ארגון "Israeli Flying Aid" לא דומה לשום דבר אחר שאתם מכירים. הסיפורים של מקימת הארגון גל לוסקי - אשר יצאה בשנים האחרונות למדינות שרוב הישראלים רק שומעים אודותיהן בחדשות - עולים על כל דמיון. המתנדבות והמתנדבים פועלים בחשאי במדינות מוכות אסון או בכאלה בהם מתנהלים סכסוכים ומלחמות, תוך סיכון עצמי ומבצעים מורכבים. למה הם עושים את זה? מתוך תחושת שליחות הומניטרית. זה הזמן להניח את הציניות בצד.
הכל התחיל ב-1992. אחיה של לוסקי, אז בת 24, נפצע באורח קשה בהיתקלות ליד הבופור. הוא מאושפז למשך שנה בבית חולים. "כשישבתי לצד המיטה שלו, הרגשתי מבורכת על כך שאני חיה במדינה שיש בה תשתית רפואית. נדרתי נדר שאם אחי יצא מזה אתמקד בעזרה לאחרים, ובפרט לאלה שלא שפר עליהם מזלם", היא מספרת. "אחרי כמה חודשים נסעתי להתנדב ברואנדה".
בשנים הבאות, נוסעת לוסקי להתנדבויות קצרות במדינות שונות באפריקה. היא לוקחת חופש מהעבודה כל אימת שמתאפשר לה, עולה על מטוס ונוחתת במוקדי סכסוך ואסונות ברחבי העולם. "לאט-לאט התחלתי לרכוש ידע, וגיליתי שאני לא מוצאת ארגון שמחויב מספיק לניצולים. האינטרסים הזרים בלטו".
למה את מתכוונת?
"בחזית הכאוס קורים דברים נוראיים. למשל, חברות תרופות תורמות כספים ל-NGO (ארגון לא ממשלתי, ראשי תיבות של NonGovernmental Organization) כלשהו להקמת מרפאת שדה באזור מוכה אסון. על פניו זה נשמע נפלא, אבל האמת שמסתתרת מאחורי זה היא מחרידה. חברת התרופות עושה זאת כדי לנצל את האוכלוסייה ולנסות עליה תרופות חדשות. מעבר לזה, יש סוחרי נשק וכל כך הרבה פדופילים. אז עוד הייתי נאיבית. לראות את הדברים האלה במציאות היה עבורי משבר רציני מאוד. זה ריסק אותי. את מבינה מה קורה אבל קשה לך להפנים את זה. לקחו לי בערך עשר שנים להבין שאני לא יכולה לשנות ארגונים אחרים, ובמקום זה כדאי ליצור משהו משלנו, נקי, ישר, שמחויב רק לטובת הניצולים ולסולם הערכים היהודי. ארגון ששם את החיים שהוא רוצה להציל במקום הראשון".
בשנת 2005, לאחר שנים של צבירת ידע וניסיון בשטח, לוסקי הקימה יחד עם שבעה חברים טובים ("שהאמינו בדרך") את "Israeli Flying Aid", ארגון לא ממשלתי וללא מטרות רווח, שנועד לסייע בהצלת חיים לאוכלוסיות במצוקה, בעקבות אסונות וסכסוכים ברחבי העולם. בשלב הזה, הם מחליטים שתי החלטות קריטיות על אופי המדינות בהן ייתמקד הארגון. הראשונה היא לעבוד עם מדינות שלישראל אין קשר דיפלומטי איתן, מתוך כוונה למלא את הוואקום שקיים - כי ממשלת ישראל לא יכולה להוציא אליהן משלחות הצלה. "עשינו זאת מתוך רצון להשלים את מדינת ישראל, ולפעול במקומות שבהם היא לא יכולה לפעול בגלל היעדר קשרים דיפלומטיים. רצינו לפצות את האוכלוסייה באופן אזרחי בלי מגבלות של פוליטיקה ודיפלומטיה", מסבירה לוסקי.
ההחלטה השנייה הייתה לפעול במדינות האוסרות על הכנסת סיוע מציל חיים לתחומן וזאת כדי למנוע התחזקותן של האופוזיציה והשכבות החלשות - שיכולות לערער על השלטון. המדינה הראשונה בה פעל הארגון הייתה סרי לנקה, יעד פופולרי לגולשים הישראלים, שלא תמיד חשופים לבעיות ההומניטריות הקשות הקיימות באי הטרופי. לאחריה המשיכו המתנדבים למדינות כמו אינדונזיה, סודאן, פקיסטן, צ'צ'ניה ובורמה. המשותף לרובן הוא כי מדובר ביעדים האוסרים על הכנסת סיוע מציל חיים לתחומן בעקבות סכסוכים בינלאומיים.
