הכירו את משפחת שחר: עמית והראל, בני 35, ינאי בן שלוש, וגושן, בן שלושה חודשים. בשנתיים האחרונות הם מתגוררים בת'ורנהיל, שכונה בצפון טורונטו, קנדה. הראל הוא מהנדס ביו-טכנולוגיה, ומאז שהגיעו עבד שנתיים באל על. עכשיו, אחרי שאושרה להם הניירת הרשמית, הוא יתחיל לחפש עבודה במקצוע. עמית מאפרת ומעצבת שיער לכלות ולאחרונה מצאה עבודה בחברה לאיפור כלות.
"ההורים שלי חיים פה משהו כמו 10 שנים, אבל למרות זה לא היינו בכיוון בכלל", אומרת עמית. "זה ממש לא היה על הפרק. ההתלבטות התחילה אחרי שהתחתנו. אני במקור מרמת ישי, זה אזור מדהים, אבל מבחינה כלכלית לא היה לי שום סיכוי בעולם להישאר לחיות בעמק. נקודת השבירה שלנו הייתה כשרצינו לקנות דירה והבנו שזה פשוט משהו שלא נוכל לעשות. אז אמרנו שננסה לעבור לקנדה".
אתם מרגישים בבית כאן?
"לי הייתה נחיתה יחסית רכה כי ההורים שלי פה וגם כי הכרתי קצת את טורונטו. גרתי פה בעבר, הייתי פה סטודנטית והייתי אז אומללה ובודדה. עכשיו זה אחרת כי יש לי משפחה", מספרת עמית ומוסיפה כי למשפחה מאוד כיף לחיות בתחושה רגועה יותר ממה שיש בארץ, וגם את האפשרויות – "אנחנו חיים באחת הערים הגדולות בעולם. הכל נגיש וזמין ובכל זאת לא הכול קל"..
מה למשל?
"אחד הדברים העיקריים הקשים פה זה מזג האוויר. בנוסף, באופן מפתיע כל הדברים של הטכנולוגיה הרבה פחות מתקדמים פה. כמו כן, הקושי הראשוני האמיתי עבורנו היה להגיע לפה ולהשיג ניירות. עכשיו ההתמודדות היא להיות מהגר מצליח. זה אומר להצליח להשתלב פה, להכיר קנדים. אחד הקשיים המרכזיים פה זו השפה. בעברית את מרגישה אינטליגנטית ואז את עוברת לאנגלית ומרגישה ילדה בת שלוש. אתגר נוסף זה למצוא עבודה. מאוד קשה בלי להבין את הקודים התרבותיים, אפילו איך להתלבש לראיון".
למרות שאחת הסיבות שהמשפחה עברה לקנדה הייתה מצוקת הדיור בארץ, מסתבר שגם בקנדה לא קל. "מבחינת דיור המצב פה אפילו יותר חמור מאשר בארץ. הבתים הכפילו את עצמם בשש שנים. מרגישים את זה גם בסופר. אבל פה דופקים אותך בנימוס אז אולי יותר קל לקבל את זה ככה".
למה אתם הכי מתגעגעים?
"הכי לאוכל! וכמובן גם למשפחה. יש לי שלושה אחים בארץ ודודים ובני דודים וסבא וסבתא וברור שזה קשה צובט. שנינו מאוד מתגעגעים למשפחות שלנו. ויש גם געגוע לחברים בארץ. החברים בארץ זו רמת עומק של חברות שאי אפשר לייצר פה. אין מה לעשות, אין תחליף לאווירה החמה בארץ. מצד אחד כולם נורא נחמדים כאן אבל לא חמים. את גושן ילדתי פה והייתי בטוחה שהלידה שלי פה תהיה הרבה יותר מדהימה מאשר בארץ, אבל זה לא היה ככה".
מה תעשו דבר ראשון כשתגיעו שוב לביקור?
"נאכל מילקי וקוטג'! אין קוטג' כמו בארץ בשום מקום אחר בעולם. אין מאפיות טובות כמו בארץ. אז ביקור בארץ זה לעבור בין החברים ולעבור בסופר. ומיד אחר כך ללכת לים. זה הדבר שהכי חסר להראל וגם נשמח לחזור למקום שהכל פתוח עד מאוחר".
>> אין עבודה, אין שפה: 5 דברים שיכולים לעזור
>> בקרו בעמוד הפייסבוק של משרד העלייה והקליטה
>> לחשבון הטוויטר של משרד העלייה והקליטה בעברית
>> לחשבון הטוויטר של משרד העלייה והקליטה באנגלית