יש לנו ארץ מוזרה: סקס, שקרים ופולה בן גוריון

השנה אנחנו חוגגים למדינה 69, ובדרך כלל בימי עצמאות, נוהגים בכלי התקשורת להציג את הכותרות המרכזיות מכל שנה – מלחמות, מבצעים, שערוריות פוליטיות, עליות גדולות, ועוד דברים שעיצבו את מדינת ישראל והפכו אותה למה שהיא היום. אבל צריך לזכור שביומיום, אנחנו לא מתעסקים רק בכותרות הגדולות. לפעמים אלו דווקא הסיפורים הקטנים, הביזאריים והמשונים שמעצבים אותנו. אנחנו גאים להציג את פרויקט 69 שנות ביזאר. כל שנה והידיעות המשונות שלה, הדברים שקשה להאמין שקרו, השמועות, הקונספירציות, הפשעים הלא מפוענחים – ולתפארת מדינת ישראל

1948 – החתימה החסרה במגילת העצמאות

תאמינו או לא אבל ביום העצמאות עצמו, היום שבו הוקמה המדינה התחילה שערורייה מוזרה מאד סביב החתימה על מגילת העצמאות. התברר שבין החתימות, נעדרה חתימתו של חיים ויצמן, הנשיא הראשון של המדינה, על המגילה. עד היום ישנו רווח במקום במגילה שבו הגיוני שהיה חותם (רשימת החותמים הייתה בסדר אלפביתי, ויש מקום ריק בין דל"ת לו"ו). נפוצה שמועה בעיתונות כי ויצמן זעם על דוד בן גוריון (עמו כבר היו לו יחסים עכורים) שכן בן גוריון חרג מהסדר האלפביתי וחתם בראש הרשימה, בתור ראש הממשלה הראשון – במקום שהחתימה של כבוד הנשיא הראשון תהיה בראש החותמים.

1949 – הרצח בגן מאיר

פרשת הרצח הגדולה הראשונה במדינת ישראל, הייתה מטרידה מאד וכללה גילוי עריות, אונס, ואולי האשמה שלא כדין: שני צעירים בשם דניאל פקטורי ונעמי שיין גילו כי הם אחים למחצה, והחליטו להיפגש בגן מאיר. במהלך המפגש האחים למחצה החליטו לקיים מגע מיני, אלא שאז אדם הסתער על פקטורי והיכה אותו, לאחר מכן איים על שטיין כי ירצח אותה תוך כדי מעשה אונס, ועזב את המקום. פקטורי מת מפצעיו, ובמסדר זיהוי בבית החולים זיהתה שטיין אדם בשם אברהם יעקובוביץ בתור הרוצח. יעקובוביץ היה השומר בגן מאיר. אדם מתבודד ומסתורי, אך ללא עבר פלילי. לא נמצאו אף סימני זרע שלו – אך בית המשפט קבע כי הוא אשם ואף גזר עליו גזר דין מוות, שבהמשך הומתק למאסר. עד היום לא ברור האם יעקובוביץ היה האשם האמיתי בפרשת הרצח שהסעירה את המדינה.

1950 – הילדים החטופים

אחד מהפצעים הפעורים בחברה הישראלית עד היום היא פרשה שעד לאחרונה הממסד התנער ממנה בטענה שמדוברת בקונספירציות מופרכות. גלי העלייה הגדולים למדינת ישראל מביאים איתם גם לראשונה התפתחות של תאוריות קונספירציה שמקבלות הדים עד היום, כשהתגלו כאמת לאמיתה – "פרשת ילדי תימן" שקיבלה את שמה, על אף שנגעה לילדים נוספים: מעיראק, מצפון אפריקה וגם מארצות הבלקן. הורים רבים דיווחו לאורך השנים כי לאחר הלידה דווח להם כי תינוקם נפטר, אך מעולם לא זכו לקבור אותו. במקום זה, התינוקות למעשה נמסרו למשפחות אשכנזיות שיגדלו אותן. הפרשה עוררה הדים רבים לאורך השנים, ואף נפתחו כמה וכמה ועדות חקירה, עד זו האחרונה שפתחה אף חלק מהתיקים לעיון הציבור באינטרנט.

1951 – פולה בן גוריון קלפטומנית

בעקבות משטר צנע המוכרז בישראל מתחילה חרושת של שמועות - על אף התקצוב הרב, פולה בן גוריון אשת ראש הממשלה היא לא פחות מאשר קלפטומנית - יש לה דחף עז לגנוב דברים שהם לא שלה, ולכן היא נכנסת לחנויות, לוקחת מכל הבא ליד, ואחריה הנהג האישי בא ומשלם. במידה רבה, דמותה של פולה הובאה בניגוד לזו של בעלה דוד בן גוריון, שהיה ידוע בצניעותו. יתכן שהזרות של פולה (שגדלה בארה"ב הקפיטליסטית) עוררה את השמועות הללו שמעולם לא הוכחו כנכונות. גם מאוחר יותר נקשרו שמועות נוספות על נשים של ראשי ממשלה - בין אם הדימוי של לאה רבין כמרשעת וסנובית, ועד הדימוי הידוע לשמצה של אשת ראש הממשלה הנוכחית.

