"התגובה המיידית ל-7 באוקטובר הייתה התכנסות פנימה. יש בזה משהו טבעי אבל הכוח האמיתי שלנו כחברה מעורבת הוא היכולת לשתף פעולה. הלך הרוח החזק הוא שהפעם זה קרה לכולנו ולא פסח על אף אחד ואחת. עשייה משותפת היום, תוך כדי המצב ולמרות המצב היא גורלית ומכרעת בכל מה שקשור לחיים משותפים וליום שאחרי. הייתי רוצה שננצל את ההזדמנות כדי לספר סיפור חדש".
המסר הנחוש הזה מגיע מרונה קשת (37), תושבת הוד השרון ומנהלת תחום חיים משותפים בארגון הערבי-יהודי אג'יק – מכון הנגב. שותפתה לניהול התחום, איאת מכאוי וחידי (33) מלוד, מסכימה שהתקופה הקשה והמאתגרת הזאת היא גם הזדמנות לחיבורים חדשים: "אם ניצור הזדמנויות לשיתופי פעולה בין קהילות בקונפליקט, סביב אינטרסים משותפים, נוכל לקדם הבנה, שוויון וכבוד הדדי לאורך זמן".
מה המשמעות של תחום חיים משותפים?
מכאוי וחידי: "חיים משותפים הוא תחום רחב הכולל ידע, ערכים וחיבור בין קהילות שונות בחברה בישראל".
קשת: "באג'יק – מכון הנגב, תמיד חשוב לנו שהתהליכים האלה יכללו מרכיב של היכרות אישית בין השותפים. אנחנו מאמינות שיש חשיבות למי שנמצא בחדר ולידע האישי והתרבותי שהוא מביא איתו".
מתי נכנסתן לתחום החיים המשותפים באג'יק – מכון הנגב ולמה הנושא משך אתכן?
מכאוי וחידי: "כבחורה צעירה הייתי חלק מתוכנית שנת קהילה – שהינה תכנית שנת מעבר של ארגון אג'יק – מכון הנגב . שנת קהילה זו בעצם תוכנית בה לוקחים חלק ערבים ויהודים בוגרי כיתות י"ב. הדיאלוג והעשייה המשותפת עם בני גילי עיצבו את מי שאני היום. באותה שנה גיבשתי זהות אישית וחברתית כצעירה ערביה והייתה לי הזדמנות לשקף ולשתף את החוויות מהפרספקטיבה שלי ללא כל חשש. זו הייתה שנת הזדמנות להקשיב וללמוד ומה שהוביל אותי לתפקיד שאני נמצאת בו היום".
קשת: "הגעתי ממש במקרה לנהל את התוכנית שאיאת דיברה עליה בשנת 2015. חודשיים אחרי שנכנסתי לתפקיד היו אירועים ביטחוניים שכונו 'אינתיפאדת סכינים' שגרמו לי ולמנהלת השותפה לחשוש מהמפגש בין הקבוצות – היהודית והערבית. כשנכנסנו לחדר פעילות המשתתפים שלנו כבר היו שם. ראינו מעגל של בני נוער עם עיניים דומעות שמה שהיה משותף לכולם הוא שכולם פוחדים. למרות המצב, הייתה להם הבנה בסיסית שהמעשה שהם עושים הוא בחירה לתת אמון במי שאתה לא מכיר ולקיים דיאלוג. זה היה הרגע שהבנתי שאני הולכת להפוך את הפעילות למרכז החיים שלי".
"אם לשכן שלי לא יהיה טוב, לי לא יהיה טוב"
באגי'ק פועלים לקידום חיים המשותפים בפרויקטים מול אנשי ונשות חינוך, ובעזרת שיתופי פעולה עם משרד החינוך, מכוני פסגה ועמותות אחרות.
