המורה שהפכה את לימודי הלשון לכיף אמיתי

לשון ודקדוק נמצאים ללא ספק ברשימת המקצועות הפחות אהודים על תלמידי חטיבות הביניים. עובדה זו נכונה לגבי כמעט כל בית ספר בישראל, למעט תלמידי בית הספר "גלים" בכפר הנוער כפר גלים, שבתחומי המועצה האזורית חוף הכרמל. את ההישג הזה יש לרשום לזכותה של המורה עינת גז-כהן, שהגתה פרויקט מקסים וייחודי, אותו מכנים התלמידים בשם "גלים קורא לך".

זו השנה השלישית שתלמידיה של גז-כהן יוצאים להקריא סיפורים לילדי הגנים במועצה. התלמידים אינם מסתפקים בהקראה בלבד אלא גם ממחיזים את הסיפורים, מלווים את הפעילויות במוזיקה, מכינים אביזרים ותפאורה ומייצרים שלל פעילויות סביב הסיפור שבחרו.

"עקרונות קריאה בקול הם חלק מתוכנית הלימודים", מספרת עינת גז-כהן, "כיום שמים דגש על הבעה בעל פה בכיתות ז' וח', אבל הנושא הזה לא מאוד מושך את התלמידים. חיפשתי דרך להפוך אותו למשמעותי יותר".

גז-כהן, בעצמה בוגרת בית הספר - כמו גם הוריה ובעלה, מספרת כי הרעיון עלה אצלה לפני שלוש שנים, בעקבות היחשפות לשיטת לימודים בשם PBL - למידה מבוססת פרויקטים: "יש לי חיבור חזק לקהילה, לבית הספר ולתלמידים. כולנו בני מושבים וקיבוצים באזור, כולם מכירים את כולם. בנוסף, אני מאוד אוהבת ילדים קטנים אז החלטתי לשלב הכל יחד".

מקריאים, מנגנים ושרים | צילום: באדיבות עינת גז-כהן "למידה חווייתית מעניינת יותר"

בשנה הראשונה השתתפה בפרויקט כיתה אחת בלבד. 30 תלמידים ותלמידות יצאו בזוגות, מדי יום שישי, על חשבון זמנם הפרטי, לבקר את ילדי הגנים ולהקריא להם סיפורים. בשנה שלאחר מכן קיבל הפרויקט תאוצה כשכל ילדי שכבת כיתה ח' נוטלים בו חלק. ההצלחה הייתה רבה. "מעבר לכך שילדי הגנים היו מרותקים והתלהבו מאוד מהפעילויות שהכנו להם, אנחנו נהנינו ולמדנו המון דברים בדרך חווייתית שהיא הרבה יותר מעניינת מאשר לשבת בכיתה מול המורה", מספרת חן אפשטיין, כיום תלמידת כיתה י'. אפשטיין נטלה חלק בשנתיים הראשונות לפרויקט, בתור "מקריאה" ובתור נגנית חצוצרה, בהמחזה שעשו התלמידים ל"פטר והזאב".

ומה לגבי למידת הדקדוק? "בתהליך ההכנה לקראת הפעילות בגנים", מספרת חן, "חולקנו לקבוצות למידה. כל קבוצה עסקה בנושא אחר. למדנו באופן עצמאי דקדוק, הבעות פנים, שפת גוף, וכל קבוצה לימדה את שאר התלמידים את החומר שקיבלה. זה היה הרבה יותר כיף משיעור רגיל. נהנינו יותר מאשר סתם לשבת וללמוד חומר. וזה גם עזר לנו ללמוד להקריא בצורה נכונה. הרגשנו שסומכים עלינו ושאנחנו יכולים ללמוד בעצמנו וגם להעביר את מה שלמדנו לאחרים".

התלמידים לא מסתפקים בהקראה בלבד אלא גם ממחיזים את הסיפורים | צילום: באדיבות עינת גז-כהן "כל תלמיד למד מהן נקודות החוזק שלו"

"למידה משמעותית חייבת להיות רלוונטית לתלמידים, לתת משהו לחיים מחוץ לבית הספר", מסבירה גז-כהן. "להקריא לילדי הגן, להתכונן לקראת הפעילות על חשבון הזמן הפרטי שלהם, הדליק את התלמידים שלי הרבה יותר מאשר להקריא בפני המורה שלהם ולקבל על כך ציון", היא אומרת, "הם למדו לעשות שימוש במה שלמדו. זו הייתה למידה בשיטה לא מסורתית, שבה הילדים לומדים בעצמם ומלמדים את חבריהם ובסופו של דבר מייצרים תוצר: יציאה לגני ילדים לשעת סיפור.

אחרי שראתה את התוצאות החיוביות, הגדילה את הפעילות בשנה השנייה. "הוספתי אפשרויות עשייה גם לילדים שלא רוצים להקריא. כך החוויה התעצמה והילדים למדו להכיר מה מעצים אותם. כל תלמיד למד מהן נקודות החוזק שלו, ואיך לזהות ולהשתמש בהן. עבור התלמידים, הפעילות הזו היא מחויבות אישית. הם עושים חזרות, מתכוננים על חשבון הזמן שלהם ונשארים בקשר עם הגן. גם ההורים מפרגנים".

איך הפרויקט מתיישר עם תוכנית הלימודים המסורתית?
"אומנם אנחנו מקדישים יותר זמן ממה שצריך לפי תכנית הלימודים, אבל יש דברים שחשוב יותר ללמוד. זו בדיוק הלמידה המשמעותית: ללמד אותם ללמוד. השנה אני מגדילה את הפרויקט לשכבה שלמה של כיתות ז', ולשם כך מקבלת השנה גם תמיכה מהקרן לעידוד יוזמות חינוכיות".

חן אפשטיין מוסיפה: "חוץ מזה שהיה כיף, זה היה שונה לגמרי מצורת למידה בכיתה רגילה ומאוד נהנינו מחוויה אחרת. הייתי שמחה לו היינו עושים פרויקט בכל מקצוע, אם היינו יכולים ללמוד בעצמנו ולהעביר חומרים לחברים שלנו ולא רק לשבת בכיתה. לעשות פעילויות שמדברות אלינו כי אנחנו יודעים מה יעניין אותנו ואת החברים שלנו".