מספר שיא של 13,000 צעירים יהודים יגיעו במהלך השנה הקרובה לארץ, במסגרת פרויקט "מסע" של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל; כ-3,000 מתוכם הגיעו בשבוע שעבר לאירוע פתיחת השנה של "מסע" בבנייני האומה בירושלים, שהתגלה כהרבה יותר מגניב ממה שחשבתי שיהיה.
אבל לפני שנדבר על אמריקאים, ציונות ומה שביניהם, קצת רקע: במסגרת פרויקט "מסע", שפועל כבר 12 שנה, הגיעו לארץ למעלה מ-110,000 יהודים מהתפוצות (ובעיקר מארה"ב), בני 30-18. במהלך השהות שלהם בארץ הקודש, שאורכת בין סמסטר לשנה, הצעירים משתתפים בתכניות שכוללות התנדבות, לימודים אקדמיים, פיתוח קריירה ולימודי יהדות. החזון של אריאל שרון ז"ל, שהיה ראש הממשלה בעת הקמת הפרויקט, היה "שכל צעיר יהודי יחיה שנה מחייו בישראל".
אפשר לומר שפרויקט "מסע" הוא אינטרס הדדי: הצעירים זוכים בחוויה יוצאת דופן בארץ ישראל ובהזדמנות לקדם את עצמם, ומדינת ישראל, מצדה, נתרמת הן מפעילות ההתנדבות של הצעירים (התרומה של משתתפי "מסע" נאמדת במיליון ימי התנדבות בשנה) והן מפעילותם במשק הישראלי (הצעירים מתמחים, בין השאר, בחברות סטארט-אפ, קרנות הון-סיכון ומשרדי ממשלה).
ועוד לא הזכרנו בכלל את ההיילייט של הפרויקט, שהוא חיזוק הזהות היהודית של יהודי התפוצות. בתום הפרויקט, הצעירים חוזרים לארצות המוצא שלהם עם ידע הרבה יותר רחב על ישראל ועל המזרח התיכון, עם תחושת יהדות וציונות ואיך לא - מחשבות על עלייה.
"לפני מסע בכלל לא חשבתי על עלייה"
ואמנם, אם לשפוט לפי הצעירים האמריקאים שדיברתי איתם, ניכר כי הפרויקט ממלא את ייעודו. "לפני 'מסע' כלל לא חשבתי על עלייה, אבל עכשיו יש סיכוי סביר שאעלה לישראל", אמר לי אלכס קאופמן (18), שהגיע מקליבלנד לפני כשלושה חודשים. "באתי לתכנית של שנה, בין התיכון לקולג'. בבוקר אני עובד עבור חברת פרסום שמתמחה במדיה דיגיטלית, ואחר הצהריים אני לומד עברית, פוליטיקה ומזרח תיכון", הוא סיפר. על התכנית, שמע דרך בית הכנסת שלו, וההורים, יהודים מסורתיים, מיד תמכו: "הם חשבו שזו הזדמנות טובה עבורי ללמוד על מי אני כיהודי וכאדם".
לעומת קאופמן ושפירו, ששוהים בישראל כבר כשלושה חודשים, לורן קרווק (22) הגיעה מפלורידה רק חמישה ימים לפני אירוע הפתיחה. בינתיים היא לומדת עברית באולפן ("אני בקושי יודעת משהו בעברית"), ובתום שבועיים של לימודים תשתלב בחברת סטארט-אפ בתל אביב. קרווק קיבלה הצעות משתי חברות, והיא צריכה לבחור ביניהן ("שתיהן ממש נהדרות").
בינתיים, היא מעידה כי היא מתרגשת מאוד להיות כאן: "זה מדהים, והתאהבתי לגמרי בתל אביב, שם אני גרה". בדומה לקאופמן, גם קרווק החלה לחשוב על עלייה עם הגעתה לארץ: "במרס אני צריכה להחליט אם אני חוזרת לארה"ב. ההורים שלי מאוד שמחים בשבילי ותמכו לחלוטין בהחלטה להשתתף בפרויקט, אבל הם פוחדים שאבחר להישאר, כי אנחנו קרובים מאוד. נראה".
