שבוע האופנה בחולון שננעל אמש, ניסה לענות על השאלה מדוע בעולם שכולו מדיה דיגיטלית, הכישרונות הישראליים לא מצליחים לפרוץ את הגבולות ולזכות לתהילת עולם? למה אנחנו כל כך מבודדים אופנתית?
מייסד האתרים WGSN ו-Stylus, מארק וורת', סיפק למעצבים רגע של נחת כשאמר על בסיס קשריו הארוכים עם בתי ספר בישראל כי "יש כאן כמה מוחות יצירתיים ומעוררי השראה, מהטובים בעולם גם בהשוואה לבתי ספר יוקרתיים כמו סנט מרטין (לונדון)", אבל אחרי הגזר הגיע המקל, "הייתי רוצה לראות את האנשים האלו יוצאים מבית הספר וממשיכים להיות יצירתיים, ולא להעתיק משהו שמישהו אחר כבר עשה".
אז איך כשרונות ישראליים יכולים לפרוץ? רון ארד וזאק פוזן באירוע הפתיחה של שבוע האופנה בחולון | צילום: | צילום:
עודד קרני
וורת' האשים את מעצבי האופנה בכל העולם וגם בישראל בעצלנות שהולכת ומחמירה. הוא סיפר כי אחת מהמעצבות הראשיות של המותג River Island שבעבר הוכיחה את כישרונה ויכולותיה, ביקשה ממנו מפורשות לדעת "מה כדאי להעתיק". "צריך לנסות לחשוב שוב כמו לפני 30 שנה, כשמעצבים היו לוקחים פיסת נייר ועפרון, מדמיינים ומציירים", הוא אומר.
ואפילו לא צריך לדמיין קולקציה שלמה. יולי זיו, מייסדת "קואליציית הסטייל" המאגדת יותר מ-50 בלוגרים מובילים, טוענת כי ההצלחה יכולה לבוא גם מפריט אחד, "אני כקונה לא מחפשת קולקציה שלמה. אני לא צריכה עוד קרדיגן שחור. תעשו שמלה אחת מדהימה ואני אקנה, לא צריך יותר מזה".
לישראל יש יחסי ציבור
רעים מעצבים צעירים לא עולים על הרדאר הבינלאומי עד שהם מגיעים לגלגול כספים שנתי בגובה 8 או 10 מיליון דולר, לפי וורת', ולכן "האתגר הגדול ביותר עבור מעצב ישראלי הוא שהעולם ישים אליך לב. לישראל יש מלא פוטנציאל, אבל כולנו יודעים שהיא לא עושה טוב ליחסי הציבור", הוא אמר בחיוך, "בעולם מכירים רק את הבעיות". יולי זיו, התייחסה גם היא לנקודת התורפה המקומית: "הסטארט-אפים הצליחו להשיג למדינה תשומת לב אחרת, אבל בינתיים המעצבים מפספסים את ההזדמנויות האלו. אתם צריכים להיות יותר אגרסיביים בקידום עצמכם, אין בכך בושה".
בין הפספוסים הגדולים בקידום העצמי עלתה סוגיית השפה. מותגים ומעצבים ישראלים רבים לא פעילים ברשתות החברתיות, ואלו שכן לרוב משתמשים בשפה העברית. טעות חמורה לפי כל המומחים: "כל מי שמעוניין לקדם משהו, לשווק משהו, חייב לתת עדיפות עליונה ליכולות התקשורת שלו, עשו מאמץ", אמרה זיו.
ומאמץ אחרון כדאי להקדיש גם לסטנדרטים המקצועיים, "אני חושב שישראל מאוד דומה לבריטניה", הוסיף וורת', "במשך שנים הייתה לתעשייה הבריטית תדמית רעה. גם כשקניינים אהבו את מה שראו והזמינו, המעצבים לא עמדו בלוחות הזמנים. הם היו יכולים לשלוח חודש מאוחר מדי רק חצי מהסחורה". נשמע מוכר?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
