"הרגשתי שרואים אותי": סיפורם של צעירי הנוער העובד והלומד בגבול הצפון

הם חבורה של צעירים, חלקם בני 18 וחלקם משוחררים מהצבא, שהחליטו שמה שהכי חשוב עבורם הוא להתגייס למשימה הלאומית הבוערת של השעה: חיזוק ההתיישבות והקהילות בגבולות הארץ, דרך חיזוק החינוך הבלתי פורמלי וחיזוק החוסן של החברה הישראלית. אל מול בחירות נוחות בהרבה - הם החליטו לעלות צפונה ולהדריך בערים, בישובים ובכל מקום שיש בו קהילות שפונו מהצפון.

הנוער העובד והלומד, שחוגגת 100 שנה להיווסדה, התמודדה בשנה האחרונה עם אתגרי המלחמה - קהילות מפונות, מצב מלחמתי, הנחיות משתנות של משרד החינוך ועוד. מדריכי התנועה בחרו לעבוד קשה ולהיאבק כדי להגיע לכל חניכה וחניך בצפון ובדרום. ועכשיו – עם הפנים למשימת השיקום ארוכת הטווח – הם לוקחים את זה צעד אחד קדימה.  

"הם היו שם בשבילנו לאורך כל הדרך"

אל מול הלחימה והאירועים הקשים בנגב המערבי ב - 07/10, גם אתגרי גבול הצפון היו מרובים מהרגע הראשון - ירי טילים רחב, איום בחדירה, חוסר ודאות גדול ופינוי מורכב והמוני. בשבועות הראשונים למלחמה,  פעולות התנועה היו "פעולות חירום",  החל מהפעלת קייטנות בלובי של בתי מלון, דרך שיפוץ מועדוני נוער בקריית שמונה, ועד לבני נוער שמגיעים לתרום ולשקם את הקהילות מבפנים. מדריכי התנועה מספרים שהם הבינו שהצורך בחינוך בלתי פורמלי הוא אקוטי - לא רק חווית פנאי, אלא עוגן רגשי וקהילתי בתקופה בה האדמה רועדת.

"התקופה הראשונה במלון הייתה מאוד קשה", מתארת סיגל ארביל, רכזת קהילת מפונים מקריית שמונה בתל אביב, "היו במלון המון משפחות עם ילדים בלי תעסוקה, בלי לימודים, בלי כלום. אחד מהדברים הראשונים שהבנו זה החשיבות של הפעילות לילדים ונוער, היינו חייבים למצוא עבורם איזושהי פעילות כדי שלא יישארו בחוסר מעש ויאבדו את עצמם".

לחלל זה נכנסו, לדבריה, מדריכי הנוער העובד והלומד, במטרה להעניק לילדים מקום של נחמה, חיבור ובעיקר – יציבות. "הגיעו למלון נערים ונערות צעירים, וביחד פתחנו חדר נוער שבו הם הפעילו פעילויות והדרכות לנוער ולילדים. בהתחלה זה החליף את המסגרות החינוכיות הפורמליות, ובהמשך, כשהן נפתחו, זה היה בנוסף אליהן", מספרת ארביל, "הם עזרו להם בשיעורי הבית, שיחקו איתם, הקריאו להם סיפורים, לקחו אותם לטיולים, ישבו עם ילדים שלא מצאו אתם עצמם. הם היו כמו אחים גדולים, והסיוע והליווי שלהם עשה לילדים טוב".

הפעילות הזאת הייתה משמעותית מאוד גם עבור ההורים. "זה נתן להם שקט וביטחון, וגם זמן לעצמם. כי להיות מחוץ לבית, במלון, תקופת זמן כל כך ארוכה זה לא דבר נורמלי. זה היה קריטי בשבילם", אומרת ארביל.

