"אנשים שחווים פוסט טראומה לרוב מתקשים לדבר על זה, אבל דרך התקשורת הכי ישירה היא גם הכי טובה", מודה אייל עצמון, מתמודד עם פוסט טראומה שפנה לנט"ל לקבלת סיוע נפשי אחרי מלחמת לבנון השנייה. הנה הסיפור האישי שלו – ושל עוד רבים אחרים.
אייל עצמון היה רק 10 חודשים בצבא כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2016. הוא שירת באותה תקופה בגדוד 50 של הנח"ל, אליו הגיע אחרי שנת שירות בקיבוץ צאלים, ומן הסתם גם לא היה מוכן לאירועים שעומדים להתרחש: "התגייסתי לגדוד 50 עם חברים שחלקם גם גדלו איתי ובסוף ההכשרה הגענו למוצב בירנית בגליל המערבי", הוא נזכר.
"תכלס המלחמה פחות או יותר התחילה אצלנו. למעשה, היינו ברמת כוננות 3 שבועות בטרם נורה הטיל הראשון לישראל. נאמר לנו שחיזבאללה מתבססים במדרון אחורי ומתכננים לתקוף ולכן הוציאו אותנו למארבים וסיורים. לאחר מכן, הכוננות ירדה, הזיזו טנקים אחורה ואותי שלחו ליומיים רגילה שהיו חייבים לי", ממשיך אייל.
" חזרתי הביתה. חבר הגיע לישון אצלי, יצאנו לבלות והכל היה שיגרתי. אני זוכר שלמחרת קמתי בבוקר פתחתי את הטלוויזיה ופתאום אני רואה את החברים שלי בחדשות. הדבר הראשון שעלה לי בראש זה 'איזה באסה שכל האקשן קורה כשאני לא נמצא'. אבל אז גם קלטתי באחד הדיווחים שרצים למטה שחיילים נפצעו ונהרגו, והתחלתי להתקשר ולעשות טלפונים".
"אנשים לא ענו לי אז עליתי על מדי א' ופשוט יצאתי לחצר כדי לעשן סיגריות בשרשרת ולחכות שמשהו יקרה. לאחר מספר דקות הצלחתי לתפוס מישהו לשיחה קצרה שבה הוא אמר לי שאחד החברים הקרובים שלי, נמרוד, נפצע. התקשרתי לעוד חבר מהבסיס, שגם היה בבית, והחלטנו לנסוע לבית החולים בחיפה במחשבה ששם נמרוד מאושפז. במהלך הנסיעה גיליתי, בדרך לא דרך, שנמרוד בעצם לא נפצע אלא נהרג".
"היינו ילדים ולמלחמה הייתה השפעה מצטברת"
המוות של נמרוד לא היה משהו שאייל חשב שהוא יצטרך להתמודד איתו: "חשבנו שגם אם תהיה מלחמה, מקסימום ייתנו לנו לסדר מחסניות. בחיים לא דמיינו שנהיה חלק מדבר כזה".
אבל גם מיד אחרי האירוע, אייל ושאר החברים הצטרפו לגדוד בבירנית והצטרפו ללחימה עצמה. למרות האינטנסיביות של האירועים, ואולי דווקא בגללם, בזמן אמת הוא לא ממש ידע להגיד מה עובר עליו: "היו הרבה דברים קשים. וזה מצחיק, כי כשמזמנים אותך לוועדה רפואית למשל, כל הזמן שואלים על משהו קונקרטי. מחפשים איזה אירוע ספציפי. אבל אין דבר כזה, כי כל השירות הצבאי הוא טראומה אחת גדולה, במיוחד בתקופות כאלה".
"אני בדיעבד יכול להגיד שהגענו לשם ילדים תמימים והייתה למלחמה השפעה מצטברת, אבל אם בכל זאת חייבים למצוא אירוע מכונן, זה כנראה היה באותו יום מאוד קשה של קרבות בסלוקי, בו משהו כמו 10 מתוך 20 טנקים של השריון פשוט נמחקו. באותו יום גם הסמל שלי נפצע ,הייתי צריך לסחוב את הדברים שלו, ונאלצנו לשתות מים מוכלרים שעד היום, הזיכרון של הריח שלהם עושה לי רע ברמה קשה מאוד, ואז גם החלו תנאי הישרדות קשים, שהלכו והצטברו והשפיעו עליי מאוד".