בתשובה לשאלה מה הדבר שהכי הפתיע אותם בישראל, גם קאופמן וגם שפירו מצביעים על ההתנהלות ביום שבת ("זה מוזר שרוב המדינה סגורה ליום שלם"). לעומתם, הדבר שהכי הפתיע את קרווק הוא דווקא הדוודים: "לא ידעתי שכשרוצים מים חמים צריך להדליק את הדוד, בפלורידה יש מים חמים כל הזמן. זה קטע של תל אביב?".
"לאורך כל השנים, גם בתקופות של גלי טרור ומלחמה, הזרם של הצעירים היהודים שמגיעים לארץ לא פסק", אומר לי אהרון אברמוביץ, יו"ר "מסע". "הם מרגישים פה בבית. בטוחים. כששואלים אותם על המצב הביטחוני, רואים שזה לא כל כך מטריד את רובם. הם באים לפה כדי לחוות את ישראל, והם רואים בזה חלק מהחוויה הישראלית. עובדה - המספרים הולכים וגדלים".
אברמוביץ מתייחס לכך שמספר המשתתפים השנה (13,000, כאמור), מהווה מספר שיא מאז תחילת הפרויקט. "המשתתפים מקבלים חוויה אמיתית של ישראל. חלק גדול מהם בוחר לעשות עלייה, בערך 75% מהצעירים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ו-25-20% מהצעירים האמריקאים. האחרים, חוזרים לארצות מוצאם כשגרירים של ישראל".
הסטודנטים שעוזרים בהסברה בקמפוסים
לצד המינגלינג עם הצעירים האמריקאים, יצא לי גם לדבר עם כמה מהמעסיקים של אותם צעירים. השנה, פועלות כ-300 תכניות מגוונות של התנדבות, לימודים ועבודה, שביניהן יכולים הצעירים לבחור, לפי תחומי העניין שלהם והניסיון הרלוונטי. לצד לא מעט חברות סטארט-אפ, הם יכולים לעסוק בחינוך, בקידום נוער בסיכון, בחיזוק הפריפריה ובשימור מורשת השואה, וכך להכיר באמת את החברה הישראלית.
מקום נוסף שמציע לסטודנטים להתמחות אצלו הוא המרכז לתיעוד יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. "אנחנו עוסקים בחקר קהילות השואה בצפון אפריקה ובהנגשת החומרים לקהל הרחב, ובמקביל אנחנו פונים למוסלמים במדינות ערביות בערבית דרך הפייסבוק, בנושא מה שקרה בתקופת השואה במדינותיהם", מספר לי עופר ברזילי ויטולי, עוזר מחקר בפרויקט.
"הסטודנטים עוזרים לנו לפי תחום ההתמחות שלהם. סטודנטים להיסטוריה, למשל, עוזרים לנו בניתוח מקורות ובכתיבה של חומרים; סטודנטים שטובים בשפות עוזרים לנו לתרגם חומרים; אלה שהם אנשי מדיה חברתית הם עוזרים לנו לקדם את עמוד הפייסבוק שלנו. עכשיו, למשל, הגיע סטודנט מקנדה שפתח איתנו בלוג חדש שיעלה לאוויר בקרוב".
הדגל הגדול במדינה
אחרי שלב המינגלינג המהנה, הגיע שיא האירוע: 3,000 הצעירים התכנסו כולם באולם אחד, מניפים דגלים של מדינות המוצא שלהם אך צורחים מהתלהבות למראה דגל ישראל. ישבתי ליד בחור אמריקאי בן 25, שהגיע להתמחות בחברת HP ובינתיים שאל אותי שאלות משעשעות כמו איך זה לחיות בתל אביב והאם אני אוהבת את ביבי, ושיתף אותי בכך שאם דונלד טראמפ זוכה בבחירות, הוא לגמרי עושה עלייה. אם נניח את הציניות בצד, אני חייבת לומר שהאנרגיות באולם היו כל כך מדהימות, שהתרגשתי כאילו גם אני הייתי אמריקאית בת 18 שבאה לחוויה חד פעמית בישראל.
