"הזוגיות שלנו מבוססת על אמון וביטחון, תחושה של יציבות לגבי העתיד שלנו יחד" , מספרת לנו נועה.
איך נפגשתם בפעם הראשונה?
מיקו: "ב-2017, הייתי חייל בסדיר וכדי להגיע הביתה הייתי עובר דרך ראש פינה שם הייתי צריך לחכות בערך 50 דקות עד לאוטובוס לצפת. נכנסתי לשתות קפה ברולדין שם עבדה מישהי שמיד מצאה חן בעיניי".
נועה: "זו הייתה תקופה שברולדין מכרו סופגניות לחנוכה והייתי צריכה ללבוש חולצה שרשום עליה "I love Hanukah". ראיתי את מיקו ואני רואה שהוא מסתכל עליי, כאילו התלהבתי כי הוא חתיך, אבל לא כל כך הבנתי מה היה המבט הזה, מה הוא רוצה ממני. וזהו. באותו ערב העלתי תמונה לאינסטגרם. הוא הגיב לי עליה התכתבנו וקבענו באותו שבוע כבר את הדייט הראשון".
השירות הצבאי המשותף, שכלל 683 ימי מילואים בשנה אחת, היה אתגר משמעותי עבור הזוג. "במהלך החודשיים הראשונים של המלחמה לא ראיתי את הבית. הייתי בשוק טוטאלי מהמצב במדינה". משתפת נועה. למרות הקשיים, השניים מצאו דרכים לשמור על הקשר, כמו שליחת חבילות ומארזים מיוחדים ומפנקים.
איך נראתה הצעת הנישואים?
מיקו: "בחרתי מקום מושלם ביישוב כורזים, ליד הכנרת. זה מקום שאנחנו אוהבים, תמיד עשינו שם פיקניקים ושתינו פקל קפה לפני המלחמה. הגעתי למקום מוקדם דאגתי שהכל יהיה מסודר - נוף יפה לכנרת, לב גדול מעוצב, בלונים, פרחים ושביל עם שמותינו".
נועה: "ראיתי את הבגדים שהוא הכין וגם בדרך ליישוב כבר ניחשתי שזה זה, מאד התרגשתי. ואז נפלה לי הטבעת מהאצבע".
מיקו: "אל תשאלי! בבית של ההורים שלה יש לנועה מגירה עם כל מני דברים. באחת הפעמים מצאתי שם טבעת, הייתי בטוח שזו הטבעת שלה. מדדתי את הגודל שלה דרך אפליקציה בנייד. ראיתי מידה 17. הלכתי לחבר שעזר לי להזמין טבעת בגודל הזה. בהצעת נישואין כשבאתי לשים לה את הטבעת היא הייתה ענקית עליה".
ועכשיו הם עם הפנים קדימה אל עבר היום הגדול, מתרגשים מאוד אבל לא שוכחים לרגע את האנשים שלא יזכו לקחת בו חלק. מיקו: "אמא ז"ל מאד אהבה את נועה. היא הכינה לה עוגיות ללא סוכר והן היו יושבות בשבת בבוקר לשתות קפה ומדברות. אמא תחסר. בטוח הייתה מתרגשת מהחתונה שלנו".