אתם לא המוסד. איך נכנסים למדינה זרה שאוסרת על כניסה לשטחה?
"מתאמצים. המתנדבים שלנו עוברים הכשרה ארוכה, הם מקצועיים מאוד, ממוקדים ונחושים להגיע ליעד. אנחנו פועלים במהירות, ומשתדלים לא לבלוט בשטח; למשל, לובשים כיסויי ראש במדינות המוסלמיות. יש כאן סיכון עצמי ברור, אבל זו השליחות שלנו".
כל אנשי ה-Israeli Flying Aid כולל לוסקי עצמה פועלים בהתנדבות ובמקביל לפעילותם בארגון הם מחזיקים במשרות רגילות. בארגון פועלות ארבע יחידות: רפואת חירום, מפעלי הזנה המוניים, פינוי הריסות ואיתור לכודים וטראומה רגשית. קבוצת המתנדבים מגוונת מאוד וכוללת רופאים, ליצנים, מומחי חילוץ ועוד. בכל אחד מארבעת התחומים, אנשי ה-Israeli Flying Aid פועלים באופן ישיר מול האוכלוסייה ובמקביל מאמנים את הצוותים המקומיים להענקת סיוע.
"אני מדברת על סוריה ומדברים איתי על עזה"
סוגיית הזהות הישראלית מורכבת במיוחד עבור לוסקי והמתנדבים,בשל הימצאותם במדינות בהן מדינת ישראל אינה פופולרית, בלשון המעטה. בפעמים הבודדות בהן מספרים לאוכלוסייה המקומית על כך שהגיעו מישראל, התגובות יכולות לנוע בין אדישות לעוינות. "לפעמים קורה שהרתיעה ואף השנאה גדולות מהכרת התודה", אומרת לוסקי. "לכן אנחנו פועלים בצורה שקטה וסמויה ובנראות איסלאמית".
נשמע לי כמו התנהלות לא הוגנת. למה להמשיך לעזור למי שלא מוקיר תודה?
"תראי, מבחינתם לא משנה אם כרגע אנחנו מעניקים להם עזרה - אנחנו ישראלים והם שונאים אותנו. לכן אני כל הזמן מזכירה לעצמי שהמשימה שלי היא הצלת חיים. לא לשאול שאלות. זה לא תמיד קל להציל את הילדים של האויב, כשמחר הנשק שלהם יופנה נגדנו; זה לא קל במיוחד כשאני יודעת שאם המצב היה הפוך - הם לא היו עושים את זה עבורנו. אבל מבחינתי, זו השליחות. בורכנו בשיקול דעת. אז שלא ידעו מי אני, בסדר. זה גדול מאיתנו".
איך את מרגישה כשאת מדברת מול פרלמנט שרואה את ישראל בצורה שלילית?
"בעיני זו הסברה מהמעלה הראשונה, הסברה יצירתית ולא קונבנציונאלית. העובדה שאני ישראלית לא לטובתי. אני כמו עצם בגרון עבורם, רואים אותי בפריזמה של עזה. כשהייתי בפרלמנט הספרדי לפני שנתיים, עשיתי פרזנטציה על סוריה, ואחד מחברי הפרלמנט קם ואמר 'את פועלת בסוריה, כשבעזה הורגים ילדים'".
איך הגבת?
"אמרתי לו שבתור יהודייה זו מצווה לרדוף אחרי שלום וצדק ושכתוב בתנ"ך 'עד שיגור זאב עם כבש'. אבל, כל עוד במזרח התיכון כבש הוא רק על הברביקיו, אני לא אתנצל על כך שאני לא הכבש הזה. אני תומכת בישראל, בלי טיפה של התנצלות".
"המשפחה שלי לא ידעה מה אני עושה"
אחד הדברים הכי מעוררי השראה בסיפור של לוסקי, הוא כנראה העובדה שמדובר בבחורה "רגילה", שבחרה בחירות אמיצות - לא רגילות. לוסקי, המתגוררת בקיבוץ בצפון הארץ, היא גם אמא לשני בנים ולמרות סכנת החיים בה היא מצויה בעבודה, בחרה להקדיש את חייה לסיוע ההומניטרי. "במשך תקופה ארוכה, המשפחה שלי לא ידעה מה אני עושה. לא סיפרתי להם כדי להגן עליהם", היא נזכרת. "כשייסדתי את העמותה, החלטתי להפסיק לעבוד ולהתמקד בה. הבנתי שאצטרך עזרה עם הבן הבכור שלי, שהיה אז ילד קטן וחזרתי הביתה, לקיבוץ. גרתי ליד אמא שלי כדי שלבן שלי תהיה שגרה. אמא שלי לא מסכימה עם כל הבחירות שלי, אבל התמיכה שלה מתבטאת בעזרה".
