"תשמעי, אנחנו חיים בשכונה לא משהו", אומר יובל חקלאי, 28, קומיקאי, תסריטאי ומגיש ישראלי, שעושה סטנד-אפ על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "ולא רק שהשכונה לא להיט, אנחנו גם גרים בה עם שותף שאנחנו לא הכי רוצים לגור איתו, בלשון המעטה. בעלת הבית שלנו היא המעצמה החזקה בעולם, וכשיש בעיות כמו תשלומי חשבונות, לכלוך או ירושלים, אנחנו הולכים ומתלוננים אליה", הוא מספר בחיוך.
הסרטון הקומי שהעלה חקלאי לרשת, בו הוא מציג את המצב במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט בצורה הומוריסטית ומצחיקה, הוא רק הסנונית הראשונה מפרויקט "קולות מהמזרח התיכון", שיצר ממש עכשיו. הסרטון, בעל פוטנציאל וויראלי, תוקף את אחת הפרות הקדושות בתחום הסטנד-אפ (ואולי בכלל) - הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חקלאי מספר בו בהומור על המגורים המורכבים בדירה המשותפת ועל השותף הזה ש"משאיר את ההתנחלויות שלו אול אובר דה האוס".
הוא התגורר בארצות-הברית במשך שנתיים, בסן דייגו ובלוס אנג'לס. עשה שנת שירות כצופיפניק ולאחריה עלה עם מופע הסטנד-אפ שלו. הוא דיבר על ישראל, ובין השאר על המתיחות בין יהודים לערבים בארץ הקודש.
"דיברתי על ישראל מול קהילות יהודיות אך גם מול כאלה שלא. סיפרתי איך החיים בישראל נראים מבפנים, לא מתווכים על-ידי התקשורת העולמית ולא מצופים במעטה סוכר". חקלאי חזר לישראל והחל להופיע גם כאן, כשהרבה מהחומרים הושפעו מהחוויות בארצות-הברית, כישראלי שנשאל לא מעט על ישראל והסכסוך במזרח-התיכון.
במקביל להופעותיו ברחבי הארץ החליט חקלאי לייצר סרטונים קצרים מתובלים בהרבה הומור, והעלה אותם לעמודו האישי בפייסבוק. "חשוב לי להעביר את הקולות האמיתיים של המציאות. מה אנשים רגילים מרגישים, חושבים ועושים. קחי למשל את התקשורת העולמית, שנראית כמי שצמחה על ערכי גוסיפ גירל. הסיקור של התקשורת העולמית את ישראל זה כמו נערה מתבגרת שמרימה טלפון לחברתה ואומרת לה: "או מיי גאד! את לא תאמיני! שמעת מה ישראל עשתה אתמול בלילה? היא דפקה את פלסטין. שוב!"
"לכן אני חושב שאם הסיקור העולמי יהיה קצת פחות אינטנסיבי, יש סיכוי שהמצב ישתפר. הרי הדיווחים הללו לא מייצרים שינוי חיובי, אלא להפך". חקלאי לא חוסך בביקורת מכולם, וכנראה שזה מה שסטנד-אפ טוב צריך לעשות.
למי אתה פונה?
"לכולם. כנראה שכל קומיקאי יגיד את זה, אבל אני חושב שהרבה אנשים חושבים את מה שאני חושב, ויש משהו מאוד מרענן באמירת האמת ללא מעטפת של פוליטיקלי קורקט. כולם כל הזמן כועסים על ישראל, ויש על מה, אבל למה רק עליה? על הפלסטינאים אסור לכעוס? אבל אל תחשבי שאני בא לעשות הסברה. זה לא הקטע כאן. אולי בעקיפין זה מה שיוצא, כי לפעמים זו האמת, אבל זאת ממש לא הייתה המטרה שלי ביצירת הפרויקט".
והנה מה שחקלאי חושב על פרויקט "תגלית":
אבל אתה עדיין ישראלי, זה לא הופך אותך להיות בעד ישראל באופן טבעי?
"לא. אני מתעסק במשהו שקיבל הרבה ביקורת שדומה לשלי, גם מקומיקאים גדולים כמו סיינפלד. אני מדבר כמובן על תרבות הפוליטיקלי קורקט המוגזמת. המצב היום הוא שאינטרסים פוליטיים השתלטו על האופן בו מדווחים לנו ולעולם על מה שקורה פה. את יודעת שסיינפלד כבר לא מופיע בפני קולג'ים בארה"ב כי יש שם PC בצורה מוגזמת שלא מאפשרת לו לספר בדיחות?"
אוקיי. ועם כל הפתיחות, יש דברים שהורדת בעריכה?
"כן. היה פעם במערכון קטע כזה של היטלר צועק. אבל אז כשהראיתי את המערכון לחברים מהעולם - הם ממש הזדעזעו! בכלל בדיחות שואה זה דבר שמקובל רק בישראל. לצערי".
קרדיטים: עריכת אונליין - רונן אמינוף, עריכת אופליין - יובל חקלאי, צילום - יובל חקלאי ורונן אמינוף, כתיבת המערכון - יובל חקלאי ושאולי תשובה.