השבוע התחילו עשרות אלפי סטודנטיות וסטודנטים את שנת הלימודים במוסדות האקדמיים בישראל, אך יש מי שעושות זאת בחו"ל, בעת שהן יושבות בכיתה לצד סטודנטים מסוריה, הודו ואנגליה. שיר קמחי ויונה פרולוב טסו עד לאיטליה כדי להשתתף בתכנית בינלאומית, והפכו לשגרירות של ישראל בכלל בלי להתכוון.
"האמת שאנחנו לרוב לא נכנסות לשיחות על פוליטיקה", מספרת שיר קמחי, סטודנטית לתואר ראשון בשיווק טכנולוגי במכללת ספיר, שיחד עם חברתה יונה פרולוב אשר לומדת מדעי המחשב, טסה לאוניברסיטת לא'קווילה באיטליה לחמישה חודשים כדי לקחת חלק בתכנית של המחלקה לפרויקטים בינלאומיים של המכללה.
"אנחנו לא שגרירות של ישראל", ממשיכה שיר. "בסך הכל באנו לייצג את המחלקה, ללמוד, לצבור ידע וניסיון ולנהל יחסים טובים עם כולם. נכון שעל הדרך אנחנו משתדלות לייצג את ישראל בצורה חיובית ולספר עליה מה שאנחנו חושבות ומרגישות, אבל זה לא שנימנע מלדבר על הדברים היותר מורכבים שקורים כאן".
שיר ויונה משתתפות בתכנית לחילופי סטודנטים בחסות האיחוד האירופי ובהובלת היחידה לתכניות בינלאומיות בספיר, ויש להן לא מעט דברים לומר על האופן בו הן רואות את מקומן הייחודי בעולם ההסברה וההייטק, גם כנשים וגם כישראליות.
"לפעמים כשאנחנו יושבות לשיחה בקפיטריה עם חברים, אנחנו מרגישות כמו התחלה של בדיחה. שלושה סטודנטים ישבו לשיחה – אחת ממעלה אדומים, אחת מאשקלון ואחד מסוריה, אבל אנחנו באמת לא רק מדברים על המצב", אומרת יונה. "יש גם הרבה שיחות על דברים רגילים לחלוטין, מן הסתם".
"אנחנו נפגשות עם סטודנטים מכל העולם עם דעות שונות על ישראל, וכאשר אני נשאלת למשל על המצב הביטחוני בירושלים - היות וגדלתי באזור כל חיי, אני מחייכת ואומרת שזאת עיר שחובה לבקר בה לפחות פעם אחת בחיים, כי היא מלאה בהיסטוריה, תרבויות שונות ונופים", מוסיפה קמחי, שגדלה במעלה אדומים.
ועדיין, אם נתעקש לחזור רגע לעניין הפוליטי, קמחי מספרת כי "דווקא כאן באיטליה, מצאנו חיבור טוב עם הסטודנט הסורי שגר קומה מעלינו. הוא בחור מקסים ואין הרגשת מתח או כעס בינינו, אלא הרגשה של דמיון שלא קיים עם התרבויות האירופאיות. כשאמרנו לו שאנחנו מישראל - הייתה תחושה של הזדהות".
"לפני שבוע ערכנו ארוחת צהריים בהשתתפות סטודנטים מאנגליה, הודו והשכן הסורי. דרך אגב האוכל היה צמחוני כדי להתחשב בסטודנטית ההודית. אחרי שעות של צחוקים, אוכל ואווירה טובה ישבנו עוד שעה רק עם הסטודנט מסוריה ואפילו הזמנו אותו לישראל", מוסיפה פרולוב.
"לא כולן מוכנות לשים את הקריירה במרכז"
איך מתייחסים לישראל מבחינת תעשיית ההייטק? ולגבי היותכן נשים בעולם טכנולוגי שרובו גברי?
"לא מפתיע שיש תפיסה חיובית מאוד כלפי ישראל בהיבט הזה", מוסיפה קמחי. "עולם ההייטק בישראל מתפתח וצומח במהלך השנים האחרונות, וישראל מוכרת לשאר הסטודנטים כ"אומת סטארטאפ". בנוגע לעובדה שאני אישה, אני מקבלת תגובות שאפשר לקרוא להן "מעניינות". כשאני אומרת שאני בתחום הטכנולוגי אני נתקלת במבט מופתע ואז מגיעה טפיחה קלה על השכם ואיחולי הצלחה".
קמחי מספרת שלמרות הפליאה, כמות הנשים שלומדות בתכנית מוכיחה שיש נשים בהייטק והן חלק בלתי נפרד מהדור הבא של מתכנתות, מהנדסות ומשווקות טכנולוגיות בעולם.
"במחלקה שאני לומדת בה באיטליה, מחלקת המדע והמתמטיקה, קשה לראות הרבה בנות מסתובבות", מוסיפה פרולוב. "בכל הקורסים שאני לוקחת, יש חוץ ממני מקסימום עוד תלמידה אחת או שתיים. לעומת זאת, בישראל אפשר לראות שוויון הרבה יותר גדול בכמות הנשים והגברים. אני מאמינה שזה בעיקר בגלל שבאיטליה ערך המשפחה הוא בראש, ותחום ההייטק הוא תחום שדורש הקרבה עצמית, ולא כולן מוכנות לשים את הקריירה במרכז", היא אומרת.
איך התחלתן את שנת הלימודים?
"באוניברסיטה עצמה לא היה אירוע פתיחת שנה, אך לעומת זאת כל העיר כולה חוגגת את תחילת הלימודים והגעתם של מאות סטודנטים חדשים. יש כאן פסטיבלים, הצגות והופעות בחינם כדי להרים את המורל. יחד עם זאת אני לא יכולה שלא להתגעגע לאווירה השונה שיש בכיתה בישראל לעומת האווירה כאן", אומרת פרולוב.
"אצלנו במכללה התלמידים תמיד שואלים שאלות, מדברים ביניהם ועם הפרופסור ומרגישים בנוח. כאן, גם כשהפרופסור שואל את הכיתה שאלה – בדרך כלל אני זו שעונה. זה קורה כי האיטלקים מתביישים לענות באנגלית, אבל גם באופן כללי מאוד שקט בזמן השיעור. זה כמובן מסמל כבוד למרצה, אך אני מרגישה שזה קר בהשוואה לאווירה החמה והחברית במכללת ספיר", היא מסכמת.