אי אפשר שלא לתת לנו קרדיט, הישראלים, על ההתמכרות השנתית שלנו לשמחת החג, על כל המשתמע מכך. אחרי הכל, אנחנו עם של שורדים, עם שלא מתרגש בקלות, ובצדק.
שנים רבות שלא ליקקנו דבש, וגם אם אכלנו תפוחים – מרביתם היו חמוצים.
אז מה יש בראש של דג ובדבש התפוח שגורם לכולנו לפתוח את הלב בתקווה שהשנה החדשה תהיה דווקא שונה?
משהו קרה בשנה האחרונה. משהו טוב. משפחת חסון מאושרת מתמיד | צילום:
תומר ושחר צלמים
בשבילי, הידיעה שאחגוג את החג בביתי סביב שולחן ערוך חגיגית יחד עם המשפחה שבניתי, היא זו שגורמת לי להתרגש לקראת החג.
בשביל בעלי החג מייצג את האפשרות לקחת פסק זמן מהמרוץ של החיים; ראש השנה הוא הזדמנות נהדרת בשבילו להפסיק לרוץ אחרי הזנב של עצמו, ולהיות יחד איתנו, לשבת מתחת לעץ הלימון וליהנות מלא לעשות כלום.
אחרי לידת ילד, המשאלה היא ביטחון
בשביל בתי בת השמונה, זה קול תקיעת השופר וריח עוגות הדבש שהיא כל כך אוהבת. היא כמובן גם מכינה רשימות של המשחקים שנשחק איתה בימי החופש האלו, כשגם אבא לא ממהר לעבודה ומבלה איתנו ימים שלמים בבית. כמה קל לשמח אותה. היא גורמת לי לרצות להתגעגע אל משהו שלי לא היה. ילדות אמיתית, נאיבית ויציבה.
בשביל בתי בת ה- 18, תחילת השנה מסמלת את החופש, כמה אירוני. בעוד ארבעה שבועות בדיוק, היא תתגייס לצבא, תלבש מדי זית ירוקים ותתאקלם במסגרת לוחצת ומגבילה, שהדבר הכי לא מזוהה איתה, הוא היותה חופשייה. ממה רוצים להשתחרר בגיל 18? קשה לי להיזכר.
מהבית העוטף? מהאוכל של אימא? מהסמכות שקובעת מתי לחזור הביתה מאוחר בלילה? או אולי ממבחני בגרות מלחיצים שמודדים הרבה מלבד בגרות? ובכל זאת, למדו הילדים שלנו לאהוב את חובתם ולראות בה זכות.
מבחינת בני בן ה- 24, החג מייצג אתנחתא מבורכת שנכפית מלמעלה. הזדמנות לצאת מהסגר ממושך בחדרו במאמצי על להוציא כמה שיותר במבחני הפסיכומטרי. בחג הזה הוא שואל הרבה מאוד שאלות ומבקש לעצמו למצוא את המקצוע שיגרום לו לקום כל בוקר בשמחה ולגמור את החודש בתחושה דומה. אין לי ספק שבין הדאגה והתכנונים קדימה, יש לו מקום למשאלה הכי משותפת לכולנו, למצוא אהבה.
עבור בתי בת ה- 25, ההתחלה החדשה מסמלת מעבר לבית חדש עם בעלה ותינוקה המתוק. מעניין שאחרי לידת ילד, חוזרים לרצות את הדברים הבסיסיים ביותר. בריאות, ביטחון, אוכל על השולחן ובית שיכיל את הכל.
כל ההתחלות הכי מלחיצות במשפחה
לצרף תינוק חדש או לקלוט שהילדה יוצאת עם בנים
כל ההתחלות הכי מלחיצות במשפחה
מאחלת לילדיי שיהיו סבלניים
|
כל ההתחלות הכי מלחיצות במשפחה
ואני קודם כל רוצה להודות על השנה הטובה הזו שעברה עלי. משהו קרה. את הטייטל של עולה חדשה מברזיל החלפתי כבר לפני כמעט 30 שנה, אבל רק לאחרונה התקרבתי באמת לשורשים שלי, למדתי להפסיק להתגעגע אל המולדת שלי. לחיות את הרגע.
עקרתי מליבי מדינה שתופסת כמעט חצי מהמפה והכנסתי במקומה ארץ קטנה וקשוחה. ארץ לא פשוטה עם לא מעט בעיות ומורכבות גדולה, אך היא זו שנתנה לי את המתנות החשובות האלו: תחושת שייכות וקבלה.
ומה אני מאחלת לילדיי? שיהיו בריאים, קודם כל. שיהיו חכמים כדי לראות את כל הטוב שהם בורכו בו, שיבדקו את עצמם במטרה להיות טובים יותר ולהחזיר לעולם חזרה. שיהיו סבלניים, כי לפעמים לוקח זמן ליצור את הטוב, ולהתגבר על מה שקשה.
ושוב חזרנו לשאלה מה יש בחג הזה, ראש השנה? ובכן, זו הזדמנות לקבל הזדמנות בחינם. להשליך לים כתמים שלא יורדים, לכבס את המצפון ולהתחיל הכל מחדש. האם זה אפשרי? זו שאלה טובה.
אני מקווה שיספיקו לנו עשרת ימים נוראים כדי למצוא את התשובה. שתהיה לכולנו שנה טובה, אמן.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
