שי ודרור נפגשנו בפעם הראשונה בבית קפה בארגנטינה. "דרור התחיל איתה בבית קפה קטן בעיירה בשם "אל צלטן", מספרת שי בחיוך. "הוא שאל אותי אם האמפנדס שקניתי מומלצים" מאותו רגע, הכל היסטוריה.
"הייתה שם כימיה מיוחדת", מוסיף דרור. "שי הייתה כל כך מלאת חיים ואנרגיה. פשוט נדלקתי עליה".
שי ודרור חזרו לארץ והתחילו לצאת והאהבה רק הלכה וגדלה. חמש שנים עברו מאז אותו מפגש גורלי, והם עדיין מאוהבים כמו ביום הראשון, חולמים על עתיד משותף, על בית ועל ילדים.
שי: "ב- 7.10 היינו אצל המשפחה של דרור בירוחם ולא התעוררנו מהאזעקות כמו שאר המדינה, אחרי שהתעוררנו שמענו מה קורה בחדשות. היינו ממש עצובים ואני הייתי ממש חרדה , דרור באותו היום הוקפץ ויום אחרי כבר היה עם הצוות בבארי. אני גויסתי למילואים בערך שבוע אחרי השבת השחורה.
מתוקף התפקיד שלי אני כל הזמן חשופה לאיפה הגדוד של דרור נמצא ומה המשימות שלהם , אז תמיד במילואים אני עוקבת אחריו ו״משקיפה מרחוק״ עליו , וכשהוא היה בעזה כל יום שלחתי לו מכתב. לא פיספסתי אף יום.
כשאנחנו נפגשים אנחנו מנצלים את הזמן לנוח ביחד, להיות עם הכלב שלנו, ויוצאים למסעדה טובה בתל אביב". מספרת שי.
היום, דרור במילואים בצפון ואני ממש מתגעגעת. אני עצרתי קצת את המילואים שלי כי אימצנו גור מושלם בשם באפי ואני לא רוצה להשאיר אותו לבד, אז ביקשתי אישור להישאר בבית עד שדרור ייסים את המילואים שלו. זה קשה להתמודד כי הוא לא זמין אבל אני פשוט מחכה שהזמן יעבור.
ומה לגבי הצעת הנישואין?
"ההצעה עדיין לא קרתה באופן רשמי", מספרת לנו שי, אבל אנחנו מדברים על זה כל הזמן וברור לנו שזה יקרה בקרוב". היא מוסיפה בחיוך.