מגיל 17 עובדת יערה מיצרי כרפתנית במשק המשפחתי וגם היא בחרה לגדל שם את ילדיה. יצאנו לברר איך נראים החיים כשכל המשפחה עובדת יחד ברפת ובמחלבה, ועל הדרך קיבלנו מתכון מומלץ לגבינה ביתית
בשעה שש בבוקר מתחיל היום של יערה מיצרי, רפתנית השייכת לאחת מכ-600 משפחות שמקיימות משקים משפחתיים בכ-135 מושבים בארץ, כך לפי נתוני מועצת החלב. יחסית לרפתנית, מדובר בשעה סבירה לחלוטין. "כשהייתי עושה חליבות בוקר, הייתי קמה בארבע. היום, עם הקפה הראשון, אני עוברת במחשב על מצב הפרות ונתוני החליבה", היא מספרת. "לכל פרה יש פדומטר שעוקב אחרי הפעילות שלה, בין אם מדובר בכמות הצעדים שלה, מצבה הבריאותי או כמות החלב שהיא נתנה, והדברים עוברים ישירות למחשב.
"עם הקפה השני, אני יוצאת לרפת כדי לוודא שהכול תקין עם הפרות, ואז מגיע הזמן לנעול מגפיים ולהתחיל לעבוד באמת: לנקות את הרפת ואת האבוסים משאריות מזון, לטפל בעגלות הצעירות ועוד".
מיצרי למעשה גדלה במשק המשפחתי שבמושב ניצני עוז ("הייתי מושבניקית אמיתית"), ועובדת ברפת עוד מגיל 17. "סבא שלי עלה מסוריה והיה ממקימי המושב. הוא התחיל עם פרה אחת, כמו כל רפתן בשנים האלה, וגדל לאט-לאט", היא מספרת. "אחרי החתונה של ההורים שלי, הם קיבלו את האחריות על הרפת, שאז היו בה בערך עשר פרות, קנו פרות נוספות והגדילו את העסק באופן משמעותי".
במשך שנים חלמה אמה של מיצרי, שהייתה מייצרת גבינות פשוטות בעצמה, על הקמת מחלבה לייצור גבינות. לפני שלוש שנים, ביום הולדתה ה-50, התגשם החלום והמשפחה הקימה את "הגבנייה". היום, הם מייצרים סוגים שונים של גבינות במחלבת בוטיק קטנה, כולן מחלב שהם חולבים בעצמם וללא חומרים משמרים, כשהמומחיות שלהם היא גבינות עובש לבן, כמו קממבר וברי. "העבודה במחלבה היא נהדרת. יש ריח מעולה של גבינות, אתה חי את החומר ומרגיש אותו", משתפת מיצרי.
עם חלק מהפרות יש לי חיבור חזק במיוחד
בני המשפחה, שמונה, לצד ההורים, ארבע אחיות, מנהלים יחד את העסק המשפחתי, ללא עובדים חיצוניים. האהבה של מיצרי לבעלי חיים ובפרט החיבור לפרות, הוביל אותה להיות פעילה במיוחד ברפת. "החיבור שלי עם הפרות הוא טבעי, והקשר מהמם. אני אוהבת לשבת וללטף אותן, פעם הייתי ממש מכורה לזה", היא משתפת, ומוסיפה: "זו תחושה אימהית, הן כמו תינוקות עבורי".
החיבור עם הפרות הוא טבעי | צילום:
יאיר אלדר
ברפת של המשפחה חיות כ-160 פרות, שחלוקות למשפחות. "עם חלק מהפרות יש לי חיבור חזק במיוחד; הן מזהות אותי ומחכות לליטוף ולמגע, אין יום שעובר שאני לא איתן", היא אומרת, ומסבירה: "בדרך כלל, לאותה משפחה של פרות יהיה אופי דומה, כך שלמעשה יש משפחה אחת שאני מחוברת אליה יותר".
איך אנשים מגיבים לעיסוק שלך?
"אנשים בדרך כלל מרימים גבה. זו עבודה יוצאת דופן ויש שמחשיבים אותה גברית. אז כן, יש לי שרירים בידיים, אבל אני לא מרגישה שזה 'מקצוע של גברים', זה תלוי בדרך שבה את לוקחת את זה. מעבר לזה, גדלתי לאימא חולבת, ומאז שהתבגרתי הבנתי שזה מה שאעשה, זה לא היה זר לי".
זו בוודאי עבודה אינטנסיבית מאוד.
"כן, זה החיסרון. העבודה היא פיזית ודורשת הרבה כוח ושעות ארוכות. אתה גם חי בתוך המשק אז אין כל כך לאן לברוח - גם בחג ובשבת אתה במשק ותמיד קורה משהו שצריך מענה; חיי משק זה מטורף, 24/7, פתאום יש המלטה באמצע הלילה, פתאום פרה חולה בערב שישי וצריך לתת מענה ראשוני. מעבר לכך, זה עסק משפחתי, וקשה לסמוך על מישהו אחר שינהל לך את העסק, כך שזה רק אנחנו. אבל יש לי גם סיפוק אדיר מחיי המשק, זה ממכר ומספק מאוד לעבוד עם בעלי חיים".
"אני חולבת ואמא שלי מכינה את הגבינה"
מיצרי נמצאת היום בחופשת לידה עם ילדתה השנייה, וגם אצלה, כמו אצל הוריה, המשק הוא חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה: "הבת הגדולה שלי בת שנתיים, ומגיל חצי שנה היא באה איתי לרפת בעגלול; היא נהנית מאוד, מושבניקית אמיתית. גם בעלי אוהב מאוד את הרפת ואת הפרות, כמעט כמוני, והוא בא לחלוב בכל הזדמנות. מדי פעם הוא חושב על לעזוב את העבודה שלו לטובת העבודה במשק. אפילו את צילומי החתונה עשינו ברפת".
המשק הוא חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה | צילום:
יערה מיצרי
איך זה לנהל עסק משפחתי?
"העשייה המשפחתית היא דבר מיוחד מאוד. אמנם יש הרבה עומס, ועכשיו, למשל, כשאני בחופשת לידה, העומס על האחרים גדל, אבל בסך הכול אין כמו משפחה. כולנו גרים במשק וחיים אחד את השני, כך שאנחנו משפחה מלוכדת מאוד. לכל אחד יש את התפקיד שלו. אימא שלי, למשל, אחראית על ייצור הגבינות; אני נמצאת בעיקר ברפת, ואחראית גם על השיווק וההפצה של הגבינות".
"העבודה במשק, גם ברפת וגם במחלבה, היא מדהימה", אומרת מיצרי. "לראות את החלב מרגע הייצור שלו ועד שהוא משווק כגבינה זו תחושה של סגירת מעגל. גם המשפחתיות חזקה מאוד, אני חושבת על זה שאני חלבתי את הפרה ואימא מכינה את הגבינה".
"מלבד הטיול שאחרי הצבא, מעולם לא התנתקתי מהמשק", היא ממשיכה. "למדתי מקצוע, אני גרפיקאית, כך שיש לי אופציות, אבל אני לא מדמיינת את עצמי בשום מקום אחר. יש כל כך הרבה נחת בעבודה עם בעלי חיים, זה כיף. אנחנו עובדים מסביב לשעון ומסופקים מאוד מהעשייה ומכך שזו תוצרת כחול-לבן. אנחנו חקלאים בנשמה".