קשת: "יש לנו פרויקט הכשרות מורים למשל, שמורכב מקבוצה מעורבת – יהודית וערבית – שבאה מתוך סקרנות ורצון לתת אמון. המורים לומדים יחד על עקרונות של חיים משותפים, מנסחים אותם בעצמם ומובילים מפגשי היכרות ועשייה בין התלמידים שלהם".
מכאוי וחידי: "יש לנו בנוסף תוכניות למנהלים ומנהלות של בתי ספר בנגב ששמים לעצמם למטרה להיות מוסד קהילתי שמקדם חיים משותפים. התוכנית הזו למשל, היא שיתוף פעולה עם משרד חינוך וארגון חותם, המקדם שינוי חברתי דרך חינוך".
קשת: "זו הערה חשובה של איאת, באג'יק עובדים יחד, מחפשים כמה שיותר שיתופי פעולה לעשייה בשטח, וזה תמיד מוכיח את עצמו כנכון יותר מלעבוד לבד. עוד פרויקט בולט שאנחנו מאוד גאות בו כי הוא תוצר של הרבה מאוד שיתופי פעולה ונקודות מבט, הוא העבודה עם רשויות מקומיות יהודיות וערביות שכנות והחיבור בין האינטרסים המשותפים שלהן. באחד ממפגשי העבודה שהיו לנו, ראש עיר אמר לי 'אם לשכן שלי לא יהיה טוב, לי לא יהיה טוב'. באמירה הזאת יש הבנה של חיים משותפים, ובסיס מאוד חזק ליצירת מרחב משותף בין קהילות שונות. של אנחנו ביחד. אנחנו שונים ואנחנו עדיין שותפים לכאבים, להצלחות, לחירום ולשגרה. זו תובנה שלא מובנית מאליה והיא נוצרת ומורגשת כשנמצאים בדיאלוג ועשייה משותפים".
מה קורה במפגשים האלה?
קשת: "אנחנו מראש מגדירים את המפגש ביניהם כמפגש מתמשך. בשלב הראשון מכירים את מי שנמצא בחדר ברמה האישית והתרבותית. בשלב השני עוברים תהליך שמטרתו היא למצוא פתרונות משותפים לבעיות משותפות, בדגש על כך שאין מישהו שהוא מאשים ומישהו שהוא הבעיה. בשלב הזה אנחנו גם מתחילים מיפוי גאוגרפי ומציפים בעיות אקוטיות וחלומות גדולים בכל רשות מקומית. השלב האחרון הוא בחירת מוקד פעילות ובניית תוכנית עבודה. את התוכנית מובילה ועדת היגוי שכל הזמן עוקבת אחרי התקדמות ומגבה את העשייה".
מה קרה לפעילות של אג'יק – מכון הנגב בצל המלחמה?
קשת: "היה ברור לנו שאנחנו ממשיכות כרגיל ושאין לנו ספק בחשיבות העשייה שלנו. התחלנו לגשש בשטח עם האנשים בדרום שהיו ממש בקו הראשון של האירועים. בהתחלה נתקלנו בשתיקה, שכיבדנו, אבל בשלושת השבועות האחרונים אנחנו רואים תנועה הפוכה של רצון לחזור לעשייה ולמפגשים משותפים. למשל, מפגשים שאנחנו מקיימים בימים אלה בין מכינה יהודית לקבוצה בשנת מעבר של אג'יק – מכון הנגב מכפר קאסם, 80 חברים סה"כ. ברגע שהתחלנו, החבר'ה מהמכינה ביקשו להביא עוד מכינה שקרובה אליהם ובעוד שבועיים יתחילו עוד 80 חבר'ה את התהליך. יש אווירה מאוד ברורה של נחיצות: לעשות עכשיו ולא לחכות ליום שאחרי".
מכאוי וחידי: "יכולנו בקלות להרים ידיים, לתת לכל המצב להירגע ולחכות ליום שאחרי אבל החלטנו שאנחנו אלה שיוצרות את היום שאחרי ובאמת גיששנו בין הפרויקטים שהתחלנו לפני המלחמה. באופן אישי זה מאוד משמח לראות תהליכים שנבנים בימים אלה".
