אתחיל בסיפור קטן. לפני כמה ימים התגלגלה לידיי תכתובת דואר אלקטרוני, שיחה בין מספר גורמים ובהם גורמים רשמיים בפייסבוק העולמית. בתכתובת הודה אחד מבכירי החברה, לראשונה בכתב ושחור על גבי לבן, כי "הכחשת שואה היא תוכן המותר בפלטפורמה שלנו...דיווח (הכוונה שימוש בכפתור ה-Report לדיווח על תוכן לא הולם) מצד הציבור הרחב או ארגוני חברה אזרחית לא יהיה יעיל".
כן, קראתם נכון. אל תטרחו לדווח על הכחשת שואה, כי לא יקרה כלום. ובכן, זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את הטיעון הזה מצד אנשי הרשת החברתית. עוד בשנת 2013 הצגתי שאלה דומה בפני בכירה בפייסבוק בעת כנס שנערך בשוודיה בנושא הסתה כנגד מיעוטים ברשת האינטרנט: "מדוע בפייסבוק מתעלמים במופגן מגולשים המדווחים על אנטישמיות והכחשת שואה שהאתר מארח באופן קבוע?" כדוגמה, הקראתי לאוזני הנוכחים באולם פוסט שפייסבוק סירבה להוריד כמה ימים לפני כן בטענה שהוא איננו נוגד את מדיניותה.
זו הייתה לשון הפוסט: "האם אתם יודעים כמה מסוכנים היהודים? כמה כוח יש להם בבנקים, בממשלות ובתעשיית המזון? אנשי פולחן שטני, פדופילים, אנסים ורוצחים המקריבים קורבנות לא-יהודים בחג הפסח". בהמשך, נכתב טיעון מוכר בקרב מכחישי שואה, לפיו "היהודים הקריבו את ששת המיליונים כדי לקבל סימפתיה בינלאומית".
תשובתה של הבכירה הכתה בהלם גם את האדישים שבנוכחים. "מדיניות פייסבוק מתירה תכנים שיש בהם הכחשת שואה, מפני שמדובר בדיון היסטורי לגיטימי", הפטירה, והמשיכה כלאחר יד בשאר דבריה. הדברים חוללו סערה בחדר, ואני קראתי לה לחזור בה מדבריה מיד. לאחר שוך הסערה בעקבות דבריה הסבירה את הדברים בפורום קטן יותר וטענה כי פייסבוק רואה בפרסומים הללו כ"הכחשת שואה שאינה לצורכי הסתה לאנטישמיות". כן, גם כאן קראתם נכון. אדם קם בבוקר ומכחיש את קיומם של תאי הגזים סתם כי הוא החליט כך, לא מתוך שנאה ליהודים כמובן. אם הטיעון הלולייני וההזוי הזה היה ענף אולימפי, פייסבוק הייתה זוכה במדליית הזהב, הכסף והארד גם יחד.
צוחקים על גלעד ארדן - אבל הוא צודק
בעת ביקורו לפני כשבועיים במקום פיגוע הירי בשדרות בר-לב בירושלים, קשר השר גלעד ארדן בין חברת פייסבוק לאחריותה להסתה לטרור. הפעם הראשונה הייתה בחודש יולי האחרון, אז גם הוסיף בחריפות כי דם הנרצחים בפיגועים - ושל הנערה הלל יפה אריאל שנרצחה בחדרה בקריית ארבע - על ידיו של מייסד פייסבוק מארק צוקרברג. המחבל פרסם בימים שלפני הרצח פוסטים בפייסבוק בהם שיבח פיגועים ותבע את זכותו למות מות קדושים. בשני המקרים, הדברים עוררו גל של תגובות שליליות ומלגלגות כלפי השר, רבים מהן בטענה כי האנשים שמאחורי המחשב הם המסיתים ולא הרשת החברתית עצמה. יש בזה מן האמת, ההסתה הפרועה ברשת היא מעשי ידיי אדם, אך פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות מאפשרות לה ללבלב והופכות לשותפות לפשע לכל דבר ועניין.
במשך כ-6 שנים בהם אני עוסק בתחום הזה, ראיתי כיצד השנאה ברשת פורצת מצגי המחשב ומתרגמת עצמה למעשים. החל מעמוד פייסבוק שפרסם 'רשימת חיסול' המורכבת מתמונות וכתובות של יהודים בפריז, דרך ארגון נאו-נאצי שגייס חברים ל"פתרון שאלת היהודים" בבריטניה באמצעות קבוצות סודיות, וכלה במשתמשים פלסטינים שמכריזים על רצונם להפוך לשהידים ומפרסמים הוראות להרכבת מטעני חבלה המוסלקים בכוסות קוקה-קולה.
השר ארדן אומר בעצם שלפייסבוק אחריות ישירה לכך, והוא בהחלט צודק. פייסבוק מאפשרת להסתה להשתולל באין מפריע, לא עושה מספיק בתחום שיתוף הפעולה עם גורמים בתחום, ורק נזכרת להיעמד על רגליה האחוריות כשמאיימים עליה בהליכי חקיקה. כשהמדיניות מתירה הכחשת שואה כ"דיון היסטורי לגיטימי", גם הסכינאים ממזרח ירושלים יכולים להרגיש בנוח.
עידו דניאל הוא מומחה למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה של ישראל, ומשמש כראש התכנית למאבק באנטישמיות בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.