ליוסף שיבק ולילי שפירא יש חנוכיות עתיקות הנושאות בחובן סיפורים מרגשים עוד לפני שהייתה כאן מדינה. שתיהן שרדו את מלחמת העולם השנייה והן כאן כדי להזכיר שעדיין יש ניסים
ניצן סניור שניאור | Love Israel| פורסם 25/12/1609:49
חנוכה הוא חג הניסים, וכיאה לחג כזה הוא נושא בחובו סיפורים מרגשים על אירועים שהתרחשו ושקשה להאמין שקרו. שני סיפורים כאלה ניתן למצוא בין קניהן של שתי חנוכיות ששרדו את מלחמת העולם השנייה, השייכות לדיירים ברשת הדיור המוגן "עד 120" בהוד השרון.
חנוכיית המוזיאון של לילי שפירא, בת 81
חנוכייה שעלתה לארץ בכ"ט בנובמבר | צילום:
צילום ביתילילי שפירא מדליקה נרות עם הנכד | צילום:
צילום ביתי
החנוכייה המרשימה של לילי יוצרה בפולין בסוף המאה ה-19. היא עשויה כסף וחנוכיות כדוגמתה מוצגות במוזיאון בעיר טיקוצ'ין שבפולין. לילי מספרת שהחנוכייה הייתה בבעלות של סבתא של בעלה ולאחר מותה עברה בירושה אליה. הסבתא עלתה לארץ בתאריך המשמעותי של כ"ט בנובמבר בשנת 1947 והביאה איתה את החנוכייה לארץ ישראל. לילי לא יודעת עד היום כיצד החנוכייה נשמרה ושרדה את מלחמת העולם השנייה, וכיצד הסבתא של בעלה שרדה את אושוויץ, יחד עם החנוכייה.
חנוכיית תרמילי הרובה של יוסף שיבק, בן 91
עבודת יד לזכר מלחמת העולם הראשונה | צילום:
צילום ביתייוסף שיבק ביום הולדתו | צילום:
צילום ביתי
אביו של יוסף, יחיאל שיבק ז"ל, עסק בפחחות כמו יתר בני משפחתו. בהיותו בן 18 הרכיב חנוכייה מתרמילים של כדורי רובה ששימשו במלחמת העולם הראשונה. האב ריתך את המרכיבים ביחד וחרט כיתוב על הבסיס שלה בגרמנית: ANDANKEN DES KRIEG 1914-15-16 - מזכרת ממלחמת העולם הראשונה 1914-15-16. החנוכייה הגיעה לארץ מגרמניה, שם התגוררה משפחת שיבק, עם דודתו של יוסף. החנוכייה ניתנה לה במתנה על-ידי האב לקראת עלייתה לישראל, עוד לפני מלחמת העולם השנייה. יוסף, שנשאר בגרמניה אך שרד את מלחמת העולם השנייה ואת מחנות הריכוז, עלה בשלב מאוחר יותר לארץ. כאשר הגיע לכאן והתאחד עם דודתו היקרה, העניקה לו האחרונה את החנוכיה שעשויה עבודת יד - מעשה ידי אביו. יוסף שומר על החנוכיה הייחודית עד היום ויעביר אותה הלאה למשפחתו.
