היום, כאשר נציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, נרכין את ראשנו לזכר הנופלים. אך יחד עם האבל והעצב, נזכור כי לעיתים - פורחים בזכותם פרחים. עשרות אלפי יהודים מרחבי העולם ובעיקר מארצות הברית עלו לישראל בזכות ארגון "נפש בנפש", שהפך למפעל חייו הציוני של הרב יהושע פס. הארגון הוא אחד "הפרחים" החיוביים והמשמעותיים שצמח מתוך האסון, אשר משפיע על חייהם של רבבות עד היום.
>> לכבוד יום העצמאות: החליפו את תמונת הפרופיל
בשנת 2001, פס היה רב צעיר ששימש כסגן הרב הראשי של בית כנסת גדול בפלורידה, טיפח קהילה מכובדת של כמה מאות משפחות, אך אז קרה האירוע ששינה את חייו. זו הייתה האינתיפאדה השנייה, ובן דודו, נפתלי בן-ציון לנצקרון בן ה-13, נרצח בפיגוע התאבדות יחד עם חברו אלירן רוזנברג. הפיגוע היווה נקודת מפנה בחייו של הרב פס, שהיה אז רב צעיר בשלהי שנות העשרים לחייו. לפתע, הצורך לעלות לישראל יחד עם משפחתו, שתמיד היה קיים בו - התחזק. אז, הוא גילה שיהודים רבים בסביבתו רוצים גם הם לעלות לארץ, אבל יש דברים שעוצרים בעדם. יחד עם איש העסקים טוני גלברט, הרב פס חיפש כיצד לעזור לאותם יהודים, בדרך שגם תאפשר לו להנציח את נפתלי.
השניים פתחו במחקר יחד עם חברה מובילה בארצות הברית כדי לגלות מה עוצר יהודים אמריקאים שרוצים לעלות לארץ. המחקר הצביע על ארבעה מכשולים משמעותיים: הקושי הכלכלי שכרוך במעבר למדינה אחרת; הסיכון התעסוקתי; החוסר ברשת חברתית שתתמוך בהם לאחר העלייה; והבירוקרטיה, ממנה האמריקאים נרתעים מאוד. למעשה, הם גילו שאין מי שילווה את העולים בתהליך העלייה המלא, ולכן רק 50-60 אחוז מבין העולים מצפון אמריקה נשארו בארץ - והשאר חזרו תוך זמן קצר למדינותיהם.
שישה חודשים מאוחר יותר – הוקם ארגון "נפש בנפש", שהפיח רוח חיים בעלייה לישראל. פעילותו קצרה פירות באופן מהיר: כבר בשנת 2002 עלו יותר מ-500 יהודים לארץ, תוך שיתוף פעולה רחב עם משרדי הממשלה השונים והסוכנות היהודית.
האבל הפרטי הפך למפעל ציוני
"נפש בנפש", כאמור, מלווים את העולים לאורך כל הדרך – מהמחשבות הראשונות על העלייה ועד ההשתקעות בארץ. המחלקות השונות בארגון מחלוקות לפי הקשיים שעומדים בפני העולים, זאת לפי המחקר שערכו הרב פס וגלברט. כך למשל, מחלקת התעסוקה נועדה לעזור לעולים החדשים, שרובם בעלי רמה אקדמית גבוהה למצוא עבודה בארץ. במחלקה למעשה יוצרים קשר עם מעסיקים ישראלים, ומציעים להם דוברי אנגלית ברמה אקדמית גבוהה. החבר'ה הצעירים והסטודנטים, מקבלים ייעוץ והכשרה כבר בארצות הברית, כדי שיהיה להם קל יותר להסתגל לעבודה בארץ.
מבחינה חברתית, ישנה מחלקה שאחראית על שמירת הקשר עם העולים, ואף מארגנת מפגשים בחגים, ואפילו מפגשים מיוחדים לעולים הרווקים, ומבחינת בירוקרטיה, פועלים בארגון כדי לקצר תהליכים עבור העולים. כך, אם בעבר היה צריך להביא ערימה של תעודות כשבאים לארץ ולבלות שבועות ארוכים בתהליכים בירוקרטיים, היום המצב שונה בתכלית. עוד בארצות הברית, מערכת אלקטרונית סורקת את כל המסמכים לפני העלייה למטוס, ובטיסות עצמן נמצאים עובדים מטעם משרד הפנים שמחתימים את העולים, כך שכשהם נוחתים בארץ הכול כבר מסודר.
עם השנים, הארגון התרחב וקיים פרויקטים שונים, ביניהם כאלה שמעודדים התיישבות של עולים בפריפריה, יחד עם קק"ל ו-JNF-USA. אבל נראה שהפרויקט שהרב פס, שבנו התגייס לפני שבועיים, הכי גאה בו - הוא זה שנועד לתמוך בחיילים הבודדים. הארגון פועל יחד עם הצבא ועם FIDF (ארגון ידידי צה"ל בארה"ב), מלווה חיילים עולים בודדים מכל העולם לאורך שירותם, וגם הצליח לחולל כמה שינויים משמעותיים לטובת החיילים.
אחת הפעולות המרכזיות של "נפש בנפש" היא שבכל שנה מארגנים עבור החיילים הבודדים העולים "יום סידורים" מיוחד בבית החייל בתל אביב. שם נמצאים, בין היתר, נציגי משרד הפנים שמנפיקים דרכונים עבורם, נציגי עיריות שעוזרים עם הארנונה, נציגי משרד השיכון ומשרד התחבורה, וצלמים עבור תמונות פספורט. זאת מפני שבניגוד לרוב החיילים - אין להם משפחה בארץ שתוכל לסדר עבורם דברים, כמו שכר דירה ותשלומי ארנונה. כך, בזכות הארגון, נחסכים מהם חודשים של בירוקרטיה.
כך, מה שהיה אבלה הפרטי של משפחה אחת, הפך למפעל ציוני מעורר השראה שהוא גם דרך להתמודד עם האבל, בזכות מי שהיה מוכן לשים "סטופ" לחיים שלו, למרות שהיה רב אהוב ומוערך - לעזוב הכול ולעלות עם משפחתו לארץ.
כ-50,000 עולים מארצות הברית, קנדה ואנגליה כבר עלו לארץ בעזרת "נפש בנפש", ובכל שנה מצטרפים אליהם אלפים נוספים. בזכות הארגון, שיעור ההישארות של העולים עלה באופן ניכר. בעיני הרב פס, זו ההצלחה הכי גדולה של "נפש בנפש" – התמיכה באותם יהודים ציונים שלא באים לארץ מרדיפה או ממצוקה, אלא כאלה שחייהם היו מלאים בחו"ל. ועדיין - גם כשהיו בסוף מערב, לבם היה במזרח, והם ידעו שישראל היא המקום עבורם. זה הסיפור של הרב פס וזה הסיפור של מדינת ישראל - אנו יודעים לצמוח מתוך הכאב ולמצוא גם את האפשרות בכל קושי - גם הקשה ביותר.