רבים מתושבי הכפר מינג'ינו בטנזניה סבלו ממומים מולדים ופגיעות התפתחותיות כתוצאה מריכוז פלואור גבוה שהיה קיים במי השתייה שלהם. מעניין אם דמיינו לעצמם שהישועה תגיע דווקא מישראלים, אשר המציאו מערכת מים ייחודית עברו הכפר, שאוספת מי גשמים ומספקת חשמל סולרי לסינונם כך שתתאפשר שתיית מים ללא פלואור. האחראים לפלא הם עשרות סטודנטיות וסטודנטים מהמחלקה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב, שבעזרת תושייה ויצירתיות בלמו את המשך ילודת התינוקות בעלי המומים במינג'ינו.
במהלך חמש השנים האחרונות יצאו מאות סטודנטים ישראלים הלומדים הנדסה למדינות מתפתחות כדי לסייע להן בפיתוח תשתיות מצילות חיים. טנזניה היא רק דוגמה אחת לפעילות המופלאה של עמותת "מהנדסים ללא גבולות", שמתפעלת בישראל שישה סניפים הממומנים מתרומות בלבד.
>> כועסים על ישראלים שירדו מהארץ? חבל ממש
"הארגון פועל לקידום איכות החיים של אוכלוסיות מתפתחות ברחבי העולם ואוכלוסיות בישראל", מספר יוני הרן, מנכ"ל "מהנדסים ללא גבולות". "הארגון שלנו הוא חלק מארגון עולמי, ויש לו שם נהדר ופעילות ענפה בכל העולם. פעילותנו בישראל כוללת ייזום, תכנון ובניה של פרויקטים שמשפרים את התשתיות הבסיסיות של אותם אנשים כמו - מים נקיים לשתייה, אנרגיה זמינה ומתחדשת במקום יקרה ומזהמת והגדלת יבולים חקלאים. כל זאת בשיתוף הקהילה המקומית, לה אנו מקנים כלים להמשיך והפעיל את אותם תשתיות מקיימות חיים". הרן מוסיף כי הצלחתו של הארגון הובילה לביקוש חסר תקדים עבור המצאותיהם של הצעירים הישראלים.
הרן מספר על פעילויות נוספות שנעשו כמו למשל באזור נמסלינג במזרח נפאל, שם גילתה העמותה כי הילדים והנשים באזור מבלים את רוב היום באיסוף עצים להסקה ובישול - במקום ללכת לבית הספר. מעבר לכך, העשן מבעירת העצים פגע בהם בריאותית והם סבלו מבעיות נשימה. משלחת סטודנטים ישראלים נפגשה עם הקהילה המקומית ויזמה ביחד את הקמתה של מערכת "ביוגז", המייצרת גז בישול מההפרשות של הפרות והבקר. הילדים חזרו לבתי הספר וניתן רק לשער את ההשפעה מרחיקת הלכת של הצעד הזה.
הוא מתאר פרויקט נוסף אשר הפך לפרויקט הדגל של העמותה, ומתקיים בימים אלו באתיופיה. סניף הפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית מוביל אותו, ובמסגרתו הסטודנטים פועלים לשיפור היכולות החקלאיות והגדלת היבולים לטובת שיפור התזונה של התושבים. הסטודנטים מקימים חוות הדגמה חקלאיות, בהן צוות המהנדסים בוחן את כל שרשרת האספקה של החקלאי, החל מבחירת הזרעים הנכונים – שגם הם פרי פיתוח ישראלי, שימור והטמעת הידע וכן שיטות שימור והפצה שייסיעו לאזרחים בעתיד.
בנוסף נשות ואנשי העמותה התקינו משאבות ומערכות השקיה בטכנולוגיית טפטוף ישראליות, פאנלים סולאריים ומעבדה ללימודים טכנולוגיים שמעבירה את הידע לתושבים המקומיים. לדברי הרן, "הפרויקט קיבל תהודה רבה באתיופיה וזוכה לשיתוף פעולה מצד ארגונים ממשלתיים אשר מתעתדים להגדיל ולשכפל את המודל שלנו כמנוע לצמיחה אזורית".
"יש לנו פלטפורמה אדירה של סטודנטיות, סטודנטים, בוגרות ובוגרים איכותיים שמשתלבים ב'שפיץ' הממשל והתעשייה הירוקה. יש לנו גישה לשווקים צומחים וכן למקבלי ההחלטות במדינות מתפתחות, וכמובן שיתוף פעולה עם ארגונים רבים כגון מש"ב - הוא האגף לשיתוף בינלאומי לפיתוח של משרד החוץ הישראלי, ידע קיימי-הנדסי רחב, יכולות בתחום החינוך והעברת ידע והמון מוטיבציה להמשיך לפעול", מסכם הרן. יישר כוח.