1952 – מר שושני

אישים מסתוריים הם תמיד כר פורה לשמועות, וישראל אמנם נחשבת למדינה קטנה שבה כולם מכירים את כולם, אבל בשנת 1952 הגיע לפה אחד מהאישים המסתוריים ביותר – "מר שושני" היה כינויו. איש לא היה בטוח מיהו באמת מר שושני, שנחשב ליהודי למדן וידען גדול, אדם שלמד ולימד עם אישים כמו הרב קוק, אלי ויזל ועמנואל לוינס. לאורך השנים עלו כמה תאוריות בנוגע לזהותו האמיתית של מר שושני ויש שזיהו אותו כאדם בשם הלל פלרמן או מרדכי רוזנבאום. מר שושני נד בין מקומות, שלט בכמה וכמה שפות ושלט בפילוסופיה הכללית ובהלכה היהודית באופן יוצא דופן. לכשנפטר מצאו בכיסו פתק עם מספר טלפון של אדם שהתברר שנפטר יום קודם לכן, מה שהוסיף רק למסתורין. על מצבתו של מר שושני נכתב "הרב והחכם שושני ז"ל / לידתו וחיו סתומים בחידה"

1953 – נקניקי בשר אדם

שוב בחסות משטר הצנע, נוצרה תאוריית קונספירציה קניבליסטית במיוחד: בזמן הצנע אחד המצרכים הנדירים ביותר היה הנקניק. עד מהרה החדשות התמלאו בתיאורים של זיוף נקניקים (כולל גם החלפת גלילי נקניק בחול), וכן שמועות על כך שרבים מהנקניקים למעשה עשויים מחתולים (השמועות על שווארמות מפוקפקות לא התחילו אצלכם בצבא). השיא היה בהיסטריה ציבורית שמא חלק מהנקניקים עשויים למעשה מבשר אדם, והיו שמועות על הורים שהצליחו לחשוף רשתות פשע של הכנת נקניקים מבשר של ילדים, לא פחות ולא יותר. התברר שבחלק מהזמן ילדים אף חששו לצאת מהבית, כי אחרת יהפכו לנקניקים. בתאבון!

1954 – אתי אלון של הפיפטיז

שוד בנק גדול הוא תמיד חגיגה לכותרות, וכך היה עם המקרה שבו 40 אלף לירות נגנבו מבנק ברקליס בחיפה. באופן דומה לפרשת אתי אלון והבנק למסחר שכולנו מכירים - פקיד מקומי ככל הנראה זייף המחאות של לקוחות והעבירן לחשבונו. באופן מוזר, הבנק בעצמו סירב לשתף פעולה עם המשטרה בטענה שעליו קודם להשלים "חקירה פנימית". ככל הנראה פקיד הבנק, ליאון זאקי, שביצע את המעילה ניצל את זמן הבדיקה ונמלט מהארץ, ובאופן מפתיע הוא ככל הנראה נמלט דווקא ללבנון, שאף קיימה דין ודברים מול ישראל על הסגרתו. בסופו של דבר שלושה שותפים לפשע נתפסו, סלאח מזרחי, נעים מזרחי ונעים דוויק ומתוכם שניים הורשעו.

1955 – מי מכיר את האיש שבקיר?

שירים יכולים לעורר סיפורים מטרידים למדי. בשנה זו, שמשון בר נוי מקליט את השיר "האיש שבקיר" שחיבר יהודה פרדס. השיר חובר על בסיס סיפור מדע בדיוני קצר הנקרא Le passe-muraille ("חוצה הקירות") מאת הסופר הצרפתי מרסל אמה, על אדם היכול לעבור דרך קירות אך גם נתקע בסוף בתוך אחד מהם לנצח. אולם לשיר הייתה גם משמעות פוליטית - השיר על האיש שתקוע בקיר נתפש כסאטירה על המנגנון הביורוקרטי של מפא"י. ואם זה לא מספיק, אז נפוצו גם שמועות נוספות על האיש שבקיר - כי שיר זה איננו סאטירה מתוחכמת אלא מבוסס על מקרה אמיתי שארע בירושלים, שבו איש תמים (ולעתים גם סופר על גנב) נתקע בתוך אחד הקירות שבעיר.

