הן רגילות למבטי הפליאה כשהן מספרות על תחביבן הייחודי. אבל רייצ'ל הייס ויוליה בוטקובה עוד יגיעו לאולימפיאדת טוקיו.
הייס, 28, מתגוררת בתל אביב אבל נולדה במיאמי, פלורידה. בשנת 2012 ולאחר שהשתתפה בפרויקט "תגלית" ואחריו "מסע" במסגרתם טיילה ועבדה בישראל בהתאמה, החליטה לעשות עליה ולהשתקע כאן. כילדה, רייצ'ל מספרת שהתנסתה בכדורגל והייתה למעודדת בתיכון. את תקופת הקולג' חוותה באורלנדו ולמדה מדעים ובין שיעור לשיעור עסקה באימון אישי, ספינינג ועוד ענפי ספורט די סטנדרטיים. אבל היום יש לרייצ'ל עיסוק שגורם להרמת לא מעט גבות. רייצ'ל היא מרימת משקולות מקצועית ואלופת ישראל לשנת 2016 בקטגוריית משקל של עד 53 ק"ג.
גם בוטקובה, 26, לא נולדה בישראל. את מרבית שנותיה עשתה בחרקוב, אוקראינה, וגם היא, כמו רייצ'ל עלתה לארץ לאחר טיול של פרויקט "תגלית" שהיה דווקא במהלך מבצע צוק איתן. יוליה הגיעה לישראל עם עבר עשיר בתחום הרמת המשקולות ופאוור ליפטינג (Power Lifting). את תואר אלופת ישראל בקטגוריית משקל של עד 53 ק"ג קטפה רק שנה לאחר שעלתה לארץ, בשנת 2015. בשנה לאחר מכן זכתה במקום השני, כשאתם יודעים מי במקום הראשון.
שתי הספורטאיות המצטיינות מתאמנות היום לקראת אליפות העולם ומקוות לייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות נוספות.
לפני שנדבר על ישראל, ספרו לי על התחום הלא כל כך שגרתי בו אתן עוסקות
רייצ'ל: "אני נמצאת בנבחרת הרמת המשקולות של ישראל ומתאמת בהרמת משקולות בכל סוף שבוע. ביום יום אני עובדת בגלריה לאומנות בתל אביב, עבודה שמאפשרת לי לשמור על התחביב המדהים הזה, שהפך לקריירה בפני עצמו. אני חולמת להגיע לאולימפיאדה ולייצג את ישראל".
יוליה: "נכון, התחום הזה לא שגרתי ולפעמים אנשים מרימים גבה ושואלים שאלות, אבל יש לנו כאן מסגרת אימונים ומקום טוב להתאמן וגם הרבה מאוד תמיכה, אז אולי נראה יותר נשים מרימות משקולות כי יש את המקום והתנאים לעשות את זה".
איפה אתן מתאמנות?
רייצ'ל: "עיקר אימוניי מתקיימים במתחם סגור במכון ווינגייט, יחד עם שאר חברותי לנבחרת. אני מתאמנת דרך פרויקט 'אתנה', הוא הזרוע המקצועית של המועצה הציבורית לקידום נשים בספורט בישראל. האימונים שלי כרגע מתמקדים באליפות אירופה שתתקיים בקרואטיה באפריל הקרוב וכן באליפות העולם שתתקיים בקליפורניה".
יוליה: "כמו רייצ'ל, גם אני מתאמנת עם הנבחרת וזוכה כאמור גם לתמיכה החשובה של 'אתנה'. אני רוצה להמשיך לייצג את המדינה ולזכות בעוד הישגים בינלאומיים".
איך ההרגשה לייצג את ישראל?
רייצ'ל: "בתחרות הראשונה שלי שייצגתי את ישראל בחו"ל שהתקיימה בסרביה, הרגשתי גאווה גדולה להיות עם דגל המדינה על הפודיום. בתחרות זו זכינו במקום השני המכובד ואני זוכרת שהסתכלתי על הדגל והרגשתי תחושת גאווה מטורפת.
