תשכחו מכל מה שלימדו אתכם על הסברה – ותכירו את אביבא. מדוזה (כן כן, תלמדו לאהוב אותן) ורודה, מגניבה ויצירתית שמתגוררת בחופי תל-אביב. אביבא, ששמה מתכתב עם שם העיר הלבנה, היא מיזם חדשני ופורץ דרך של רונן ללנה, יוצר ואמן תל-אביבי גם הוא. אז בלי יותר מידי דיבורים, בואו נצלול לתוך הרעיון המהפכני של ללנה, ופשוט נכיר את אביבא.
היי אביבא, מה נשמע?
ורוד, לח, מפרכס, חלקלק, אני ממש בטריפ. איזו עיר! אני ברקיע השביעי!
שמחה לשמוע, את תמיד כזו אנרגטית?
אם אני לא בתנועה – אני מתה. כמו אהבה.
אז מי את בעצם? אני ממש סקרנית
נולדתי בים הגדול. בכל חופשת קיץ הייתי מגיעה עם המשפחה שלי לתל אביב, ותמיד רציתי לחיות כאן. בקיץ האחרון החלטתי להישאר. למדתי עברית באולפן בנווה צדק ועכשיו אני כותבת. אני מרגישה כאן כמו בעולם אחר לחלוטין. כמו חלום.
שמחה שאת מרגישה חלום, אבל כשסיפרתי לחברים שאני נפגשת איתך הם קצת נרתעו כי את מדוזה. יצא לך לקבל תגובות כאלה בפנים? אנחנו ישראלים, מדברים דוגרי, את יודעת
האמת? לא ממש אכפת לי. אבל שמתי לב שנשים עפות עלי. לגבי הגברים, מי שבאמת קול – מתאהב בי. כשהייתי פוליפית קטנה שמעתי מהבוגרות בנחיל שלא מעריכים כאן מדוזות, פרצו שמועות על יחס לא אוהד ואגדות על מדוזות שעוברות התעללות על ידי הגורים שלכם בחוף. אני שמחה שכל זה השתנה. קבלת האחר – זה אתם!
שמחה שסגרנו את זה. מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
אני בדרך כלל בים ואם לא בים, אני אוהבת לשוטט. איפה? ברחובות, בין הסמטאות, בגנים, בשדרות... שם אני נתקלת באינסוף המצאות מהממות שאתם בני האנוש המצאתם כמו כסף, מסעדות שף, אינטרנט, בתי ספר, צבא, בתי כלא, מדע, חומר ורוח, ספרי עזרה עצמית, בתי מטבחיים, טלוויזיה, מכוניות, ממשלה, אלוהים, צעצועים. כדאי שאפסיק כאן, אני יכולה להתבונן בפלא שנקרא אבטיח במשך שעות. גם מנגו זה אחלה.
רגע! אבטיח - עם או בלי בולגרית?
אתם באמת אוכלים כאן בולגרים?! ענק! איזו תרבות.
וברצינות, מה הכי הקסים אותך פה?
השפה שלכם. ע ב ר י ת. וואו! אני צוללת לתוך המילון ומרגישה את המלים נצרבות בי וזה כל כך נעים. בדיוק הגעתי למכבסת מלים, נשמע מעניין. גם האוכל שלכם מ ה מ ם! ריספקט. איזה שפע! פירות וירקות, עלים ועשבים, חיות מתות, קטניות ואורז. אתם רגועים לגמרי לגבי הארוחה הבאה שלכם. בים זה לא ככה. אבל בים גם לא כותבים שירה וגם לא עורפים ראשים כך שעוד אין לי דעה מגובשת בנושא. אבל מה שהכי מרתק אותי כאן זה אתן ואתם.
בני האדם הם בהחלט יצורים מעניינים
שלא לדבר על הגורים שלכם – טף, פעוט, ילדה, ילד. יצורים טהורים שעוד לא ברור לי מתי מתקלקלים ואיך, והאם זה הפיך? מעולם לא חשבתי על צורת חיים כזו, מרתק. נראה שזה ככה בגלל שכולכם עומדים למות, אבל אני לא בטוחה. בכל מקרה, נראה שאתם מנסים להמתיק את גורלכם, אבל לא הגיע הזמן להשלים עם זה וזהו?