1956 – מגפת צלחות מעופפות

שגעון הצלחות המעופפות מגיע לישראל - לאורך השנים 53 עד 56 יש גל דיווחים על צלחות מעופפות ברחבי הארץ, בתל אביב, באר שבע וירושלים, וכן לא מעט דיווחים על צלחות מעופפות בירדן הסמוכה, וגם במדינות נוספות בעולם. השיגעון הזה חוזר כל כמה שנים וכולנו זוכרים את הפופולריות של נושא החייזרים בסוף שנות התשעים (וגם לשם בהמשך). אבל כבר באמצע שנות ה-50, נראה היה שאותם "גופים מסתוריים" פשוט לא נעלמים מהשמיים.

1957 – מי ירה בקסטנר?

אחד המשפטים שהסעירו את ישראל כמה שנים לפני משפט אייכמן, היה משפט קסטנר. ישראל קסטנר היה פעיל ציוני שמקורב לחוגי מפא"י בארץ, ותבע בתביעת דיבה את מלכיאל גרינוולד שהפיץ מודעות שהאשימו את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בזמן השואה. קסטנר אכן פעל למען הצלת יהודי הונגריה אך הואשם בכך שהציל קודם כל את מקורביו, והעובדה שהעיד לטובת אדם נאצי במשפטי נירנברג גם לא הועילה לו במיוחד. בסופו של יום בית המשפט קבע בערעור שקסטנר אכן שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה יכול לתבוע דיבה והארץ רעשה, עד שב1957 זאב אקשטיין, דן שמר ויוסף מנקס החליטו שלושתם להתנקש בקסטנר והצליחו בכך. הסערה הייתה עצומה, ואורי אבנרי אף טען כי השלושה היו שליחי מפא"י בעצמם שניסו להשתיק את קסטנר ש"ידע יותר מידי". זאב אקשטיין עצמו טען כי היו יריות נוספות חוץ משלו ובכך רמז כי היה אדם מסתורי נוסף שהיה מעורב ברצח קסטנר, ואם זה לא מספיק – אקשטיין כך מסתבר היה סוכן לשעבר של השב"כ שאמנם בשלב זה כבר לא היה סוכן פעיל, אך הדבר רק הוסיף לשמועות ולקונספירציות שלא מפסיקות עד היום.

1958 – ויהי אור?

אנחנו אוהבים להתלונן שבישראל הכל נעשה בלי תכנון ובחאפריות מוחלטת, והאמת שאנחנו גם צודקים. לכבוד יום העצמאות העשירי של המדינה הוקמה "תערוכת העשור" - על התערוכה נמתחה ביקורת רבה בטענה שהייתה "ברוח סובייטית". לא רק זאת, אלא גם שנתגלו בה כשלים רבים ומשעשעים שכל ישראלי יכול להזדהות איתם - נשיא המדינה יצחק בן צבי היה אמור בטקס הפתיחה להגיד "ויהי אור" ואז תופעל מערכת תאורה ייחודית - אך החשמל נפל. כמו כן היו יצירות אמנות שצונזרו לתערוכה, אולמות לא היו מוכנים לקליטת אנשים, ומבחינת הגעת הקהל - התערוכה נחשבה לכישלון טוטאלי. מזל טוב!

1959 – ליל הברווזים

תאריך האחד באפריל היה מאז ומתמיד נושא למתיחות, אבל ב-1.4.1959 הייתה פאניקה אמיתית בעקבות הודעה ברדיו, שהתבררה מאוחר יותר כאזעקת שווא, אבל מצד שני גם לא כמתיחה – אלא שלומיאליות. הרדיו הישראלי החל להכריז על סיסמאות גיוס של כוחות מילואים בקנה מידה גדול. מדינת ישראל נכנסה לבהלה, והעובדה שרבים מהשרים בממשלה בעצמם לא ידעו מה קורה רק הוסיפה לבהלה, בעוד שגם במדינות ערב עקבו בדריכות אחרי המתרחש. בסוף התברר כי הייתה זו רק בדיקה לאפקטיביות של גיוס פתע והיה מדובר בתרגיל בלבד. הוקמה אף ועדת חקירה ממשלתית וכמה מהבכירים בצבא הודחו מתפקידיהם. ולמה זה נקרא "ליל הברווזים"? פשוט מאד – כי אחת מסיסמאות הגיוס הייתה "ברווזי מים".

1960 – איפה יוסל'ה?

