"יוקר המחיה" ו"צדק חברתי" הן אולי שתי הססמאות שהכי מייצגות את הדור הזה, אותו דור שנע בין מחאת האוהלים של קיץ 2011 למחאת העגלות, שנלחם על הקוטג', שנלחם על הדיור ובינתיים סופג עוד ועוד גזירות כלכליות. עכשיו הקריאה הזאת מקבלת רוח גבית מכיוון לא צפוי – הכירו את מחאת הסבים והסבתות.
הורים צעירים כיום לא יכולים להתקיים ללא עזרת הסבים והסבתות, שמתגייסים לסייע באופן פעיל במלאכת גידול הילדים, כדי שאנחנו נוכל להמשיך לעבוד. הם מוצאים אותם מהגן, שומרים עליהם בכל הזדמנות ועוברים לדום בכל פעם שיש אי התאמה בין ימי החופש של ההורים לבין חופשות מערכת החינוך. הם עוזרים לנו עם מגורים, וגם ממלאים את המקרר לא אחת, אבל עכשיו, שניה לפני שהם נקראים לדגל לרגל חודש אוגוסט הארור, הם מתכנסים מחר בכיכר ספרא (שתהפוך ליום אחד לכיכר ספתא) בירושלים בכדי להפגין ולזעוק – מדוע אנחנו צריכים להפוך שוב להורים, בגיל 70. 4,000 איש כבר הבטיחו את בואם.
"הילדים שלי מגיעים לאפס יתרה, אז איך יחסכו לדירה?"
"אני רואה את הילדים שלי ובאופן כללי את הדור הצעיר שלא מגיע לשום דבר בלי עזרה של ההורים ואני עושה השוואה. לפני 30 שנה הייתי בדיוק באותו הסרט, אמנם היו לנו פחות אמצעים ממה שהיום, אבל הגענו ליותר", אומרת דליה היבנר, בת 66 מירושלים, סבתא ל-3 נכדים, וממארגני המחאה. "אם הילדים לא יכולים להתקדם לאן נגיע? לדור חדש של נצרכי סעד?"
היבנר היא אימא לשני בנים משכילים ומצליחים, היא אמנם לא נדרשת לסייע להם מבחינה כלכלית, אבל מתקשה לראות אותם קורסים תחת הנטל, "היום זוג צעיר לא יכול לקנות דירה ולקחת משכנתא, כי אין לו ביטחון בעבודה, אז הוא משלם שכירות או שהוא סומך על ההורים שיעזרו. חבילת חתולים היום עולה מעל 60 שקלים, ומה עם תחליף חלב? 80 שקל לקופסא מינימום. אני עוד לא מדברת על ביגוד, משחקים, גני ילדים. זוג אקדמאים שמרוויחים יחד 20,000 שקלים ברוטו בחודש, כלומר בערך 16,000 שקלים נטו, מתוך זה הם צריכים לשלם לפחות 5500 שכ"ד, ועוד בין 4000 ל-5000 שקלים עבור הגנים של הילדים, תוסיפי הוצעות רכב ובית כמו חשמל, טלפון – הם מגיעים לאפס יתרה, אז ממה הם אמורים לשלם משכנתא? איך הם יכולים לחסוך לדירה?"
"בתקופתי, אחרי 3 שנים היינו מקבלים קביעות בעבודה"
המחאה המקורית. "איך אפשר לקחת משכנתא כשאין קביעות במקום העבודה כמו שהיתה לנו?" | צילום: APהיבנר אומרת שבתקופתה זה היה נראה אחרת. "בתקופה שלי, אחרי שלוש שנים במקום עבודה מסויים היינו מקבלים קביעות ולא הייתי צריכה לפחד שלמחרת יבוא בוס חדש ויעשה צימצומים או יחליט להביא במקומי מישהו זול יותר", היא נזכרת, "לכן יכולתי לקחת משכנתא כי ידעתי שבחודש הבא תהיה לי משכורת. אז גם המשכנתאות היו מסובסדות, ידעת בדיוק כמה אתה צריך לשלם בכל חודש, ומשרד השיכון דאג שיהיה מדובר בסכומים שאפשר לעמוד בהם, היה לנו קשה, אבל זה היה אפשרי. הילדים הלכו לגנים, ואפילו לחוגים. היום אין על מה לדבר. לכן אנחנו קמים עכשיו לעזור לכם, זה לא לעזור לעצמו - עברנו את זה, יש לנו פנסיות, אין לי טענות על צורת החיים שלי, אני גרה בבית מסודר ברוך השם, אין לי את הבעיה של מחר - אבל לכם יש, אתם לא יודעים איפה תהיו מחר. אתם לא יודעים אם תהיה לכם עבודה, או אם יהיו לכם מגורים ואתם רוצים לבנות משפחות ולגדל אותם בתנאים נאותיים".
