בגיל 39 וכשהיא כבר אמא לארבעה ובעלת תואר במשפטים, החליטה נטע, עובדת בבנק לשעבר, לעבור תהליך של הסבה להוראה ולהפוך למורה. לא רק זה, אלא שהיא גם לקחה על עצמה תפקיד נוסף כרכזת צעירים במושב בו היא מתגוררת, בוסתן הגליל, כחלק מהתנדבות במסגרת מלגת מפעל הפיס שסייעה לה במימון שכר הלימוד.
נטע עברה במשך שנה קורסים שהכשירו אותה לקבל תעודת הוראה וכעת היא בשנת סטאז'. "הסבה להוראה זה משהו שמזמן היה צריך לקרות, זה היה טמון בי הרבה זמן", היא מספרת. "בשנה הזאת למדתי הוראת המתמטיקה ובסך הכל הייתי מאוד מרוצה מהלימודים ומהמקצוע שבחרתי. כשהגעתי לסטאז', הבנתי שאני במקום הנכון עבורי. רציתי לדעת שאני עושה משהו למען האחר – וזה בעצם הילדים, דור העתיד. חשוב לי לעשות שינוי בחינוך".
איך המשפחה קיבלה את זה שעשית פסק זמן מהחיים, עשית הסבה להוראה והתנדבת?
"כל המשפחה ידעה שאני לוקחת את ההפסקה הזאת ונרתמת למשימה, זה קרה בתמיכה של כולם – בעלי, ההורים והחברות, כל מי שיכל נתן יד ועזר. עשיתי הכל כמו כולם ואני מקווה גם לתעודת הצטיינות. אני מרוצה מאוד ממה שעשיתי, מבחינתי זה קרה על הצד הטוב ביותר".
לצד העומס בלימודים ובחיי המשפחה, במהלך הלימודים נטע לקחה חלק במלגה של מפעל הפיס במסגרתה שימשה כאוזן הקשבת של כל הצעירים במושב, ושימשה כקשר בינם לבין מרכז הצעירים של המועצה האזורית אליה משתייך המושב, מטה אשר. "רכזת צעירים היא החולייה המקשרת בין צעירי המושב, מגילאי 18 עד ארבעים פלוס, למרכז הצעירים ולכל מה שיש לו להציע: מלגות או פסיכומטרי, קורסים שונים ועוד". בנוסף, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה הובילה נטע את פרויקט "זיכרון בסלון" שבמסגרתו הזמנו ניצולת שואה להסביר לצעירים במושב על סיפור החיים שלה.
"אחד מהמפגשים החשובים ביותר שעשינו היה כנס לחיילים לקראת שחרור", מספרת נטע. "המפגשים יצאו לפועל בשיתוף של הצבא ומפעל הפיס, אלו היו ימים מרוכזים של הכנה לאזרחות והם יצאו מהם מאוד נשכרים. אני נכחתי במפגש הסיכום אליו הגיעו גם ראש המועצה והסגנים, זה היה אירוע מאוד מכובד. צריך לעשות יותר פעילויות כאלה, שיותר אנשים ייחשפו אליהם, זה מבורך".
"רק היום קיבלתי הודעה מאמא שרוצה לדאוג לבן שלה למלגות והיא לא יודעת למי לפנות, אז הפניתי אותה למרכז הצעירים", מספרת נטע, שבינתיים הספיקה לסיים את תפקידה כרכזת. "התושבים במושב חייבים את הקשר הזה. אני לא יודעת איך זה בערים, אבל ביישובים קהילתיים זה חשוב אפילו יותר. כשיש לך רכז צעירים ביישוב אתה יודע למי לפנות, לאנשים יש כתובת. הקשר הזה נחוץ מאוד".
"אני ממליצה לאנשים להתנדב גם", אומרת נטע. "העברתי את הקבוצה שיצרתי למישהי אחרת כדי שתמשיך את זה הלאה. בלי קשר למלגה או לא, לאורך כל השנים דאגתי להתנדב ולהיות מעורבת בכל הפעילויות ביישוב שלי, לתת עוד לחברה. התרומה עושה טוב בלב ומשלימה איזשהו חלק בעצמך".
כעת נטע מתחילה את דרכה בתור מורה ובעתיד היא מקווה להמשיך לתחום הניהול בחינוך. "מקווה שזה יעבוד כמו שאני מתכננת", היא מסכמת.