סכסוכי משמורת על ילדים הם דבר שלרוב לא זוכה לכותרות בעיתון, אך ב-1960, אולי כי זו הייתה מדינה קטנה, ואולי בגלל פרטי הפרשה, המדינה כולה התעוררה בוקר אחרי בוקר לכותרות ששאלו שאלה אחת: "איפה יוסל'ה?" הילד יוסל'ה נמסר לסבו החרדי, נחמן סטרקס, עקב קשיים כלכליים של ההורים, אולם לאחר מכן סרב הסב להחזיר את הילד להוריו בטענה שאינם שומרי מצוות. גם כשבית המשפט עליון הוציא לו צו המשיך להסתיר את יוסל'ה – ובהמשך אף הבריח אותו לארה"ב כשיוסל'ה מחופש לילדה. מי שהבריחה את יוסל'ה הייתה רות בן דוד, גיורת שנולדה בשם מדלין פיריי, הייתה במחתרת האנטי נאצית בפריז ולאחר מכן התגיירה (בהמשך גם התחתנה עם נטור קרתא). חברי כנסת ניסו להתערב ואחד מהם אף הציע שיהיה בעצמו האפוטרופוס של יוסל'ה כדי לוודא שישמור מצוות. כמו בסרט מתח טוב – בסופו של יום ראש הממשלה בן גוריון הפעיל לא פחות מאשר את סוכני המוסד כדי לאתר את הילד יוסל'ה שבסוף אותר אצל קרובי משפחה בברוקלין אצל משפחת גרטנר, ששייכים לחסידות סאטמר והוחזר להוריו שנתיים לאחר שהוסתר. 

1961 – "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ"

לכידתו של אייכמן מביאה לא רק להתעניינות אינטלקטואלית בנושא השואה, אלא גם לפריחה מטורפת של ספרות סטאלגים - ספרים שבהם יש מוטיבים של סקס, אלימות וסאדיזם. לרוב על שומרות אס.אס. סקסיות שמענות באופן מיני אסירים אמריקאים. אלו היו סיפורים ישראלים מקוריים שהוצגו כביכול כתרגומים. השיא היה בתחילת שנת 1962 כשמתפרסם "הייתי כלבתו הפרטית של הקולונל שולץ" ספר שבו המענה הנאצי הוא דווקא גבר, ושם ביטויי הסאדיזם באמת היו חמורים למדי גם לא ביחס לתקופה. עותקים אלו הוחרמו ע"י המשטרה, ומפיצם נקנס ע"י בית המשפט. אחרי שהספר ירד מהמדפים וכנראה קצת לאחר תלייתו של אייכמן, ספרות הסטלאגים נעלמה כלעומת שבאה.

1962 - פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס

פרשה הכוללת רצח משולש, מרדפים, האשמת שווא, וריגול מסעירה את המדינה: פרשת סטולרו-יכמן-צ'צ'קס. בין 1962 ל-1963 התרחשו שלוש רציחות בתל אביב. שלושה בני אדם נרצחו ע"י מתנקש מסתורי בביתם, שהיה חמוש ברובה עוזי. עוד מההתחלה התעורר חשד שמא מדובר על ענייני ריגול, אבל המשטרה מתחילה במצוד לאומי של לא פחות מאלף שוטרים אחרי סטודנט ניצול שואה בשם לוי נויפלד שחשוד ברצח. עם זאת התברר בהמשך שנויפלד, שהיה מעורער בנפשו, התאבד עוד לפני הרצח השלישי. הרוצח מעולם לא נתפס, אולם לפני כמה שנים בנה של הנרצחת דבורה צצ'קס חשף שאביו היה פעיל במודיעין הישראלי והבריח יהודים מברה"מ לישראל. לפי הטענה הזו הסובייטים ניסו לחסל את האבא אבל חיסלו את אשתו משום מה. הבן גם טען שבן גוריון עצמו אמר לו שזה מתנקש רוסי, אבל כאמור זה רק מה שהבן אומר וזה לא פותר את העניין כולו. ואולי הרוצח אם כן, היה שייך לביון הסובייטי.

1963- המדען הגרמני שפירק את הממשלה

ממשלות בישראל מוצאות לא מעט סיבות להתפרק, אבל לעתים רחוקות הן מתפרקות בגלל שמועות שהתחילו מאירוע אמיתי, אך גדלו למימדים מפלצתיים. בקיץ 62 נעצרו שני סוכני מוסד בגרמניה לאחר שהתברר שניסו לפגוע במדען גרמני אשר שיתף פעולה עם ממשלת מצרים בפיתוח טילים. המשפט לא רק חשף את סוכני המוסד – אלא גם חשף עבור הציבור הישראלי ואף עבור שרים בממשלה את העובדה כי יש מדענים מגרמניה שמסייעים למצרים בפיתוח מערכת טילים. העובדה שהמדענים היו דווקא גרמנים (וזוהו כמובן עם המשטר הנאצי) וסייעו לאויבת הגדולה ביותר של ישראל דאז גרמה לבהלה של ממש. שרים בממשלה אף תבעו לנתק כל קשר עם גרמניה ששוב מפתחת נשק להשמדת היהודים. הפרשה גרמה להתפטרות של ראש המוסד איסר הראל, ובהמשך – גם להתפטרות הסופית של בן גוריון מראשות הממשלה.

