הם הגיעו לדובאי כתיירים עם דרכונים אמריקאים לפני שש שנים, מספר ימים לפני ראש השנה. הנחיתה בנמל התעופה העמוס ביותר במזרח התיכון לוותה בחששות ופחדים שמא פקידי המכס יחשפו את כוונתם לפעול כשלוחי חב"ד במדינה הערבית, לה אין כידוע קשרים עם ישראל. החשש הכי גדול שלהם היה שיגלו באמתחתם את האתרוגים, ההדסים, הערבות, הלולבים, ספרי התורה, סידורי התפילה וכמובן דגלי חב"ד עם הלוגו 'משיח', שגילויים יוביל וודאי למעצרם.
"פקידי המכס דרשו מאיתנו להסיר את המעטה מעל החבילה המוזרה שלנו", נזכר אחד משליחי חב"ד, ישראל ב., ששמו המלא ופניו חייבים להישאר עלומים מסיבות ביטחוניות. "כשהזזנו את הכיסוי נגלה לעיניהם חפץ עשוי שני גלילי עור. זה היה ספר תורה. הם הביטו בנו בתדהמה ושאלו אותנו 'שו הדא' ('מה זה' - בערבית). חששנו לספר להם שמדובר בספר תורה ואמרנו שמדובר בספר ייחודי. פקידי המכס התעקשו להציץ בו וראו אותיות מוזרות שלא מוכרות להם. הם שאלו באיזו שפה מדובר. חששנו להגיד להם שמדובר בעברית ואמרנו שזו שפה מיוחדת הדומה לערבית. התשובה סיפקה אותם", הוא מספר בהתרגשות.
ישראל סיפר על החוויה לכתב שבועון חב"ד, אברהם רייניץ, אחרת ספק אם היינו יכולים להביא לכם את הסיפור. עוד הוא סיפר לו כי "דבר אחד הטריד את הפקידים. הם לא הבינו למה הבאנו 'לימונים', שהיו למעשה אתרוגים כיוון שהיינו לפני תקופת החגים. אחד הפקידים הבין שמדובר בלימון מיוחד ושאל כמה עולה. אמרתי חמישה דולר. לא יכולתי לחשוף בפניו את האמת שמדובר באתרוג יקר מאוד שמיועד לתפילה. לאחר כמה דקות מתוחות ומורטות עצבים הם שחררו אותנו לדרכנו".
מחוץ לטרמינל המתינו לשני שלוחי חב"ד, שני יהודים שהסיעו אותם לאחת הדירות בעיר. "באותו הרגע הרגשנו שמדובר ברגע מכונן ביותר. אנחנו, שני חב"דניקים מישראל, מגיעים לדובאי להקים קהילה יהודית ראשונה מסוגה באיחוד האמירויות", שחזר ישראל ב. מה שהישראלים זוכרים מדובאי, מלבד הבורג' כליפה, זה בעיקר את חיסול מחמוד אל-מבחוח, מחבל בכיר בחמאס שנמצא לפני כשש שנים מת בחדרו בבית המלון, כאשר על פי פרסומים של כלי תקשורת זרים, חוסל על ידי סוכני מוסד.
בעקבות תקרית זו אך לא רק בגללה, הישראלים אינם אהודים בדובאי, בלשון המעטה. לכן פעילותם של שליחי חב"ד בדובאי נעשתה בתחילה תחת מעטה של חשאיות. לרגל כינוס השלוחים של חב"ד, החליט ישראל לחשוף טפח מהפעילות שלו במדינה. "אנחנו משתדלים לפעול בתחום האפור ולא לגלוש לעימות מול השלטון המקומי האסלאמי", מסביר. הוא הגיע לדובאי מסרי לנקה, וגילה שבמקום יש קהילה יהודית קטנה שמונה כמה משפחות, רובן של אנשי עסקים. בין המשפחות הראשונות שהשתקעו בדובאי היו זוג יהודים מלונדון בשם שמעון ושרון. הזוג סיפר לבני משפחותיהם עם מעברם הצפוי לדובאי כחלק מפעילותם העסקית והאחרונים היו בהלם וניסו להניא אותם מההחלטה התמוהה.
ישראל מספר ששמעון ושרון נאלצו להסתיר את זהותם היהודית ולא לחשוף שום אלמנטים דתיים או יהודיים. הם גילו שיש עוד משפחות יהודיות המתגוררות בדובאי והחלו להתארח אחת אצל השנייה בשבתות ובחגים, דבר שגרם להעמקת הקשר בתוך הקהילה היהודית הקטנה. לאחר לידת בנם הראשון, הרגישו בני הזוג שיש צורך להסדיר מקום שיקשר בין המשפחות היהודית הבודדות. בחופשת הקיץ שלהם נסעו לסרי לנקה ונפגשו עם הרב מנחם מענדל קרומבי. הרב ניסה לעודד את השניים להקים בדובאי בית חב"ד, אך הם הסבירו לו שלבד לא יוכלו להרים אתה כפפה והם זקוקים לסיוע מבחוץ. הם ביקשו שיגיעו לדובאי רבנים כדי שיוכלו לגבש מניין על בסיס קבוע.