לדבריה, אחד מהאתגרים הגדולים ביותר היה לשקם את הקהילה של קריית שמונה, שהתפזרה בכל רחבי הארץ. ביחד עם הנוער העובד והלומד, הם התחילו להקים את הקהילה מחדש, דרך שלל פעילויות גיבוש תרבותיות וחווייתית. "זה ממש מרגש מה שעשינו כאן עם התנועה", היא אומרת, "חגגנו ביחד את החגים, ציינו ביחד את ימי הזיכרון ואת יום השנה לפינוי של קריית שמונה, וגם עשינו ביחד אירוע למען החטופים. התכנסנו יחד מאות אנשים ועשינו פעילות משותפות לכולם, במטרה להיות ביחד כקהילה".

היום, כשהשגרה הפכה להיות "שגרת חירום", התנועה בחרה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולהתאים את עצמה למציאות המשתנה. בימים בהם חלק מהקהילות שבו וחלק נערכות לחזרה מורכבת הביתה, מנסה התנועה לייצר מגוון מסלולים ואופני הדרכה רלוונטיים: מסלולי שנת שירות חדשים נפתחים, נוצרות תוכניות ייעודיות לרשויות העירוניות והכפריות שנמצאות בגבול הצפון, ומתפתחים מודלים חדשים מתוך הבנה שיש צורך בדרך חדשה להדריך ולהשפיע, עם שאלות כמו "איך בונים קהילה מחדש כשחלק מהתושבים מפוזרים?"או "איך מחזקים תחושת שייכות לנערים שגדלו בקהילה שהתפרקה?".

ארביל מודה שלקראת החזרה לצפון - שמתחילה בימים אלה - החששות שוב עולים. "עבור הילדים זאת טלטלה רגשית ונפשית קשה. כל פעם עוקרים אותם ואומרים להם - נגמר, עכשיו קמים והולכים. הם צריכים להכיל המון, בני הנוער מהתנועה נמצאים שם בשבילם לאורך כל השנה, עד הרגע האחרון, ויעזרו להם גם בכל מה שצריך כדי לחזור הביתה. יש הרבה רצון ששיתוף הפעולה הזה עם התנועה ימשיך למען התושבים, הילדים צמאים לזה".

לדבריה, גם התנועה מגלה מעורבות רבה בתהליך החזרה של הקהילה הביתה. "הם מאוד רוצים להיטמע ולעזור כמה שיותר, להמשיך ולהיות חלק מהקהילה שלנו. זאת ההמשכיות. הפעילות שלהם הייתה מדהימה ומבורכת, והם היו שם בשבילנו לאורך כל הדרך".

"הרגשתי שרואים אותי כשאני שם על הגבול"

במקביל לפעילות בערים, חטיבת בני המושבים של הנוער העובד והלומד, שמתמקדת במרחב הכפרי, ממשיכה בעשייה ענפה במושבים, קיבוצים וישובים לאורך הגבול - מישובי מטה אשר ועד הגולן. גם  פה מתמודדת התנועה עם האתגר שבהתאמה למציאות החברתית החדשה שאחרי ה-7.10 – לא בחזרה אחורה, אלא בבנייה של קיני התנועה ודרכן – בנייה של הקהילות.

למעלה מ-250 מדריכים, "שינשינים"(חניכי שנות שירות) ורכזים בוגרים מבני המושבים ורחבי הנוער העובד והלומד עומדים להגיע אל גבול הצפון בשנה הקרובה, חלק מתנועה ותיקה עם אופני פעולה חדשים ומותאמים למציאות, לצד הבנה שהמשימה שלהם היא לא רק להפעיל את תנועת הנוער אלא לחזק מחדש את תחושת הקהילה.

אור זמיר (18), ממושב לימן שעל גבול לבנון, גדלה בבני המושבים ויצאה לשנת שירות בתנועה בתפקיד "גרעינרית". היא מלווה את צוותי ההדרכה של התנועה, ומהווה דמות חינוכית וחברתית משמעותית עבור הילדים במועצה. את הקשר המיוחד שלה איתם היא מכירה גם מהצד השני, בתור חניכה בתנועה, והיא מתארת עד כמה חשוב הוא הפך להיות עבורה בכיתה י"ב, כשהמלחמה פרצה והמושב שלה פונה.