1964 – התייר החטוף

יש גם שנים שהן יחסית רגועות אבל דווקא מתוך השקט, צומחות השמועות המוזרות ביותר. בשנת 1964 העיתונות עסקה כמה חודשים בפרשת התייר החטוף. ממש סביב עונת חגי תשרי אנשים טענו כי הם זיהו על הגבול הסורי כוח צבאי שעוצר אדם, כופת אותו וחוטף אותו. הממשלה החלה לבדוק ולעשות מפקד של ממש – האם ישנו ישראלי נעדר? בהמשך אף פנו לממשלות זרות וניסו לבדוק האם ידוע להן על אזרח שבא לבקר בישראל ודווח כנעדר ע"י משפחתו אולם הבדיקה לא העלתה דבר. האם יתכן שעשרות העדים שהתעקשו שראו אדם נחטף אולי היו עדים לפעילות אחרת שאותה לא פירשו נכונה?

1965- האיש במזוודה

יש פרשות ריגול שהן מספיק משונות כדי שיבססו עליהן סרט וכך הייתה "פרשת האיש במזוודה". מרדכי לוק היה ישראלי שהחליט לעבור לצד המצרי דווקא ואף שידר תעמולה אנטי-ישראלית ממצרים. בהמשך המצרים הפכו אותו לסוכן בנאפולי אולם עד מהרה החלו לחשוד בו שהוא דווקא סוכן כפול ומרגל לטובת ישראל. כתוצאה מכך הם סיממו את לוק ונעלו אותו במזוודה אותה תכננו להבריח דרך נמל התעופה ברומא. סבל מקומי בנמל התעופה שמע את זעקותיו של לוק, והמשטרה האיטלקית עצרה את המצרים שלכדו אותו. בהמשך הוסגר לוק לישראל ובשנת 1965 הואשם בריגול. הפרשה הייתה כה מטלטלת כך שנעשה סרט בהפקתו של מנחם גולן שהיה מבוסס על המקרה, בשם "מבצע קהיר".

1966 – הבן של היטלר

בטח כבר הבנתם שכשזה מגיע לחדשות משונות, השואה והנאצים שחקו תפקיד גדול בישראל של שנות ה-60, כנראה על רקע משפט אייכמן והשלכותיו. ואכן בשנת 1966 החלו הכותרות הבאות לעלות: האם יש להיטלר יורש או יורשת? העיתונות העברית הביאה את דבריו של כומר קשיש באיטליה שטען כי כשהיטלר נפצע ב-1917 הוא קיים יחסי מין עם בת איכרים איטלקיה בת 17 וכתוצאה מכך נכנסה להיריון ונמלטה מהאזור. בעוד שהכומר אגב טוען כי אותה נערה ילדה בן, אנשי הכפר טוענים כי הייתה זו בת. אין ספק כי היה סמל בשם שיקלגרובר (שם משפחתו המקורי של היטלר) באזור בזמן המלחמה, השאלה האם זה היה היטלר או מישהו אחר, והדבר גם מהווה בסיס לשמועות המשך בארץ ובעולם – שהיטלר עצמו כלל לא מת אלא כמו נאצים אחרים הצליח להימלט לארגנטינה.

1967 – משימת התאבדות במלחמת ששת הימים

שנת 67' מפורסמת כמובן בזכות מלחמת ששת הימים, אלא שביום הרביעי למלחמה ארעה תקלה, אשר הובילה לשלל תאוריות קונספירציה. חיל הים הישראלי הפציץ את הספינה האמריקאית ליברטי אשר שכנה לחופי מצרים. לכאורה הייתה כאן פשוט טעות טראגית בזיהוי אנייה בזמן מלחמה, וישראל התנצלה והקימה אף אנדרטת זיכרון לזכר ההרוגים. עם זאת עלתה הטענה שמא היה מדובר על קונספירציה ישראלית-אמריקאית. האמריקאים ידעו היטב כי אנייה זו תותקף ע"י ישראל ולמעשה שלחו את החיילים להתאבדות ללא ידיעתם. הרעיון היה שלאחר ההתקפה ארה"ב תאשים את מצרים והדבר יהווה עבורה תירוץ להצטרף למלחמה. אמנם ישראל התנצלה במהירות וממילא הייתה קרובה לסיום הלחימה בשלב זה, אך התאוריות לא גוועות עד היום.

