יום הזיכרון הבינלאומי לשואה יצוין היום, 27.1 ברחבי העולם. בתאריך זה שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ על ידי הצבא האדום. התאריך נקבע בשל העובדה שמדינות כמו בריטניה וגרמניה נהגו לציין יום זיכרון באופן עצמאי והתאריך השתרש באופן טבעי. יום הזיכרון הבינלאומי מעוגן בהחלטת או"ם משנת 2006 שהתקבלה פה אחד. כיום נוהגים לקיים טקסים ואירועים מיוחדים בשגרירויות ישראל ברחבי העולם ביום זה.
מצבם העגום של ניצולי ושורדי השואה בישראל עולה לכותרות מפעם לפעם. יחד עם זאת נדמה שאין שיפור ממשי במצבם וכי נגרם להם עוול רב בשנים על גבי שנים של הזנחה מצד מוסדות המדינה. אין ספק שיש רבות ורבים המנסים להקל על מצבם, אך לא מדובר במשימה פשוטה. לכך מצטרפות הידיעות האחרונות על התנהגות מבזה כלפי אנדרטאות שואה ברחבי העולם ובמיוחד זו הנמצאת בברלין. בשל האירועים הללו והתהודה הציבורית אותה קיבל במיוחד אתר יולוקוסט, החלטנו לברר עם ניצולי שואה מה הרגישו כששמעו על המציאות המטרידה והתחושה שזכר השואה הולך ונעלם. האם גם אנחנו שכחנו?
מיקי רביד, בת 89, נולדה וגדלה בעיר קראקוב. כשהייתה בת 12 פרצה המלחמה ומיקי נלקחה לגטו בקראקוב. לאחר מכן נלקחה למחנה פלאשוב, הוא המחנה עליו מבוסס הסרט "רשימת שינדלר". לאחר שחוסל המחנה, הייתה מיקי במשלוח האחרון ונשלחה לאושוויץ, שם באורח פלא פגשה את אחותה. לקראת סוף המלחמה, נשלחו האחיות למחנה עבודה ליד המבורג, עד ששוחרו על ידי הצבא הרוסי והאמריקאי. הן היו בנות המשפחה היחידות ששרדו את השואה. כיום מיקי נשואה באושר לאפרים והם מתגוררים ב"עד 120" בהוד השרון. יש להם שני ילדים וארבעה נכדים.
מדובר בדברים קשים ועצובים של שני ניצולי השואה שהסכימו להיחשף ולספר. יחד עם זאת, אנו בטוחים כי המודעות הציבורית תביא לשינוי ונקווה שלא נראה עוד תופעות כאלה באנדרטה בברלין ובאנדרטאות זיכרון בכלל.