הפסקת האש מגיעה – הטיפול מתחיל
הזמן חלף, הפסקת האש הגיעה אחרי ימים ארוכים של קרבות קשים ואייל יצא מלבנון בטנק, היישר לשיקום בגלל קרע ברצועה ברגל. הוא סיים את השיקום, חזר לבסיס, יצא לקורס מכ"ם, קיבל תפקיד של מפקד ואף המשיך לקורס קצינים. "בהכנה לקורס קצינים, יומיים לפני הסוף, אמרו לי שלא עברתי את הפסיכולוגית", הוא מספר.
"נאמר לי שאני לא מספיק בשל לקורס בגלל המלחמה ושיש חוויות שלא עיכלתי משם. אני נורא כעסתי כי הרי עשיתי את הכל: גם כשהייתי בשיקום בר"מ 2 ביקרתי אצל מטפל ופסיכיאטר וכל הזמן אמרו לי שאני "רק" מתמודד עם אובדן ואבל של חבר קרוב ושאני לגמרי תקין לחזור לשירות סדיר. היות וכך אני ממש לא הבנתי מה הם רוצים ממני".
"היום אני יודע שיש דברים מאוד לא תקינים שקרו ושלא זיהיתי אותם בזמן אמת. למשל חלום שהיה לי, בו אני יושב עם חבר'ה בפלוגה ופתאום נמרוד מופיע, שם עליי את ידו ואני מתחיל לדבר איתו. קמתי שם באמצע הלילה עם צרחה שהרימה את כל האוהל. באותו רגע פחות או יותר גם אני הבנתי שאני צריך לדבר על זה עם מישהו באופן מקצועי".
"הועברתי לקציני בריאות נפש ובאמת ניסינו להציף את זה, אבל נוכחתי להבין שלא באמת יודעים איך לטפל בזה בצה"ל. שכולם פשוט חוזרים לשגרה, בלי שאף אחד יקבל מענה. אחרי קורס הקצינים שלא יצא לפועל, חזרתי להיות מפקד לכמה חודשים עד השחרור מצה"ל".
"הגעתי לנט"ל כי הרגשתי שיש דברים שנשארו פתוחים"
"אחרי הצבא עוד הספקתי לנסוע ולטייל בארצות הברית, אבל הרגשתי שיש דברים שנשארו פתוחים", מספר עצמון. "דיברתי עם מי שהיה המפקד שלי בזמנו בלבנון והוא הפנה אותי לעמותת 'בשביל המחר', שמתמחה בעיבוד של חוויות לחימה, שם גם שמעתי על נט"ל".
"השתתפתי בקבוצה שנפתחה בפעם הראשונה בנט"ל, 'קבוצה לשיפור מיומנויות לבניית קשר זוגי לאנשים המתמודדים עם פוסט טראומה'", אומר אייל, "קבוצה המיועדת לאנשים שלא מצליחים להיכנס למערכת יחסים זוגית ולהתמיד בה. אצל חלק מהאנשים המתמודדים עם פוסט טראומה קיים חשש להיכנס לזוגיות וקשיים לשמר אותה לצד הסימפטומים. לדוגמא השאלה מתי ואיך לספר על הפוסט טראומה שיוצאים עם מישהי מבלי שתאבד נקודות, ובזה הקורס נוגע".
"מדובר בקורס קבוצתי, שנמשך כ- 8-10 מפגשים", ממשיך עצמון, "הרגשתי שזה מאוד תורם לי. צריך לזכור שקשה להודות בדברים כאלה, כמו פְּגִיעוּת, אבל כשאתה לא עושה מזה אישו ומבין שדרך התקשורת הכי ישירה היא גם הכי טובה, בלי להסתבך בכל מיני מחשבות או דעות קדומות לגבי עצמך, אז אתה יכול לשחרר הרבה מאוד דברים, כמו המחשבה שזוגיות או אהבה זה דבר שלא מגיע לך".