מה הייתן רוצות שיקרה בנקודת הזמן הזאת ובעתיד?
קשת: "בימים אלה אנחנו חלק עם מקבוצה של אנשי חינוך בדרום המפיקים את כנס חינוך לחברה משותפת שיתקיים ב-4 לדצמבר בשגב שלום. המשותף לכולם הוא שכולם אנשי חינוך, כולם דרומיים ולכולם יש אמונה בחברה משותפת. זה מבחינתי החזון לעתיד: קהילות מעורבות ומשגשגות שפועלות לצמצום פערים באמצעות שיתוף פעולה, כבוד הדדי לזהויות מגוונות ויצירת פתרונות לצרכים וכאבים משותפים. שוני הוא לא בסיס לאי-אמון והפרדה. שוני הוא נכס. הדרך היחידה ליצירת עתיד צודק ומשותף".
מכאוי וחידי: "אני מאמינה שאנחנו יכולות לעצב את העתיד בצעדים קטנים ביומיום. אני מתחברת לחזון של קהילה ערבית-יהודית פעילה ומעורבת שתופסת את המרחב הציבורי בידיים, מפיקה פעילות בתחום הקהילתי, שומרת על כבוד הדדי לזהויות השונות ומציעה פתרונות לצרכים משותפים. כולנו יודעים ששנינו נמצאים פה ושנצטרך לרקום את כל החלומות שלנו יחד ולהביא אותם לידי ביטוי בשטח".
כיצד ניתן לתת ביטוי וכבוד לזהויות שונות מבלי לחוש שהן מאיימות עלינו?
מכאוי וחידי: "אנחנו מאמינים שלכל אחד יש את הזכות לגבש את הזהות שלו ולהביא אותה לידי ביטוי. בין אם זה זהות אישית, חברתית, קהילתית, דתית או לאומית. זה חלק מהייחוד שלנו. צעיר מהחברה הערבית הרבה פעמים פוגש את החברה היהודית לראשונה באוניברסיטה ומרגיש שהפערים בינו לבינם גדולים. הסטודנטים היהודים יהיו גדולים ממנו בכמה שנים ואחרי חוויות חיים משמעותיות כמו צבא וטיול גדול. אם הוא יגיע עם זהות מגובשת, הסיכוי שלו לממש פוטנציאל ולהשתייך באקדמיה, בתעסוקה ובקהילה הוא גבוה יותר".
קשת: "מנהלת של בית ספר ערבי גדול אמרה לי לאחרונה שמי שלא מקבל את עצמו לא יכול לקבל שום דבר אחר. ההבנה היא שכשאני יוצא עם זהות לא ברורה החוצה, אני מבולבל, עם תפיסה עצמית שלילית ועם תחושה מאוימת. כדי לארח צריך להרגיש בבית. לפגוש את העולם ולהרגיש שאתה שווה בין שווים".
מי האנשים שלוקחים חלק בפעילות שלכם ומה מושך אותם להיכרות ולשיתוף פעולה בין החברות?
קשת: "בכל אחד מאיתנו יש אדם סקרן שרוצה לשמוע ולהשמיע. אנחנו תמיד אומרות למשתתפים שאף אחד לא ישנה אתכם או ינסה לשכנע אתכם במפגשים. תבואו, תשמיעו את עצמכם ותשמרו על קשב.
להצליח בזה, זו חוויה מאוד עוצמתית שלא שוכחים".
מכאוי וחידי: "התוכניות שלנו הן הזדמנות לשפר שפה, לרכוש כלים ומיומנויות לאקדמיה ולתעסוקה ולחוות חוויה מדהימה. הרבה צעירים וצעירות מגיעים למפגשים עם דעות קדמות לגבי החברה היהודית או המוסלמית. זו הזדמנות ללמוד, לשתף ולהיחשף לעוד נקודת מבט עבור שתי החברות, כך שכולם מרוויחים".