"גרעינר זה כוח גדול", היא אומרת, "הגרעינרים הם כמו אח או אחות בוגרים, דמות עם יותר ניסיון, אבל בכל זאת קרובה לגיל של החניכים, ככה שהם מרגישים בנוח לדבר איתם על החיים שלהם ולהתייעץ איתם. זה קשר מדהים, ומקבלים ממנו המון". לדבריה, הנוכחות של התנועה גם ענתה על צורך חברתי מאוד גדול במושב שלה. "זה שהגרעינר בא ופותח את המועדון במושב, ונותן לנוער מקום לשבת בו, ליצור מפגש איתו ועם שאר החברים במושב, זה משהו לא מובן מאליו בכלל", היא מסבירה.

כשהמלחמה התחילה, יכולתי לדבר עם הגרעינר שלי, וגם גרעינרים אחרים התעניינו בשלומי. זה פשוט לדעת שאני לא לבד, שיש אנשים שרואים אותי כשאני שם על הגבול. גם אחרי שפינו אותנו הם שמרו איתנו על קשר, וזה היה מאוד משמעותי".

הצורך הזה התעצם עוד יותר במלחמה, כשהמושב פונה ותושבי היישוב התפזרו בכל רחבי הארץ. "לא יכולנו להיפגש בבית, אבל נפגשנו במחנות הפסח והקיץ. זה מפגש של התנועה שמייצר את הקירבה למושב, ואת הגיבוש והמורל של המושב שלא היו קיימים בכל התקופה הזאת, את החיבור בחזרה לקהילה. מבחינתי התנועה זה הבית, אז פתאום לפגוש מחדש את הבית זה היה מדהים. לתנועה יש מקום גדול במטה אשר, והחניכים ממש מחכים לרגע הזה של החזרה, כדי לחזור לפעולות של התנועה".

היא הרגישה את ההתגייסות של התנועה למען תושבי הצפון במקום נוסף. "בשנה שעברה אני ועוד חברה מפונה מהצפון הרגשנו שהצפון מופקר. היו המון שריפות והרגיש שאנשים לא בזה, ושלאחראים לא באמת אכפת". השתיים החליטו ליזום עצרת למען הצפון, ומיד חשבו על התנועה. "הרכזים שלנו ממש היו שם בשבילנו, עזרו לנו ונתנו לנו מקום. זה היה עוד רגע שהרגשתי שיש לי איפה להשמיע את הקול שלי".

פרויקט נוסף חדש שיצרה התנועה הוא ''נח"ל בגבולות" – גרעיני נח"ל שמשלבים חינוך, התיישבות ועשיה קהילתית, במסגרת הפרויקט, מגיעים מאות בני נוער ליישובי הצפון השונים. חניכי התנועה מגיעים ליישובים בנגב המערבי ובצפון במטרה לקחת חלק בפעולת שיקום הישובים בגבולות, ונטמעים בקהילה כחלק משנת השירות. לאחר מכן הם מתגייסים כקבוצה יחידה למסלול הצבאי בנח"ל, וחוזרים לאותם היישובים כקבוצה במסגרת המסלול הצבאי כחלק מפרק המשימה הלאומית כדי להמשיך לתרום ולחזק את המקומות שהפכו כבר לבית – הפעם כחיילים.

התנועה, שמציינת 100 שנים של פעילות - החליטה לחגוג את שנת ה - 100 שלה גם בעשייה חדשנית ופורצת דרך אל מול אתגרי השעה של החברה הישראלית, ומשימת השיקום ארוכת הטווח. המדריכים הצעירים שקמים בכל בוקר למשימתם בלב הקהילות בצפון - מוכיחים את זה דרך הרגליים הלכה למעשה.