מפחדים מפיגועים ושומרים על סודיות
כנראה שאין דבר העומד בפני הרצון, והרב קרומבי הצליח לאתר שני יהודים ישראלים וצעירים בעלי דרכונים זרים, כדי שיקימו בדובאי בית חב"ד. ישראל ב. מחזיק בדרכון אמריקני ושוקי ג' מחזיק דרכונן אירופאי, וכך השניים התגלגלו למקומם הנוכחי. "כמה חודשים לפני שהגענו חוסל אל מבחוח", המשיך ישראל לספר. "אחרי האירוע הטראומטי הזה עבורם, מפקד המשטרה בדובאי אסר על כניסת ישראלים. ידענו שנסיעתנו לשם מסוכנת למרות שנשאנו דרכונים זרים. אבל אחרי הכל החלטנו לקחת את הסיכון ולטוס עם הדרכונים הזרים. את הדרכונים הישראלים השארנו בארץ".
"הגענו והתחלנו בהקמת בית החב"ד. החשש העיקרי שלנו היה לגבי הפעילות הדתית במדינה מוסלמית. פחדנו שאנחנו עוברים על החוק ונעצר. יחד עם זאת, היו שמועות על אנשי עסקים יהודים שהוזמנו לדובאי על ידי שייח' מקומי, והאחרון נתן להם ספרי תורה שהיו ברשותו. לא הצלחנו לאמת את זה ואם להיות מציאותיים, הרושם היה שהשלטון המקומי לא יאפשר לנו פעילות יהודית-דתית בפומבי".
נכון להיום, השלטון המוסלמי מאפשר פעילות דתית גם לקבוצות לא מוסלמיות, ומאשר לנהל מרכז דתי רק לאחר הגשת בקשה מסודרת. למרות זאת, השניים מעדיפים שלא לפתוח בית תפילה רשמי בגלל שבדובאי מסתובבים ערבים מכל רחבי העולם. "אנחנו חוששים שמחבלים יגלו את המקום ויבצעו בו פיגועים. לכן אנחנו מעדיפים להתפלל במבנה מסודר ולא להבליט את הפעילות שלנו", טענו השניים, "יכולנו לפתוח פה בית כנסת אבל העדפנו שלא. אנחנו מודעים לכך שהמשטרה החשאית עוקבת אחרי כל פעילות חריגה ומודעת לפעילות שלנו במדינה. באחד המפגשים שלנו עם בני הקהילה, הגיע איש עסקים מקומי ובכיר, המקורב מאוד לשייח' של דובאי. סביר להניח שהוא סיפר לו על הקהילה היהודית שפגש".
לדבריהם, גם בני הזוג שמעון ושרון הזהירו אותם מהפגנת יהדותם באופן בולט בציבור. "בהתחלה חבשנו כובעי בייסבול. באנו כתיירים תמימים לכל דבר, אבל מאז הכול עבר בשלום", הסבירו. המפגש הראשון עם בני הקהילה היהודית היה יומיים לפני יום כיפור בדירה גדולה בקומה ה-32 בבניין מגורים יוקרתי המשקיף על האי המלאכותי ג'ומרה. עשרות הגיעו לתפילות, כאשר השיא היה בתפילת 'הנעילה' כאשר במקום נכחו כ-50 יהודים. "כל מי שנכנס לדירה בה התפללנו היה בהלם. ספר התורה והתפילות עוררו בהם התרגשות עצומה. אחרי התפילה פצחנו בשירה וכל הגברים הצטרפו לריקוד", שחזר ישראל.
מתרחבים לאבו-דאבי
חבר נוסף בקהילה היהודית הקטנה הגיע לדובאי בגיל חמש. שמו 'לוי' אבל שמו הערבי הוא טאריק. אביו יהודי סורי ואמו יהודייה מלבנון, אשר נאלצו להסתיר את זהותם מחשש שיידעו שהם יהודים. "באחרונה הוא חשף את זהותו היהודית,", מספר ישראל. "נמאס לו לחיות בחיים כפולים. הוא סיפר לכל חבריו שהוא יהודי. אמנם היו 'חברים' שעזבו אותו אבל ההרגשה שלו השתפרה פלאים. מאדם ממורמר הפך לשמח. הוא החל להניח תפילין בכל יום חול, להקפיד על כשרות ואפילו משתדל לשמור שבת. הוא אחד מעמודי התווך של הקהילה. הוא משתדל לתרום לטובת הקהילה כמיטב יכולתו".
במרוצת השנים הגיעו מאות יהודים להתפלל במחיצת שליחי חב"ד בדובאי וכיום יש לקהילה שני ספרי תורה שתרמו אנשי עסקים יהודים. בכל ביקור בארץ מביאים עימם ישראל ושוקי עוד ספרי קודש כדי להעשיר את הספרייה היהודית במקום, שנודדת מבית לבית במטרה להרחיב את הפעילות היהודית בדובאי. הם חוגגים את החגים ביחד – אם בחנוכה כאשר הביאו חמישים חנוכיות שחולקו ליהודי המקום, סביבונים ואפילו ארגנו מסיבות קטנות. הם מספרים שגם חגיגות חגי תשרי היו מרגשות ומלאות שמחה, ושחילקו לקהילה סידורי תפילה, עלונים וחוברות אודות החגים.
תודה לשליחים על השיתוף והתמונות