"הכל התחיל בזום במסגרת לימודי הנדסת תעשייה וניהול בקורונה", מספר דור בחיוך. "הסתכלתי בריבועים והיא משכה את עיניי. רשמתי לעצמי את השם". סלין מוסיפה: "אני ממש לא הסתכלתי. רק החלפתי מהר חולצת פיג'מה בחולצה רגילה והייתי מוכנה לסכם כל מילה שהמתרגלת תגיד".
חילופי סיכומים הובילו לשיחות ארוכות, ובסופו של דבר, לדייט ראשון. "ישבנו בטיילת, הסתובבנו, ראינו קצת את הים, דיברנו, שתינו יין, כזה בכיף וברגוע. שם כבר הבנתי סופית", משתף דור.
"עם פרוץ המלחמה היינו באשדוד, ב-6:30 בבוקר לדעתי התחילה האזעקה הראשונה. חשבתי לעצמי: "עוד פעם בשעה הזאת? אני רגילה כבר לזה. טוב, נו, נחזור לישון'", מספרת סלין. דור, מצדו, גויס מיד לנח"ל. "עברו כמה ימים ולא הייתה בינינו תקשורת בכלל, ואז התחילו לדבר שיחות קצרות ובקושי. אחרי הרבה זמן שלא התראינו דור הגיע בהפתעה כשראיתי אותו כמעט התעלפתי", היא מוסיפה.
הצעת הנישואין
דור: "לפני שהצעתי לה לעבור לגור ביחד, הטבעת כבר הייתה אצלי חודש. היה לי מאוד חשוב להפתיע אותה בהצעה. אז שנה לפני זה אמרתי לה שתשלח לי דוגמאות של טבעות שהיא אוהבת, כדי שאדע מה לקנות. היו לי כמה תמונות של סגנון שהיא אוהבת, ומצאתי את המידה דרך סבתא שלה - פשוט ביקשתי ממנה שתמדוד את האצבע שלה".
רציתי שזה יהיה רגע אינטימי רק שלנו. קבענו לשבת בצהריים לפיקניק בפארק אריאל שרון. שמרתי שמתי את הטבעת אצלי, למקרה שיהיה רגע מתאים.
הגענו לפארק, ישבנו מתחת לעץ יפה, והיא אפילו אמרה שזה מקום מושלם להצעה. ברגע האמת, קראתי לה, אבל היא לא הסתובבה, כי חשבה שאני צוחק, כמו בפעמים קודמות שהייתי קושר שרוכים על הברך. בסוף נעמדתי מולה, היא הבינה שאני באמת מציע, זה היה מרגש".