מאז 2007, השנה שבה לראשונה יותר ממחצית אוכלוסיית העולם גרה בערים, נמשך תהליך העיור במרץ. מאז יציאתם לעבודה בבוקר, היגרו מהכפרים לערים ברחבי העולם 187,066 בני אדם (בממוצע, כמובן). על-פי נתוני האו"ם, 7 מכל 10 מרכזים אורבניים בעולם נמצאים במדינות מתפתחות, שבהן מתרכזים גם 82% מהאוכלוסייה.
החיים בעיר, כנראה, מצדיקים את המחיר הגבוה שנדרש לשלם מי שעוזב את הכפר הקטן בהודו או את העיירה בבריטניה. סקר מקיף שערכה חברת אריקסון בקרב 100 אלף בני אדם ביותר מ-40 מדינות וב-10 מגה-ערים (המייצגים מבחינה סטטיסטית למעלה ממיליארד בני אדם), שופך אור על הסיבות שבגללן אנשים אוהבים לגור בעיר - חלקן מפתיעות יותר, וחלקן פחות. ובכל מקרה, מתברר שרק 48% מהנשאלים מרוצים מהעיר (ממוצע עולמי), כך שלא רק לרון חולדאי או לניר ברקת יש כנראה עוד מה לשפר.
חוץ מבתי קפה, העירונים מברכים גם על המים הזורמים יושבים בבית קפה
הסיבה העיקרית שהנשאלים מנו לכך שהם אוהבים לגור בעיר היא הזמינות של בתי הקפה, ברים ומסעדות, וכן מרכזי בידור וקניות. עוד הגיעו גבוה ברשימה: זמינות רשת סלולרית ומים זורמים. בנושא של זמינות הרשת הסלולרית אפשר אולי לחשוד שהתוצאות הושפעו מהעובדה שעורכת המחקר היא חברת סלולר, אולם הפרטים מראים אחרת: אחד הגורמים המרכזיים ללחץ בחיים בעיר היא התחבורה, ורבים מהנשאלים טענו שמידע זמין יותר (למשל, באמצעות הסלולרי) על מצב התנועה היה מקל מאוד על חייהם.
בין המדדים שנבדקו, הפרמטר שמראה את הקורלציה הגבוהה ביותר לשביעות רצון בחיים בעיר היא קיומם של פארקים ושטחים ירוקים פתוחים ונקיים.
החיסרון בעיר - הפקקים | צילום: אור גלזר בקו חמש אל הים
תושבי הערים, עולה מן הסקר, מבלים כשעתיים ועשרים דקות בכל יום בנסיעה בתוך העיר, בממוצע (מה שגם אמור להזכיר לנו עד כמה ישראל הקטנה היא בסה"כ מטרופולין בינוני). בשולי הממוצע הזה נמצאים תושבי מוסקבה, שמבלים שלוש שעות וחצי בנסיעות בעיר, ותושבי שטוקהולם הקטנה יחסית, שמבלים רק שעתיים. חצי שעה לכאן או לשם, התנועה והחניה בעיר הן מהגורמים הבולטים ללחץ בחיי היומיום, כפי שמדווחים התושבים.
באופן לא לגמרי מפתיע, בתחום התחבורה הציבורית חלוקות הדעות, ויש קשר ברור בין השימוש לבין מידת שביעות הרצון. אלה שמשתמשים באופן קבוע בתחבורה ציבורית, הם אלה שהכי פחות מרוצים ממנה.
ואנחנו ממש לא לבד: ברשימת 5 הדברים שאנשים הכי פחות אוהבים במגורים בעיר מופיעים אלמנטים שכל תל-אביבי וירושלמי יוכלו להזדהות עמם:
הניקיון הכללי (מי אמר כלבים שלא אוספים אחריהם?), התקשורת עם הרשות העירונית, הסיכוי למצוא חניה, איכות האוויר ומצב התנועה ברחובות - בכבישים ובמדרכות.
נשים נהנות יותר
הסקר מראה שנשים מאושרות יותר מגברים לגור בעיר - כי מן הסתם יש להן אפשרויות רבות יותר. זה נכון בעיקר במומבאי ובטוקיו. אחרים מרוצים פחות. המובטלים, למשל, שייכים בכל המקומות לקבוצה הכי פחות מרוצה. מידת שביעות הרצון מהחיים בעיר תלויה גם בגיל: בקהיר ובסיאול הצעירים מרוצים יותר מהמבוגרים, ואילו בשטוקהולם, במומבאי ובטוקיו המצב הפוך - הקשישים מרוצים מהחיים בעיר יותר מהצעירים.
קהילה עירונית
העירוני הממוצע מבלה שעתיים וחצי ביום בממוצע בפעילות חברתית, מהן 45 דקות בפעילות חברתית אונליין. אנשים שגרים במרכזי הערים נוטים לבלות עם חברים יותר מאשר אנשים שגרים רחוק מהמרכז, או בפרבר. אפשר להסביר את הנתון הזה בגיל - כמו בתל אביב, גם במקומות אחרים בעולם משפחות נוטות לעזוב את מרכז העיר כשהמשפחה מתרחבת. אבל יכולים להיות לכך הסברים נוספים: מי שגר במרכז העיר גר לרוב בדירה קטנה יותר, ללא חצר, כך שהם כמעט נאלצים לצאת מהבית ולהיפגש עם חברים בבר או בבית קפה.
שיא שבדי
שטוקהולם הגיעה למקום הראשון בסקר בשיעור שביעות הרצון של תושביה מהחיים בה, ומוכיחה שוב את גאוותם של השבדים באיכות החיים במדינתם (וגם את העובדה שעורכת המחקר, אריקסון, היא חברה שבדית). שטוקהולם, אגב, קטנה משמעותית משאר הערים שברשימה: מספר התושבים במטרופולין, שהוא הגדול בסקנדינביה, עומד על כ-2 מיליון בלבד - כעשירית ממספר התושבים במטרופולין מומבאי, שהגיעה למרבה ההפתעה למקום השני.
מומבאי. למרות העוני, התושבים שבעי רצוןמומבאי היא אמנם העיר העשירה בהודו, אבל מיליונים מתושביה חיים בפחונים רעועים, בלי חשמל ובלי מים זורמים. למרות זאת, 68% מהנשאלים בסקר העידו שהם מרוצים מחייהם בעיר.
אחריה ברשימה נמצאת יוהנסבורג שהאזור המטרופוליני שלה מונה למעלה מ-3.5 מיליון בני אדם - בעבר שם נרדף לפשע ולאלימות וכיום המרכז הכלכלי הגדול באפריקה.
57% מהמשתתפים בסקר שהם תושבי העיר יוהנסבורג היו שבעי רצון מהחיים בה - יותר מכפול ממספר המרוצים מהחיים בסיאול - 24% בלבד.