היבנר עוד לא מדברת בכלל על תנאי הפנסיה וגיל הפרישה שעלה וממשיך לעלות, אלא רק על הקושי לראות את ילדיה מתקשים להשיג חלומות פשוטים. ובהיעדר פתרונות אחרים, הסבתות הופכות להיות גם מטפלות: "פעמיים בשבוע אני לוקחת את הילדים מהגנים, ומהראשון לאוגוסט הם יהיו אצלי, כי אין קייטנות מסובסדות בחודש הזה. קייטנה עולה 2500 שקלים ל-5 ימים. כמה צריך להרוויח זוג צעיר כדי לעמוד בזה?".
אוהל קייטנת סבתא ופינת משחקים ולסבא
המצוקה הובילה את היבנר לחבור לעוד כמה סבתות, סבים וגופים וליזום את ההפגנה שכאמור תתקים מחר (יום ג): "החלטתי לעשות מעשה. גם לנו לא היה קל, ולא קיבלנו שום דבר בחינם, אבל האווירה הייתה אחרת, היא לא הייתה חומרנית ודורסנית. גם לנו ההורים עזרו, אבל לא בצורה קבועה. עכשיו אנחנו במקום המטפלת ובמקום הקייטנות. מה אנחנו מבקשים? שתכלו לעשות בדק בית ותחפשו את הכסף לא בכיסים שלנו, אלא במקומות אחרים, אולי בהתחלויות? אולי אצל הטייקונים, אלו שעושים להם תספורות?"
האירוע הזה שיחל בשעה חמש בערב הוא למעשה קרנבל שלם אליו מוזמנים להגיע סבתות, סבים, הורים וילדים לשלל פעילויות, "יהיה אוהל קייטנת סבתא ואוהל משחקיית סבא ואוהל בית תלמיד", מבטיחה היבנר ומספרת שיש היענות גדולה מאוד עד כה.
איחוד של מחאת העגלות
ענת רוזיליו, ממנהיגי מחאת העגלות. גם הן יגיעו לתמוך | צילום: תומר ושחר צלמיםבין נציגי הסבתות מכל הארץ יהיו גם נציגות מחאת העגלות שיגיעו להביע הזדהות ואולי לומר תודה לסבתות המסייעות. "היום פשוט אי אפשר להתקיים בלי העזרה של ההורים", אומרת ענת רוזליו מיוזמות מחאת העגלות, "ככל שמערכת התמיכה והרווחה הופרטה, כך גדל העומס על הכתפיים של ההורים שלנו. משפחות צעירות צריכות למלא את החלל של כמעט שלושה חודשים חופשות ממערכת החינוך, ומי עושה את זה? הסבים והסבתות. אין ברירה אחרת. היום ההורים חייבים לעבוד פול טיים בכדי להשאר במירוץ שאמנם לא משיג לנו דירה, אבל אין דרך אחרת להתקיים, ומנגד אין גנים שפועלים עד סוף יום העבודה, ואין התאמה בין המשק למערכת החינוך. ביום חמישי הבת שלי מסיימת קייטנה שעלתה לי 1200 שקלים, על הפעוטון של הבן שלי, שמסתיים ב8.8 שילמתי 2900 שקלים, ואם אני רוצה קייטנה בשבילו זה עוד 1200 שקלים, מי יכול לעמוד בזה? מצד שני מי יכול לקחת שלושה שבועות חופש? אז אני מתחננת לאימא שלי שתקח חופש ותבוא להיות עם הילדים. היום הערבות הדדית היחידה שנשארה היא התא המשפחתי".