את הסיפתח להרצאה הראשונה שפתחה את סדרת ההרצאות שמתקיימות בברים ברחבי ת"א בנושא קריירה, יזמות ומיתוג עצמי בחסות אמריקן אקספרס, עשה ניו אלוש בבר הג'ימי הו. אלוש, עיתונאי מוזיקה ואחד מיוצרי הרשת המובילים בישראל שאת סיפורו האישי, ליווה בהתבוננות על התפתחות תחום הווידאו והמוזיקה ברשת בעולם.
למרות שכותרת ההרצאה הייתה – "איך הפך נוי אלוש לכוכב ויראלי?", בפתיחת דבריו, אמר אלוש: "עד היום לא ממש ברור לי מה זה 'ויראלי', אבל בכל דבר שעשיתי, ניסיתי להוציא עוד משהו - אם זה מבחינה כלכלית, ערכית או פשוט בלחוות דברים שבמקצוע שלי היה מאוד קשה להגיע אליהם לפני כן כמו יצירה שמגיעה למיליוני אנשים".
"הבנתי שבאינטרנט קורה משהו"
אחרי תקופה שבה כתב לעיתונות ואתרי אינטרנט שונים, הוא מאס בעיסוק בהצלחות של אחרים וחיפש את כיוון החזרה ליצירה משל עצמו. מסתבר שהעלייה הראשונה שלו לכותרות, הגיעה דווקא בזכות "נינה", שיר שכתב והקליט לנינט תחת השם ערן יולבסקי, מעריץ בן 17.
"ראיתי שבאינטרנט קורה משהו. אמרתי לעצמי - בוא נשתמש בכלי הזה. הבנתי שיש פה משהו חדש", מתאר אלוש את הרגע בו הבין שזה הכיוון אליו הוא צריך להפנות את הכול כדי להגיע לאותה הפופולאריות אליה שאף.
הפרויקט הבא היה "רוצה בנות" המיתולוגי שהביא לו הצלחה מסחררת בתחנות הרדיו, בקמפיינים פרסומיים ובמועדוני הריקודים. "פתאום התחיל משהו שבחיים שלי שלא ראיתי שיהיה אפשרי – משהו שעשינו בבית באפס השקעה והעלינו לרשת, הגיע למאות אלפי צפיות והפך למשהו שהוא נוכח, שפעם לא היית יכול לעשות אותו. פעם היית צריך להוציא סינגל לרדיו, היית חייב שידברו עליך."
עם כל הכבוד להצלחה בארץ, אלוש רצה הרבה יותר וההזדמנות הגיעה דווקא מכיוון לא צפוי- "האביב הערבי", שבה אחד האישים הבולטים היה מועמר קדאפי. צפייה מקרית בנאום שלו במהדורת החדשות, הובילה ליצירת האינטרנט הכי מצליחה של אלוש שהפכה להמנון של המורדים בלוב. תוך ימים הרמיקס המופרך הגיע למיליוני צפיות והפך את אלוש לאחד המרואיינים המבוקשים ברשתות הזרות ביניהן CNN, BBC וניו יורק טיימס וזכה לפירגונים שכללו אינספור גרסאות כיסוי בשלל מדינות אויב.
משם הכול היסטוריה עבור אלוש, כי מאז מגישי החדשות פשוט חיכו למטעם הבא שיכין מהתבטאות של פוליטיקאי כזה או אחר. אחרי שמיקסס את מירי רגב, שאול מופז והמחאה החברתית, הגיע טלפון מבית הנשיא בו התבקש אלוש להכין סרטון לפייסבוק אותו יציג שמעון פרס בפני מארק צוקרברג. פסגת ההצלחה הזו, אליה הגיע אלוש בפרויקט עם הנשיא, הוכיחה סופית שהאינטרנט הוא חזות הכול או כפי שהגדיר זאת בעצמו בתום ההרצאה: "כל מי שמתעסק ברשת, צריך להבין שנפתח אפיק חדש וזו רק תחילת הדרך. מקווה שיצטרפו אלי עוד."
חצופה עם חוש קצב מטורף
דאב-סטפ שמלווה בשכבות על שכבות של סימפולי משחקי מחשב, מקצבים ים-תיכוניים עליהם היא נותנת קטעי היפהופ שלא היו מביישים את מיסי אליוט. רצועות קצרות אמנם אך עמוסות שבהן היא מפגינה את גדולתה כ-mc. חצופה עם חוש קצב מטורף. הויז'ואל הצעקני שמאפיין אותה ובמקרה הזה כולל חולצה עליה כתוב MONEY, מבהיר כי מדובר בבארבי שהיא אנטי לכל מה שבארבי מייצגת.
"All I wanna do is play my video game", טוענת אולמנסקי באחד הקטעים וקשה שלא להאמין לה כשמאזינים לרכבת ההרים המוזיקלית שלה. אך יחד עם זאת, נראה שלקהל קצת קשה לעכל, והתגובות האלו רק מוכיחות מחדש שלא משנה כמה מעולה ואמיצה תהיה עדי אולמנסקי, אין במה בארץ שיכולה להכיל אותה כרגע. האוזן הישראלית עדיין לא בשלה ליוצרות כמוה ולכן אולי עדיף לוותר עליה מראש ולכוון בעיקר לאירופה עם המיקסטייפ החדש, "Shit Just Got Real".
בכל אופן, ערב פתיחה מוצלח מאוד במסגרת הסדרה "בלו-נייטס" שמעורר ציפיות גבוהות לקראת ההרצאות הבאות.