שנהב, מנהלת פרויקטים בהייטק ובר, מנהל תוכן בדיגיטל של מנהלת הליגות לכדורגל, הכירו ב- 21 באוקטובר לפני 4 שנים דרך חברים משותפים. ב- 6 לאוקטובר הם נסעו לחגוג בקיבוץ נחל עוז את חג המשק, שהייתה אמורה להתקיים למחרת בבוקר. מה שהחל כנסיעה רומנטית לקיבוץ, הפך לסיוט הגדול בחיים שלהם, אך גם חיזק את הקשר ביניהם, את האהבה והתמיכה ההדדית.

בר ושנהב הכירו באירוע חברתי ביתי במהלך תקופת הקורונה. שנהב מתארת את הפגישה הראשונה כ"הופעה ביתית", בה בר הגיע כחבר של חבר. " "ואז הוא כזה לקח את הבירה האחרונה. הסתכלתי עליו בהלם" ,  מספרת שנהב על הרגע שבו בר משך את תשומת לבה. למרות המרחק הגיאוגרפי ביניהם - בר גר בעוטף עזה ושנהב במרכז - הקשר ביניהם התפתח במהירות.

"הבדיחה עלינו הייתה כמה אנחנו יכולים להיות רחוקים אחד מהשנייה מבלי שניפרד", מספרת שנהב.

בר ושנהב ביססו מערכת יחסים מיוחדת, שצמחה למרות המרחק הגיאוגרפי ביניהם. הקשר שלהם היה מבוסס על חיבור עמוק ואינטימי, שרק התחזק עם הזמן. כל שיחה, כל מסרון, היה כמו חוט מקשר ביניהם. הפגישה הראשונה אישרה את מה שהרגישו בלב: הם מצאו את בן הזוג האידיאלי. יחד הם חוו רגעים של אושר עמוק, אך גם התמודדו עם אתגרים משמעותיים, כמו תקופות של היעדרות והפרדה. בכל פעם מחדש, הם הצליחו להתגבר על הקשיים ולהתחזק.

"ב- 6.10 נסענו בערך בשתיים בלילה. אני זוכרת שהכביש, כביש 232, שהיה אז פחות מפורסם, היה מלא משטרות. אמרתי לבר: "מה יש פה כל כך הרבה משטרות, מה קורה?" זה כביש מסוכן מפותל וחשוך. צריך לדעת לנהוג בזהירות, לא לעקוף אחד את השני". מספר לנו בר.

"הגענו לקיבוץ בסביבות שתיים וחצי בלילה, ובשש וחצי בבוקר התחילה המתקפה שכולכם מכירים. מרגע זה, האינסטינקט הראשוני היה להיכנס מתחת למיטה, כי לא היינו ערוכים לזה בכלל. לקח זמן להבין באיזה סרט אנחנו נמצאים". היא מוסיפה.

שנהב: "אני חושבת שבסביבות 9 בבוקר הבנו שמשהו רע מאוד קורה. באותו רגע, עשינו שיחת פרידה מהחיים, מעין שיחה של השלמה עם המצב. אמרנו לעצמנו שנשמור אחד על השני, וזה מה שחשוב".

בר: בסביבות 11 בבוקר, משהו בי השתנה. שנהב התחילה לדבר אחרת ולתת תקווה. תראה שאנחנו עוד נצא מזה ונביא ילדים , נתחתן, יהיו לנו חיים מאושרים".

"רק בערך 18 שעות מתחילת האירוע הגיעו להוציא אותנו מהזוועה הזאת עברו בית בית ריכזו במשרדים, ליד שער הקיבוץ ואז אנחנו מתחילים להבין מה קורה. לא בדיוק אבל מתחילים לראות מי חי, את מי מהחברים או ממשפחותיהם איבדנו". הם מוסיפים.

שירות המילואים המשותף

"היינו אצל ההורים שלי אחרי יומיים ואז אבא שלי אמר: "תקשיבו, אני מבין שקשה לכם, אני מבין ששברתם אירוע מאוד מאוד קשה. אנחנו במלחמה, ואתם יכולים, אתם צעירים, אתם יכולים לתרום, אתם גם יכולים לקחת חזרה את השליטה על החיים שלכם". מספרת שנהב.

"בזוגיות מול המילואים, בסופו של דבר הזוגיות עברה טלטלה שאנחנו מנסים לבנות מחדש. היא עברה דברים, ויצאנו מזה מחוזקים בעיניי, אבל עדיין היה צריך לאסוף את הכל". הם מספרים יחד.

"אני חושב שזה נתן לנו להעריך אחד את השני באור אחר, גם מבחינת החשיבות שלנו אחד לשני. זאת אומרת, כל פעם אתה מגיע אחרי שבוע או שבועיים במילואים, ואתה חוזר הביתה, ואתה מבין כמה הבית חשוב לך". מוסיף בר ושנהב מסכימה.

הצעת הנישואין

"טסנו ללונדון, וכשהיינו במצודת לונדון הצעתי לה נישואין. מספר לנו בר. "זה היה רגע אינטימי שלנו ושל תיירת אסייתית חמודה שצילמה אותנו", מוסיפה שנהב בחיוך. בר: "" לא היה לי דחוף להתחתן, אבל אחרי כל מה שעברנו הבנתי שאני רוצה להצהיר בפני שנהב שאני רוצה להתחתן איתה, אבל לא סיפרתי לאף אחד. יום לפני הטיסה ללונדון, היה לי מפגש במילואים ואחר- כך הלכתי לקניון, קניתי טבעת וטסנו".