"אני נמשכתי ללילה, כי אני נמשכת לאנשים. אנשים מעניינים לי, האינטראקציה איתם עושה לי טוב"

מסמלת הבטחה

 לא מזמן אמריקן אקספרס השיקה כרטיס חדש ובמסגרתו יצרה את "the young professionals" תשעה צעירים שמסמלים הבטחה כל אחד בתחומו.

אני באה מחיי הלילה. מסמלת הבטחה.
הבטחה היא מילה גדולה. בגדול מאחורה באותיות ניאון כתובה גם המילה פוטנציאל.
אבל בגדול ומעל לכולם כתובות גם המילים הכרה ואחריות.
לקחת אחריות על מי שאני.
להיות בת 19 כבר לא יקרה שוב.
לקבל על עצמי את הדיאלוג שאדם בן 27 משוחח עם עצמו.
שינויים.
אין צורך יותר בלרדוף אחרי הדבר הגדול הבא.
הוא שינה צורה להישאר עם מה שאני אוהב ואותו לפתח.
איתו להתקדם.

בקשו מאיתנו לכתוב בלוג, כזה שיגלה מעט על עצמנו
הרבה זמן התחבטתי במה לכתוב. זה לא באמת כזה פשוט כזה מסורבל.
לכתוב על מה?
ואז החלטתי לכתוב על הפשוט.
לא מתייחסים לפשוט, אנחנו נוטים לשכוח אותו, להתעסק בהרבה דברים שמסביב לנו אבל לשכוח את הדברים הפשוטים שמרכיבים אותנו.

אני מניחה שכל אחד עובר מעין תקופה כזו כל זמן מה בה הוא שוכח קצת, בה הוא פשוט הולך עם הזרם ויהיה מה שיהיה.
זה נחמד לתקופה.
לתקופה קצרה.
אני מניחה, שהדברים אליהם אתה מגיע, הדברים האמיתיים, אלו הקשורים למי שאתה מגיעים מאותם הדברים הפשוטים הבסיסיים שיכול להיות והלכו קצת לאיבוד בכל מה שנקרא "קצב החיים", הנכון הוא לא לוותר עליהם.

הכל קיים בחיי הלילה. מעיין בזק

בעולם המאוד אינטנסיבי ממנו אני מגיעה - לילה - זה עלול להיות מאוד טריקי.
ישנו איזה צמא לשמוע מה יש לך לומר, ישנה אחריות מאוד גדולה לדעת מה יש לך לומר.
אני בלילה כבר עשר שנים, מתוכם רק בארבע שנים האחרונות אני מתקרבת בצעדים קטנים אל עבר קדמת הבמה.
טוב לי ככה לאט, זה גורם לי לא לשכוח, לא לאבד את הצמא של ללמוד ולהכיר עוד.

לדעת לשים מסביבך ולשמור על החברים שלך קרובים, אלו שמזינים אותך, אלו שדוחפים, מאתגרים ולא נותנים לך לשכוח בשביל מה אנחנו בעצם פה. הם אלו החשובים עבור כל אחד מאיתנו במרדף הזה של להגיע לאותו מקום נכסף מהרגע שהחלטת שהנה - אני יודעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה.

לא מזמן הייתה לי שיחה עם האיש הכי קרוב אליי, הוא אמר לי דבר שנשאר לי "במקצוע שלנו הלילה עצמו הוא אינו אלא במה"
פלטפורמה בה אתה זוכה לשמוע, להכיר להבין הרבה מהכול.
הלילה שייך לכולם, משם העניין בו.
אני נמשכתי ללילה, כי אני נמשכת לאנשים. אנשים מעניינים לי, האינטראקציה איתם עושה לי טוב.
אבל במקביל, הם אלו הגורמים לך גם להכיר עוד דברים, לשמוע על אמנות, ומחול, ומוזיקה, פילוסופיה של בר, פוליטיקה הכול קיים שם בלילה, סביב שולח, סביב משקה.
מעין שיחה שלא יכולה להתקיים בשום צורה אחרת, כי היא אינה חפה מאורו של יום.

אני עדיין לא יודעת על מה אני רוצה לכתוב.
אני פשוט כותבת.

אבל אולי בעצם זה מה שיש לי לומר.
אצלי הכתיבה היא חזרה לבסיס, לנבור שעות בתוך מוזיקה חדשה, ללכת לראות סרט.
לחזק את החלקים שנשארו להם טיפה מאחור.
למלא את הפנימי שלי.

בעולם שבו אנחנו חיים היום, עם כל כך הרבה אפשרויות הכי קל זה ללכת לאיבוד.
תתמקדו, תתפקסו, תבחרו.
אבל תשמרו על הפנימי שלכם.

תחזרו לחייך.