לפני שלושה שבועות טסתי חזרה לארץ מאירופה. זו הייתה טיסת לילה מתישה, אלה שגורמות לכם לרצות חופש מהחופש... למשוך עוד יום. בשרוול העלייה למטוס השתרך תור ארוך. מאוד. השעה הייתה אחת בלילה וכולם היו עייפים ועצבניים. כשהגענו לדלת המטוס, ראיתי שלידה יושבת מישהי בכיסא גלגלים, שנאלצה לחכות שכל הנוסעים יכנסו למטוס ויתיישבו במקומותיהם, לפני שהיא תוכל להיכנס עם כיסא הגלגלים. היא חיכתה בסבלנות.
ישבתי יחסית בקדמת המטוס ולא הבנתי למה לא נותנים לה להיכנס, למה לא עוצרים לרגע את זרם האנשים שמשתרכים בתור על רגליהם, ונותנים לה להתיישב. אני יודעת שזה הנוהל, אבל באותו רגע, זה פשוט כאב לי שהיא צריכה לחכות ככה... במקום להיכנס ולהתיישב. כאשר חלפתי על ידה לא זיהיתי אותה, אבל היום כולכם מכירים אותה. זו הייתה מורן סמואל בכבודה ובעצמה.
עדכונים מידי שעה לעומת אזכורים בודדים
היום רובכם כבר יודעים שישראל משתתפת במשחקים הפראלימפיים בריו. זוהי הפעם ה-15 של ישראל במשחקים הללו. 33 ספורטאיות וספורטאים פראלימפיים השיגו את הקריטריון לאולימפיאדת הנכים בריו, ב-11 ענפי ספורט שונים: אופני יד, אתלטיקה, בוצ'יה, חתירה, טניס בכיסאות גלגלים, טניס שולחן, כדור שער, קיאקים, קליעה, שחייה ושייט. נושא הדגל בטקס הפתיחה היה שרגא ויינברג. למען ההשוואה, המשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים השנה כללה 47 ספורטאים שהתחרו ב-17 ענפי ספורט שונים. דרך אגב, זו הייתה המשלחת הגדולה ביותר ששלחה ישראל מאז שהחלה להשתתף במשחקים האולימפיים – מה שמסמל שאנחנו בכיוון הנכון. אני משערת שאני לא מחדשת לכם יותר מידי, כי האולימפיאדה ה"רגילה" זכתה לתשומת לב מקסימלית.
אבל מה עם הספורטאים הפראלימפיים שלנו? איפה הסיקור? מה עם הברכות והאיחולים של כל עם ישראל עבור המשלחת? איפה הפרגון? העידוד? התמיכה? ההכרה? מה, להם לא מגיע? אז יש לי חדשות בשבילכם - להם הכי מגיע.
תנו לי להמם אתכם בנתון באמת מדהים: ישראל זכתה עד כה ב-380 מדליות בסך הכל במשחקים הפראלימפיים, מהן 124 מדליות זהב, 124 מדליות כסף ו-132 מדליות ארד. היא מדורגת במקום ה-13 הכללי בטבלת מדליות הקיץ בכל הזמנים.
מי זו צפורה רוזנבאום?
צפורה, היא הספורטאית המעוטרת ביותר מישראל בספורט הנכים. היא זכתה ב-21 מדליות, מהן 11 זהב, 4 כסף ו-6 ארד: 19 מדליות באתלטיקה, מדליית כסף בשחייה ומדליית ארד בטניס שולחן. היא מדורגת במקום 14 בעולם בכל הזמנים לפי כמות מדליות שהשיגה, ובמקום 24 בעולם בכל הזמנים לפי כמות מדליות זהב שהשיגה. השחיין אורי ברגמן הוא הספורטאי השני המעוטר ביותר מישראל בספורט הנכים. הוא מדורג במקום 32 בעולם בכל הזמנים לפי כמות מדליות ולפי כמות מדליות זהב שהשיג. הוא זכה ב-12 מדליות, מהן 11 זהב ואחת ארד. ברוך חגאי זכה ב-9 מדליות, מהן 8 זהב.
להיות ספורטאי אולימפי זו עבודה במשרה מלאה - גם בפן הפיזי ועל אחת כמה וכמה בפן הנפשי, המנטאלי. זו עבודה שמקבלת גמול של 60 שניות אחת לארבע שנים עם התבססות על תקציב נמוך מאוד, שלא משתווה לתקציב ששאר המדינות מקצות לתחום ולתהילה שזוכים לה הספורטאים. לפיכך, מן הראוי שנפרגן יותר לספורטאים שלנו בכלל, ולספורטאים הפראלימפיים שמייצגים אותנו בכבוד בפרט. זה בטח יעשה לנו טוב – גם בישראל, וגם מחוצה לה.
שני לוסקי-לוי היא פעילה חברתית ודוברת ארגון StandWithUs
רוצים לעקוב אחרי המשחקים והתחרויות? לחצו כאן.