"מתגעגעת לאווירה של יום שישי בצהריים", לירז חממי, לונדון | צילום: איתן שריד סורג׳ון
מה ישראלי בעיניכם? פלאפל וחומוס? סרטי בורקס? הערוץ הראשון? טאקי? בן-גוריון? אולי החוצפה הישראלית? שאלנו חמש ישראליות שעזבו את הארץ – מי בגלל יוקר המחייה ומי בעקבות המשפחה והאהבה, מהם הדברים שהן הכי מתגעגעות אליהם. התשובות שלהן נותנות לנו זווית מרעננת על הישראליות:
לירז חממי,שחקנית. לונדון, אנגליה | "אני מתגעגעת לספונטניות"
"עברתי ללונדון סופית לפני שמונה חודשים, בעקבות בעלי, בן, שהוא לונדוני, וזאת לאחר שחיינו מספר שנים על קו תל אביב-לונדון. השוני בין הערים הוא בלתי נתפס: החל מקודים חברתיים, כי אנשים כאן הרבה יותר שקטים, מנומסים ואיטיים, ועד המלתחה שמשתנה לחלוטין. אני מתגעגעת למזג האוויר בישראל, לשמש ולאווירה של יום שישי בצהריים, ולזה שלא קר כל הזמן ולא צריך להסתתר מהגשם".
"אני גם מתגעגעת לספונטניות בתל אביב – תוך רבע שעה אפשר לארגן מפגש של כל החבר'ה בבר קרוב. בלונדון, לעומת זאת, נראה שמזג האוויר הופך גם את האנשים לכבדים יותר. בנוסף, בתל אביב יוצאים ברגע האחרון כי הכול קרוב, הברים פתוחים גם אחרי 23:00 והתפריט כולל יותר מהמבורגר וצ'יפס, בניגוד ללונדון. ובכלל, האוכל כאן כבד, ואפילו ארוחות הבוקר מלאות בשומן ובחלבון. ירקות טריים פחות פופולאריים בלונדון, וגם אוכל הרחוב האהוב שיש בארץ חסר כאן, ומנת סביח, אם תמצאו, תעלה לכם ארבעים שקל".
ריקי קובץ', עוסקת בתחום היופי. בודפשט, הונגריה | "עם ישראל הוא עם שמח"
תמונה מפורים האחרון בו התחפשה ריקי לדגל ישראל | צילום:
רווית שמחי
"נישאתי להונגרי, ועזבנו את הארץ לפני 14 שנה. אני מתגעגעת מאוד לשמחת החיים שיש בארץ: המנטאליות באירופה שונה מאשר בישראל, וכולם קרירים ובעלי חיוך מאולץ. גם לאחר 14 שנים כאן, שבמהלכן ניסיתי להתחבר למקומיים, רוב חברותיי הן ישראליות שנמצאות כאן בשליחות או שעזבו כמוני. ההונגרים רגזניים וקשי יום – קשה למצוא כאן אנשים אוהבים, חברותיים ואכפתיים, ויש מעין תחושה של 'אדם לאדם זאב'. אצלנו אמנם יש לחץ ומלחמות, אבל עם ישראל הוא עם שמח שמתאפיין באחדות שלא ראיתי בשום מקום אחר".
"מעבר לזה, אני מתגעגעת לאווירה בחגים שכל כך חסרה כאן ברחובות, לקולות התפילה והפיוטים מבתי הכנסת. לשמחתי, אני חלק מקהילת חב"ד מדהימה, שהיא מעין ישראל קטנה עבורי, במיוחד בחגים ובשבתות. החיים בחו"ל נראים כמו חלום עבור ישראלים, אבל זה נחמד לשנה-שנתיים. אחר כך, יש מעין תחושה של תלישות".
