את המנגנון ולומדים איך השיטה עובדת, ואז הם מתייאשים או מתקלקלים", ממשיכה את דבריה ח"כ לוי-אבקסיס, הפעם בנימה דיסטופית משהו, בניגוד לקודמיה. "יש רגעים שבהם פוליטיקאים ושליחי ציבור מסתכלים במראה ואומרים, 'אני חלק מהשיטה או שאני בא לשנות את השיטה?'", היא אומרת וזוכה למחיאות כפיים סוערות. בהמשך הדברים היא מדברת כמובן על בית שאן עיר הולדתה, על העולים ועל הפריפריה, וכמובן שגם על הפנסיות, הקצבאות ואפילו על נשים בדואיות. "אל תהיו אופטימיים, תהיו אקטיביים. תדרשו את המדינה הזאת בחזרה", היא מסכמת, והקהל כמרקחה.

שאלנו את ח"כ לוי-אבקסיס מה לדעתה מחבר בין ארבעת הדוברים בכנס, שלכאורה מייצגים תפיסות עולם שאמנם הן לא בדיוק מתנגשות, אבל גם לא בדיוק מלטפות זו את זו. "כל המשתתפים חושבים שהמגע עם הציבור חשוב וכל אחד מתייחס על פי תפיסתו", ענתה. "ולרוב היא שונה בין הפרטים, וזאת גם הסיבה שהמזומנים אינם ממחנה אחד. הם מייצגים דעות מגוונות ושונות".

פולי ברונשטיין, מנכ"לית תנועת "דרכנו" | צילום: דרכנו

"בישראל יש את הקהילה המופלאה ביותר בעולם", פותח את דבריו בחנופה קלה ח"כ עפר שלח. "קהילה מדהימה, יש לה עוצמה ותושייה, יש לה אינטימיות אדירה עם המקום שאיתו היא חיה... הדבר הזה הוא נכס אדיר". בכלל, נראה שזה מה משותף לארבעת הדוברים: קודם כל להדגיש את הפוטנציאל שגלום בנו כחברה ולגרום לנו להסמיק, ואז להסביר לנו שההנהגה הפוליטית שלנו משבשת אותו ומונעת מאיתנו להגשים אותו. אז מה עושים, "פשוט מחליפים"? לא, זה לא הגלגול הנוכחי של "דרכנו". עכשיו מפצירים בנו לקום ולשנות בעצמנו. מנכ"לית הארגון פולי ברונשטיין אומרת ש"צעירים לא באים לכנסים", אבל ממליצה להורים שבקהל לנסות למשוך את ילדיהם לעשייה. אבל האם הם יבואו בלי הבטחה ממשית להיאחז בה?

האירוע מסתיים באקט הסמלי של שירת התקווה. כדי שכל העסק הזה גם לא יהיה מביך, יו"ר הארגון קובי ריכטר לוקח את המיקרופון לידיו ומכווין בעצמו את המקהלה. בשלב הזה האולם כבר חצי ריק. אולי חלק הרגישו ציניים מדי בשביל המנהג הזה, ואולי חלק סתם לא רצו לשלם על עוד שעת חנייה. דבר אחד בטוח: לא קלה היא לא קלה דרכנו, ול"דרכנו" ממש לא הולך להיות קל. אבל זה לא אומר שהם מתכוונים לוותר.