איך תגיבי אם הילדים שלך יבחרו להמשיך את דרכך?
"אני כל הזמן מתפללת שזה כמו עם לעשן סיגריות - אם ההורים מעשנים, הילדים לא. כלומר, אני מקווה שהערכים יעברו אליהם, אבל קשה לי להגיד שאני רוצה שהם ילכו בכיוון הזה. אני לא נאיבית, אני מבינה את הסיכונים".
וההקרבה בחיים האישיים?
"בעיניי זו לא הקרבה, אלא זכות גדולה שאנחנו יכולים לעזור לאחרים. זו הגדולה שלנו כיהודים וכישראלים, ואני מקווה שתמיד נישאר בצד הנותן".
מהם המקומות הכי מטורפים שיצא לך להיות בהם במסגרת מבצע?
"עולים לי כמה מקומות לראש, אבל עוד אצטרך לחזור לשם, אז עדיף שאשתוק בינתיים".
מה היעדים הבאים של העמותה?
"תגידי לי איפה יהיו המלחמות והאסונות הבאים, ואגיד לך מה היעדים הבאים שלנו".
לוסקי נבחרה להדליק משואה בטקס יום העצמאות לפני כשנתיים, אך לרוב נשארת מאחורי הקלעים. ל. כשאני שואלת לגבי הצלחות של הארגון, היא מתקשה להשיב. "אני לא יודעת לומר אם הארגון מצליח, אני יודעת שהוא עושה שינוי. קשה להסתכל על זה בפרמטרים של הצלחה כי חלק בלתי נפרד מהעשייה הוא להסתכל על מה שעוד לא עשינו, מה חסר. לעזוב את השטח כשנגמר לנו הכסף, ולא כשנגמר הצורך של התושבים בעזרה, זה קשה מאוד. הלב שלי רחוק מלהיות מסופק ושקט". בכל זאת, העשייה מלאה בשמחות קטנות: "כל מבצע במדינה עוינת או מדינת אויב הוא הצלחה קטנה - כשכולם חוזרים הביתה בשלום".
בואי נדבר על סוריה.
"אנחנו פועלים למען ילדים ונשים סורים. למעשה, אחת מנקודות הציון המרגשות עבורי, הייתה שהבאנו משפחה יהודית מחלב לארץ, בעקבות פנייה ממרכז פרס לשלום. מעבר לזה, אני חייבת לציין את קמפיין "הסורים על הגדרות" שקם בזכות שיבי פורמן ויואב יבין. זו הפעם הראשונה שבה לרחוב הישראלי ניתנה הזדמנות להביע עמדה בסוגיה של סיוע חוץ, ובפרט לומר מה הוא מרגיש כלפי העם הסורי - וגויסו כמעט מיליון ושמונה-מאות אלף שקלים, סכום מדהים.
איך היית רוצה שייראה העולם ב-2017?
"הייתי רוצה שארגונים רבים יצטרפו לאג'נדה שלנו, ויעזרו איפה שצריך, ולא רק במקומות שבהם קל לעזור. כשאתה ארגון לא ממשלתי ואתה מבקש מהריבון רשות להיכנס למדינה, אתה בעצם מעקר את המשימה ואת הייעוד שלך, בעיניי. אנחנו לא מבקשים רשות להיכנס. כשהחוק הוא הריבון, והריבון מרעיב את התושבים ורוצח אותם - אנחנו בוחרים להיות בצד של הצדק, ולא בצד של החוק".
עבור אלה מכם שכבר תהו לגבי התנדבות בעצמם, כדאי שתדעו שכבר כמה שנים שלא מגייסים מתנדבים חדשים בארגון. "אנחנו מודים למי שרוצה להתנדב, אבל ההכשרה היא ארוכה ויקרה ויש לנו צוות מקצועי. בשנים האחרונות, אני מתייקת את קורות החיים שמגיעים אליי, לכל צרה שלא תבוא. בכל אופן, יש דרכים אחרות לעזור עבור מי שרוצה", מסכמת לוסקי.