יכול להיות. אנחנו עסוקים בחיפוש משמעות. ונראה לי שגם את, לא? למה את פה בעצם?
בואי נזכר בעובדות: אנחנו כאן עוד לפני הדינוזאורים, אנחנו שולטות בים עוד הרבה לפני שאתם בכלל הגעתם לכאן! ולשאלתך: קודם כל לעשות לכם ורוד בעיניים, בלב ובמה שאתם מכנים נשמה. חוץ מזה, אני לומדת כל הזמן! למשל, אתם מאמינים שהמין שלכם הוא שליט העולם ואתם עושים לא מעט זוועות בשם האמונה הזאת. אתם עושים גם לא מעט זוועות בשם הכסף שאתם בעצמכם המצאתם.
ואתן?
אנחנו שונות. אצלנו זה ממש פשוט. גדול אוכל קטן, אבל רק כשהוא רעב. זה לא שאין מלחמות במים - ברגע זה בדיוק יש איזה מיליארד דרמות במונחים שלכם, אבל אין לנו כעס או נקמה או שנאה או מרירות או בדידות או קנאה, או ייאוש. אנחנו פשוט זורמות. הלאה.
אביבא, מה החלום שלך?
לפני כמה ימים ראיתי בטלוויזיה אישה עם כתר על הראש וסרט על החזה, היא דיברה על כך שכל בני האדם צריכים לתת ידיים זו לזה. ענק! זה משהו לשאוף אליו.
ומה את חושבת על תל-אביב?
אף פעם לא ראיתי דבר כזה, ישות עירונית שמורכבת מערב רב של בני אנוש מכל רחבי הכוכב שלנו, שפות שונות, אנשים במגדלים ואנשים על ספסלים, ריחות מכל הסוגים ובעיקר האמנות בעיר הזו, איזו מוזיקה! כמה כישרונות במקום כזה קטן וצפוף וחם וקשה ונפלא. 300 ימי שמש בשנה, נשים יפהפיות בכל מקום, אוכל ומוזיקה כבר אמרנו? אז נכון, פגשתי מקומות נקיים יותר עם אנשים יותר מנומסים וגם הכל נורא יקר כאן! ובכל זאת, בשבילי אין כמו העיר הזאת. תראי אותי בבריכה! אפילו המלצתי על הבריכות הכי שוות באיזור:
מבטיחה לנסות. מה את חושבת על ישראל?
שמעתי על ישראל, גם פגשתי כמה ישראלים שאינם תל אביביים, אבל עוד לא יצא לי לבקר. אני מאוד סקרנית לראות את ישראל, שמעתי שיש לכם מדבר ושלג, אבל הכי אני רוצה להגיע לירושלים. שמעתי שזה סבבה של חוף.
"אם אני לא חלק מהפיתרון - אני חלק מהבעיה"
תגידי, אבא שלך יכול רגע לענות על כמה שאלות?
בכבוד.
היי אבא של אביבא, מי אתה? ומיהי בעצם אביבא?
אני רונן ללנה, עד לפני שנתיים עסקתי בצילום, עיצוב ואיור. נאלצתי לוותר על זה ולאתגר עצמי מחדש והיום אביבא היא הבייבי החדש שלי. תמיד נראה לי מוזר שלעיר מפוארת כמו תל אביב אין סמל.
לפני מספר שנים ניסיתי לקדם את הנושא בצינורות המקובלים אבל זה לא הסתייע אז עשיתי אחת. אביבא היא פרויקט הסברה דרך תרבות. כשנצליח להנגיש את ישראל לעולם דרך התרבות בתל-אביב, אני מאמין שזה יעשה טוב לאמנים המקומיים, לתרבות בעיר ולמדינה.
באיזשהו מקום אני מרגיש שאביבא היא גלגול של הצבר הישראלי שסימל מתיקות עטופה בקוצים ולפעמים נראה לי שמדוזה ורודה בתל-אביב זה לא כזה הזוי במציאות שלנו.