נטלי עודד, סטודנטית לעבודה סוציאלית. טורונטו, קנדה | "מתגעגעת לכל סנטימטר בארץ"
"יש לנו מדינה נפלאה שאין שנייה לה" | צילום:
באדיבות המצולמת
"בגיל 12 המשפחה עזבה את ישראל לקנדה, כשהסיבה המרכזית להחלטה הייתה יוקר המחייה. הרומן שלי עם הארץ התחיל ברגע שעזבתי, לא הצלחתי לשחרר. בגיל 18 עליתי לבדי והתגייסתי לצבא, ולפני כחודש, לאחר שנתיים מלאות בחוויות, חזרתי לקנדה. אני אוהבת את ישראל בטירוף, ומתגעגעת לכל סנטימטר בארץ: לשיחות האקראיות עם אנשים שמעולם לא פגשתי, להרגשה של שבת שממלאת אותך, למנטאליות הזו של הפתיחות, החום והחוצפה שאין בשום מקום אחר; בארץ מעולם לא הרגשתי חסרת אונים, תמיד ידעתי שאנשים יבואו לעזרתי. קנדה שקטה ושלווה, יש כאן אנשים ממגוון תרבויות וממש לא מקבלים גזענות, כך שזו מעין בועה ורודה. אבל, יש בי גם הבנה עמוקה, שלמרות כל הצרות והקשיים בארץ – יש לנו מדינה מופלאה שאין שנייה לה".
בת-אל מגורי, ניו יורק, ארצות הברית | "אני מתגעגעת לחברות אמיתית"
"כמה שטוב באמריקה - בסופו של יום, אין על הארץ" | צילום:
באדיבות המצולמת
"עברתי לניו יורק לפני שנה, אבל כמה שטוב באמריקה - בסופו של יום, אין על הארץ. אני מתגעגעת לאכפתיות הנקייה מאינטרסים של הישראלים אחד כלפי השני: לא מזמן הייתי בסאבווי כשראיתי גבר שיכור מאיים ברצינות על בחורה, בקרון עצמו. היו מלא אנשים מסביב ואף אחד לא התערב, בארץ זה בחיים לא היה קורה. אני גם מתגעגעת לחברות אמיתית כמו בארץ, שהחברים הם אחים שאפשר לסמוך עליהם לגמרי, אולי זה הגיע מהצבא".
"אני מתגעגעת לתחושת הגאווה כשרואים חיילים במדים, למוסיקה ישראלית ובמיוחד לגלגל"צ - כאן משמיעים כל הזמן את אותם עשרה שירים. מבחינת אוכל, ארוחת בוקר ישראלית כל כך חסרה, בחיי שזו הארוחה הכי טובה בעולם, ובמיוחד ביום שישי בתל אביב. גם המאפים הטריים חסרים – עד היום לא מצאתי מאפייה טובה שפתוחה בבוקר לשוקו ולמאפה, וכמובן – הירקות: בניו יורק, הירקות חסרי טעם וגדולים באופן לא פרופורציונאלי. למשל, המלפפונים שבארץ נקראים כאן 'מיני מלפפון'! אה, ולא בענייני אוכל – יש לי געגוע עז למצעים נורמאליים. ידעתם שאין כאן ציפה לשמיכה?"
אווה פרידמן, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה. וואהן, קנדה |"האנשים בקנדה קרים יותר"
תמונה מפעילות של ארגון יהודי שפועל בקמפוס של אווה ועושה הסברה למען ישראל | צילום:
באדיבות המצולמת
"עזבתי את הארץ עם המשפחה בגיל 16 כי ההורים החליטו שהם מעדיפים לחיות במקום שקט, נטול מלחמות ונוח, ואיכות החיים כאן באמת גבוהה יותר. אבל, הדברים שהכי חסרים לי הם החום והאנרגטיות של האנשים בארץ, הקלות שבה אנשים מתחברים אחד לשני וההומור. בקנדה אנשים מנומסים ומאופקים, שלא נאמר קרים. אני זוכרת שכשגרתי בארץ והגיעה תלמידה חדשה מארצות הברית, כולם ניגשו להכיר אותה והיו נחמדים. כשאני הגעתי לתיכון החדש בקנדה, אף אחד לא התעניין בי, וזה גם עניין של תרבות".
"מעבר לזה, אני מתגעגעת לאקלים הישראלי ולאפשרות ללבוש מה שרוצים - כאן תמיד חייבים להתכסות במעיל פוך ענק; אני מתגעגעת ליציאות שנמשכות עד הבוקר – בקנדה הכול נסגר בשתיים בלילה, גם מסיבות בית מפסיקות; מאוד מתגעגעת לחוף הים בארץ – כאן אנחנו מסתפקים באגם וגם לאוכל בארץ – כשרוצים לתבל בקנדה פשוט זורקים גבינה ובייקון".