על מה מתבסס הרצון לייצג?
יוליה: "מהיום הראשון שלי בארץ אני מרגישה שגרירה. אחרי שעשיתי את פרויקט "תגלית" בהמלצת חברה של סבתי, ואז את "מסע", אני יכולה לומר שפשוט התאהבתי בישראל.
רייצ'ל: "גם אצלי הסיפור דומה. התחלתי עם "תגלית", התאהבתי בישראל, המשכתי ל"מסע" והרגשתי שהגעתי הביתה. היום, ארבע שנים מאז שעליתי לישראל, אני מאושרת על ההחלטה הזו ונהנית בכל יום מחדש.
מה אתן הכי אוהבות כאן?
רייצ'ל: "אני אוהבת את השפע הענק שיש לתל אביב להציע - הים, המסעדות, אזורי הקניות ושאר הבילויים".
יוליה: "אני מאוד אוהבת את האוכל הישראלי, את סגנון הלבוש הנוח כי לא קר כאן כמו באירופה, את הים כמובן ובעיקר את האנשים. מעל כולם אני הכי אוהבת את הקבוצה שלי ואת המאמנים".
רייצ'ל: "מסכימה מאוד לגבי האנשים. האופי של הישראלים מיוחד. אנשים פה תמיד רוצים לעזור ופתוחים לתת עבור אנשים זרים. זה משהו שאולי אתם כישראלים שוכחים, אבל הוא לא מובן מאליו. לכן, אמנם אני ללא המשפחה שלי כאן - אבל מרגישה שכולם כאן במובן מסוים, הם המשפחה שלי".
אנחנו שומעות הרבה סיפורים בתקופה האחרונה על אנטישמיות ומקרים קשים מאוד של גילויי שנאה כלפי יהודים וסמלים יהודים. האם חוויתן דברים כאלה?
רייצ'ל: "כן. במיאמי הרגשתי כמה פעמים. הייתה לי מורה בחטיבה, שברגע שהיא הבינה שאני יהודייה, היא התנהגה בצורה שונה ואפילו אכזרית כלפי. גם אחרי הקולג', היו כמה חברה שעבדו איתי והיו מדגישים כל הזמן את העובדה שאני יהודייה".
יוליה: "אני יודעת שהתופעה דיי רחבה בעולם וגם באוקראינה, אבל למען האמת לא ממש הרגשתי את זה באופן אישי. אני מניחה שזה קשור בכך שבעיר שבה נולדתי יש קהילה יהודית דיי גדולה".
שמחה שחווית זאת פחות מאחרים. איך אתן חושבות שאנחנו כישראלים יכולים לעזור להעביר את המסר שישראל היא לא רק הדברים השליליים שחושבים עליה בעולם?
רייצ'ל: "העצה הכי טובה שיש לי לתת נובעת מהחוויה האישית שלי. אני אומרת לכם - תעשו יותר ספורט ותשתתפו בתחרויות בינלאומיות! הכרתי כל כך הרבה ספורטאים בתחרויות הללו שהפכו לחברים שלי. הם מעולם לא הכירו ישראלים וניזונו רק מהסיקור התקשורתי שלרוב עוסק בסכסוך ומציג את ישראל באור שלילי. אחרי שהם הכירו אותי, הם הבינו שיש כאן חיים נהדרים ושמעו גם על הצד שלנו".
דעתם השתנתה עלינו?
רייצ'ל: "לחלוטין".
יוליה: "אני מצטרפת לקריאה של רייצ'ל - בואו לעשות ספורט! אולי דרך המפגשים האישיים עם ספורטאים מכל העולם, נצליח לשפר את דעת הקהל. אגב, ככל שנגדל ונצליח בספורט, אני בטוחה שנוצג באופן שונה בכותרות המהדורות ברחבי עולם. בנוסף, אני חושבת שהמדינה שלנו צריכה להציג לעולם את התרבות והמקומות התיירותיים שיש לנו כאן יותר מאשר היא עושה כעת".