1968 – היעלמות הצוללת אח"י דקר

באחת הפרשות הכואבות והזכורות שקרו, הצוללת אח"י דקר נעלמת. היא נמצאת רק 30 שנה מאוחר יותר, אך ההיעלמות גוררת איתה חרושת של שמועות. ישנן שמועות מידי פעם שאנשי הצוללת חזרו לפתע באורח פלא. שמועות אחרות נוגעות למעשה לחטיפה של הרוסים ולמעורבות ישראלית במלחמה הקרה. שמועות אחרות נגעו לכך שהצוללת בגלגולה הקודם כשהייתה בשירות הבריטים, הייתה עם טוטם אינדיאני (כן, כן) שהיה הקמע של הצוות. טוטם זה לא הועבר עם הצוללת לצוות הישראלי או שהישראלים נפטרו ממנו - ולכן הצוללת קוללה. בסוף, כששרידיה נמצאו, התברר שהייתה חדירת מים דרך החרטום כתוצאה מהתנגשות - אולם לא ידוע עד היום מה הוביל להתנגשות זו, ככל הנראה תקלה טכנית תוך כדי צלילה מהירה, שהובילה להתרסקות הצוללת.

1969 - האם עובדי שטן מעיראק בדרכם לישראל?

העיתונים מדווחים על כך ש"כת נוצרית-יהודית-עובדת אלילים ועובדת לשטן" מעוניינת להגיע לישראל לשטחים החדשים שכבשה בששת הימים. הם מכונים לעתים שבאים או ציבא. לדברי העיתונים הם נוהגים להסתובב בעיראק ולהציע לאנשים לגלות את עתידם. הם מתקשרים עם "עולם תת קרקעי בו שוכנים השטנים", הם טובלים כמו הנוצרים, שומרים על יום הכיפורים,  מקפידים על עשרת הדברות, עוסקים בכישופים וספירת כוכבים. עם זאת הם מעולם לא עלו לישראל על אף הדיווח של כמה מזרחנים בארץ, בתיאור שיותר מתאים לתיאורי עמים מופלאים מימי הביניים, ויתכן כי מדובר בכלל על קבוצת היאזידים שעלתה לכותרות בשנה האחרונה בגלל רצח העם שדאע"ש ביצע בהם.

1970 - עב"ם בשמי ישראל

מאוד הופתענו לגלות שבערוץ היוטיוב הרשמי של גנזך המדינה הועלה סרטון משנת 1970 שכותרתו היא "עב"ם בשמי ישראל". לסרטון עצמו מצורף ההסבר "מקור הצילום והצלם אינם ידועים". הסרטון עצמו לא מרשים במיוחד וכולל בעיקר נקודת אור מרחפת באוויר שיכולה להיות גם מטוס או גרם שמיים. אולם יש משהו מטריד קצת בעובדה שסרטון כזה נכנס ותויק לארכיון הרשמי של מדינת ישראל, פשוט כתיעוד של עב"מ ואתם מוזמנים להתרשם בעצמכם.

1971 – מדינת אכזיב

"מדינה לכאורה" או "פסבדו מדינה" היא ישות שמתחזה להיות מדינה אמיתית, אבל לא באמת ברצינות ולרוב היא מהווה יותר אטרקציה תיירותית, ויש כמה כאלה בעולם. בשנת 1971 אלי אביבי מחליט שהוא מקים מדינה לכאורה בחוף אכזיב, כמחאה על רצון המדינה להקים גן לאומי במקום. הוא מפעיל במקום מתחם אירוח ומוזיאון די משונה עם המון פריטים שאסף - ומחליט שהוא מקים מדינה. למדינת אכזיב עד היום יש סמל, דרכונים, דגל ועוד. לאורך שנות ה-70 וה-80 לא מעט צעירים שהזדהו עם תנועת ההיפים באו למקום, לנו בו, ואפילו התחתנו בו תחת חסותו של אלי. עם השנים ירדה קצת קרנה של מדינת אכזיב אבל היא עודנה קיימת – ואתם מוזמנים להתארח בה.

1972 – רוצח הנעל האחת

שנות ה-70 מביאות איתן גל של חטיפות ורציחות מסתוריות שיימשך עוד שנים קדימה, ושנת 1972 היא השנה של רוצח הנעל האחת - אדם שבמשך יותר מעשור רצח נערות בחניקה, לעתים עם כתפיית החזיה שלהן, ולכולן נהג להסיר נעל אחת. אחת הנרצחות הייתה רחל הלר – אשר עמוס ברנס הואשם ברציחתה ובהמשך זוכה. הרוצח המשיך לפעול לפחות עד אמצע שנות השמונים מבלי שנתפס. עם השנים עצרו מספר חשודים אפשריים ברצח, כאשר אחד מהם, שלמה חאליווה, אכן רצח נשים אך לא ברור לגמרי האם רצח את אחת הנערות שאותן רצח רוצח הנעל. חשוד שני, חליל עטוואה, היה קשור לפחות לאחת מהנרצחות לפי הודאה שהצליח להוציא ממנו מדובב משטרתי, אך לא הורשע הוא בעצמו נרצח בסכסוך משפחות לפני עשור.

1973 – ג'ו אלון ידע על מלחמת יום הכיפורים?