"במקביל לכך, עברתי טיפול בתא לחץ בבית החולים 'אסף הרופא'. זהו טיפול המבוסס על ההנחה שכאשר אתה חווה טראומה אתה נמצא בסטרס, ואז אתה נושם פחות טוב וזרימת החמצן למוח פחות טובה, מה שעשוי לגרום למוות קליני של תאים. בתאי לחץ עוברים 60 טיפולים. מתאר אייל. "כשסיימתי את כל הטיפולים בתא הלחץ, נבדק ונמצא שיש לי עלייה קוגניטיבית בכל הפרמטרים ואני חושב שגם הפכתי לאדם המתפקד טוב יותר בחיי היום יום", הוא אומר בכנות.
"פוסט טראומה היא לא מחלה. היא פצע"
הסיפור האישי של אייל הוא דוגמא לשליחות הלאומית שעמותת נט"ל ("נפגעי טראומה על רקע לאומי") לוקחת על עצמה עבור גברים ונשים שמתמודדים עם טראומה נפשית ודחק על רקע טרור ומלחמה. נט"ל מעניקה סיוע רגשי ונפשי בלי בירוקרטיה, בלי צורך להוכיח שאתה פצוע וללא צורך באישורים אחד מהערכים שנט"ל דוגלת בהם הוא אמון, ערך שנפגע מאוד בתחושה של המתמודדים עם פוסט טראומה שצריכים להגיש תביעה למשרד הביטחון ולעמוד בפני ועדות כדי להוכיח את פציעתם. הסיוע הוא לא רק למתמודדים עצמם אלא גם למעגלים המקיפים אותם – בנות זוג, הורים, אחים ועוד.
במקרה של אייל, הפנייה לעזרה תרמה רבות לפיתוח הקריירה שלו כמוזיקאי: "יש לי תואר ראשון בחינוך מוזיקלי ועבדתי 5 שנים כמורה בתיכון של ילדים פגועי נפש", הוא מספר. "לאחר מכן התחלתי תואר שני בטיפול במוזיקה ועכשיו אני בהתמחות בבית חולים מאיר. במקביל לכך, אני טכנאי סאונד, יש לי חברת הגברה ואני עובד עם הרבה מאוד אמנים. לשמחתי, דרך נט"ל נוצר גם קשר עם מוזיקאים כמו ירמי קפלן, שהפך לחבר, לאחר שהם הזמינו אותי להופיע אתו שנה שעברה בטקס רסיסים של נט"ל, במרכז ענב".
"אני מנגן על גיטרה, בנג'ו ומפוחית והמוזיקה היא חלק בלתי נפרד ממני", מודה עצמון. "בנובמבר 2021 הוצאתי אלבום שנקרא 'יום ביומו', אותו הקלטתי בכל רחבי הארץ עם עשרות מפיקים ואמנים שונים, על מנת להתמודד עם כל הטראומות שחוויתי. עכשיו אני לקראת סיומו של האלבום השני שלי, שייצא לקראת אוקטובר 2023, ובסוף מאי אני מתכנן להוציא סינגל ראשון מתוכו", הוא מגלה.
"פוסט טראומה זה לא משהו שמגדיר בן אדם, אלא משהו שיושב על עוד הרבה נדבכים. אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה אמנם באמת 'מתמודדים' איתה, אבל זה לא מגדיר אותם. זאת לא מחלה, אלא פציעה, ואפשר לטפל בה", מסכם אייל.
נזכור ונעזור ללא תנאים גם לאלה החיים! הצטרפו גם אתם, עמותת נט"ל זקוקה לתרומתכם. ביחד נוכל להמשיך ולהעניק סיוע נפשי לכל אותם מתמודדים הסוחבים איתם טראומות מפיגועי טרור ומלחמה, ביחד נוכל להחזיר אותם למסלול החיים.