מה הניע אותך להמציא אותה?
לקרוא על זה שישראל היא המדינה השנייה השנואה בעולם אחרי צפון קוריאה לא עושה לי טוב, ובעיקר מדובר בתיאור שמנותק מהמציאות. חצי מיליון איש נהרגו בסוריה, ולא נראה שזה מעניין יותר מדי את העולם בכלל, או את אירופה בפרט. הרי הכל זה אינטרסים וזה לא חדש.
פעם למדתי שאם אני לא חלק מהפתרון אני חלק מהבעיה. לכן חשבתי לפתח את אביבא שתהיה סמל לדברים הטובים שקורים כאן. מעין בובת הסברה שתוכל להתחבב על תיירים, עולים חדשים, תקשורת זרה וכמובן שגם על תושבות ותושבי העיר. דרך אגב, את האיורים המקסימים שלה אייר מוטי זיגמן:
אביבא מייצגת את הרוח המיוחדת של תל-אביב: עיר של ישן וחדשני, יצירה יוצאת דופן בשלל תחומים, רב-תרבותיות, פנינה קולינרית ומעצמת חיי לילה. את כל הפאר הזה ננסה לזקק ולתעל החוצה דרך שיתופי פעולה עם אמניות ואמנים מכל הסוגים.
מה המאפיינים הייחודיים לתל-אביב שיכולים לעשות הסברה טובה?
תל-אביב נתפסת כסובלנית, מחייכת, מקבלת ופתוחה. נכון שגם כאן נושבות רוחות רעות מדי פעם, ולכן אני מאמין שדרך אביבא נוכל להיזכר בזה שבעצם רובנו רוצים פחות או יותר או אותו הדבר. מתוך המקום הזה של סובלנות וקבלת האחר יכולה לצוץ תקווה לישראל כולה.
ואיך אתה רוצה שאנשים יתפסו את ישראל בעולם?
הייתי שמח אם המילה ישראל תקדם אסוציאציות כמו תל-אביב, חופש ויצירה מאשר פיגועים ואזור סכסוך. תמיד עניין אותי להיות במקומות שונים תרבותית. מי שהניע אותי היא בעיקר הרגשתי לאחר כשחזרתי ממקומות כמו יפן, מרוקו, איסלנד או כריסטיאניה, שהיא מודל לצורת חיים הרמונית ומעוררת השתאות. הרגשתי שאני הופך אדם טוב יותר - רגוע, מכיל ומבין. המפגש עם אנשים מתרבויות שונות והידיעה שכולנו בעצם ישות אורגנית אחת שדם אחד זורם בעורקיה, נתנה לי דרייב עצום לעיצוב המהות של אביבא. בגלל שהיא מדוזה היא רואה ואומרת דברים שאנחנו לא שמים לב אליהם, או שנוח לנו לא להתמודד איתם.
אז מה הצעד הבא?
היום אני מחפש אמא לאביבא. לא קל להיות אבא יחידני... אני מחפש מישהי שתעזור לי לגדל אותה, אבל גם אבא זה טוב, אני פתוח. הייתי מעוניין לייצר שיתופי פעולה עם גופים, מוסדות או משקיעים שיאמינו בחזון ויתרמו להפצתו. יש לנו עולם שלם וקסום סביב אביבא, כמו החולצה הזו למשל, שמעבירה מסר של אופטימיות וחיוביות מתל-אביב:
מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות עכשיו?
אני שואף לכך שעיריית תל-אביב או משרד החוץ יאמצו את אביבא, וקנטון תל אביב יהיה מרכז תרבותי-טכנולוגי עולמי. שבתל-אביב תהיה חברת מופת, מגדלור של הומניות. תראי, מדינת ישראל זו רכבת הרים ותל אביב זו בועה שנמצאת על הרכבת. אבל בקרון של ה-VIP , כך שאני אופטימי.
מסר לאומה?
שנאה אינה יכולה לשים קץ לשנאה (בודהה).
רוצים להישאר בקשר?