רצח הטייס ג'ו אלון מעלה שאלות קשות בישראל. ג'ו אלון היה קצין מחייל האוויר שנרצח ועד היום רוצחיו לא נתפסו אך לרוב יוחסו לארגון טרור כזה או אחר. עם השנים החלו בנותיו לחקור את הרצח וכיום הוא נקשר לעתים בתאוריות קונספירציה על מלחמת יום כיפור, שפרצה כ-3 חודשים לאחר רציחתו. עלו טענות שאולי אלון "ידע יותר מידי" - והדבר קשור לתאוריות קונספירציה כי מלחמת יום הכיפורים הייתה בין השאר יוזמה ישראלית ואולי בחסות אמריקאית (במטרה לקרב את האמריקאים למדינות ערב, ולהוציא את ההשפעה הסובייטית מהמזרח התיכון) כך שלמעשה ישראל כלל לא הייתה מופתעת מהתקיפה של מדינות ערב. ג'ו אלון גילה את הקונספירציה הממשלתית – ולכן המוסד התנקש בחייו.

1974 - האם סטודנטים לרפואה הם קניבלים אוכלי מוח?

עלילת דם משונה מתפתחת בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ובמסגרתה נאשמים מספר סטודנטים שהתערבו אחד עם השני על אם יעזו, לא פחות ולא יותר, לטעום מהמוח של אחת מהגופות שהם מנתחים. חמשת הסטודנטים (ארבעה התערבו ואחד אכל) הורחקו מהאוניברסיטה, אולם קמה מחאה ציבורית שמא מדובר על עונש קל מידי. בדיקה מעמיקה של המשטרה העלתה דווקא שהסיפור כולו לא היה ולא נברא – אפשר אולי שהסטודנטים רק התערבו בכאילו ושום מוח לא נאכל. אבל לזמן קצר – הפוליטיקאים, הרבנים הראשיים ואף שר המשטרה –  כולם היו מעורבים בבדיקה הזו.

1975 – דיוויד בואי קעקע את אדולף היטלר בעפעף

דיוויד בואי הוא אחד מגדולי הזמרים הנערצים באותה תקופה, אבל שמועות בעיתונות הבריטית ובהמשך גם הישראלית גורסות כי הוא אנטישמי. זהותו האקסצנטרית של בואי אף הובילה לשמועות משונות - כמו למשל זו שקעקע את שמו של אדולף היטלר על החלק הפנימי בעפעף שלו. שנה לאחר מכן יופצו תמונות של בואי מניף ידו במועל יד למעריציו. בואי עצמו טען כי רק נופף לשלום - אך התקשורת כמובן ראתה בכך עוד הוכחה אפשרית לטענה. אגב, מעניין לציין שבואי דווקא היה מיודד עם מוזיקאים יהודים רבים, ואף כתב שיר ללחן של המלחין הישראלי נחצ'ה היימן.

1976 – אוחזת ענף עץ השקד

מכירים את השמועה על הילדה להורים שרצו שיוולד להם בן אז הם קראו לה "אכזבה"? לכולנו יש איזה בן דוד שלמד איתה בשכבה. אבל יש סיפור אחד על שם מוזר שיש לו שורשים אמיתיים דווקא - אוחזת ענף עץ השקד - בראיון במעריב לנוער בשנת 1976 על בני נוער עם שמות יוצאי דופן ראיינו נערה בשם שהוא אכן די ייחודי -  ניצת הדס. אמה של הילדה התבדחה בנוגע לשם ששקלו לקרוא לה אוחזת ענף עץ השקד. תוך זצן קצר נפוצה השמועה כי אכן יש ילדה כזו, ואף לאורך שנים שוב ושוב אנשים טוענים כי הם למדו איתה, שירתו איתה בצבא, עבדו איתה, ומכנים אותה, כמובן, אוחי.

1977 – אמא של פרס ערביה?

שנת 77' היא שנת המהפך - לראשונה השמאל מפסיד בבחירות ומי שהוביל אותו לכך היה שמעון פרס, שמעתה ואילך תידבק בו תדמית הלוזר. קשה היום קצת לזכור את זה לאור האהבה הרבה שקיבל פרס בשנים האחרונות, והמנהיגים הרבים שבאו ללוויה שלו, אך בשנות ה-70 וה-80 פרס הופך להיות אחת הדמויות השנואות בציבור הישראלי ובין השאר מופצת עליו השמועה כי אמו היא ערביה. במקביל לכך עם השנים טענו מתנגדי פרס כי המקור לשמועה זו - היא פרס עצמו שקבל בראיונות שוב ושוב כי "מפיצים עלי שמועות - למשל שאמי ערביה!" ובניסיון למעשה ליצור אהדה כלפיו - הוא שגרם להפצת השמועה מלכתחילה.

1978 – הפיל הלבן שגופת אדם ביסודותיו

יש לא מעט מבנים בארץ שהם בגדר "פיל לבן" – מבנים גרנדיוזיים שמתוכננים גרוע ותקועים באמצע עורקים ראשיים בעיר, ומבזבזים שטח ומקום. אחד המבנים הללו הוא "מרכז כלל" בירושלים שתוכנן להיות קניון מפואר – אלא שכל עסק שהוקם בו נסגר –  משרדים ממשלתיים שנפתחו בו עברו מהר מאד וכיום המקום נטוש למדי למעט כמה עסקים קטנים ולא חשובים. עם השנים סופר בירושלים כי באחד הלילות השליכו שני עבריינים גופת אדם שרצחו לתוך יסודות הבניין, וכפי שאנחנו תמיד מכירים מהסיפורים הללו – הבניין עד היום מקולל בגלל אותה גופה. זה בהחלט מעלה את השאלה האם גם קניון ארנה שנסגר לאחרונה, הוקם על חורבותיו של בית קברות אינדיאני.

1979 – ליל הברווזים 2

זוכרים את ליל הברווזים שכמעט הוביל למלחמה דרמטית? אז תתכוננו לליל הברווזים 2, והאמת שכמו כל המשך גם כאן המקור בכל זאת היה יותר מסעיר. הפעם היה מדובר על רקע של משבר כלכלי בארץ. הממשלה התכנסה לדיון לילי מיוחד ב-17.7.79, והציבור כולו היה משוכנע כי תהיה הודעה על התייקרות מחירים דרמטית. כתוצאה מכך הציבור נתפס לבולמוס קניות של לילה אחד ואף מיהרו לתחנות הדלק לתדלק את כלי הרכב שלהם רגע לפני שהדלק יתייקר באופן דרמטי. בסוף, באופן מפתיע – הממשלה החליטה לא להחליט, והעיתונות בהלצה, כינתה גם את האירוע הזה "ליל הברווזים".

1980 – קבלת הפנים החשדנית לכושים העבריים

כיום קהילת "העבריים מדימונה" זוכה להכרה כקהילה ייחודית מאד בארץ. אולם כשחברי הקהילה החלו להגיע לישראל בסוף שנות השבעים, היחס אליהם היה חשדני במיוחד, הם כונו "הכושים העבריים" ונפוצו שמועות רבות שמא מדובר על חבורת עבריינים נמלטים, או אף אנשי כת וודו שהגיעו לארץ. בשנת 1980 המדינה נסערת בשל רצח של זונה בבאר שבע – כששני החשודים הם מקהילת העבריים, והדבר מגביר את החשד כלפי הקהילה. עם זאת בהמשך שני החשודים שוחררו בערבות – ומאותו רגע העיתונות הפסיקה להתעניין בפרשה.

1981 – הנורה שתאיר את כל רמת גן

שנה זו תיזכר בזכות פרשה ביזארית אחת ומשפט שהפך למוכר מאד: "הנורה שתאיר את כל רמת גן". בבחירות באותה שנה הכריז יעקב מרידור, מבכירי מפלגת הליכוד כי יצר עמו קשר מדען בשם דני ברמן שעובד על המצאה מהפכנית שתוכל לייצר חשמל תוך שימוש באנרגיה שאיננה מתכלה בחומר אשר "מצוי בשפע בישראל". לדברי מרידור, נורה אחת מאותה אנרגיה תוכל להאיר את כל רמת גן. בהמשך כשהפך לשר הכלכלה המשיך מרידור עם ההתבטאויות,  עד אשר התברר כי דני ברמן הוא לא יותר מנוכל, ובית המשפט אף קנס אותו על מעשי מרמה שביצע כמה שנים קודם לכן. כשהדבר התגלה בסופו של דבר, מרידור התלבט אם להתפטר ונותר בתפקידו, אך סיים בפועל את חייו הפוליטיים.

1982 – רצח נאוה אלימלך

אחד ממקרי הרצח המזעזעים ביותר בתולדות המדינה שעד היום לא פוענח הוא רצח הנערה נאוה אלימלך. ב-20.3.82 יצאה אלימלך מביתה בבת ים כשהשאירה להוריה מכתב קצר " לאמא ואבא ולכל המשפחה. אני הלכתי לטלי. אל תדאגו, אני אחזור הביתה. אני אוהבת אתכם מאד". אלימלך מעולם לא חזרה והחלו חיפושים אחריה. עשרה ימים לאחר שנעלמה התגלו חלקים מגופתה כשהם מבותרים בתוך שקיות – חלקם על חוף הים בהרצליה וחלקם בתל ברוך. כמו בסרט מתח, התגלו הרבה פשעים אחרים תוך כדי חקירה – למשל שנאוה וחברותיה נפגשו עם אדם מבוגר בשם דוד לוי שנחשד ברצח, אך בהמשך התברר שהוא לא הרוצח, אבל בהחלט פדופיל. עד היום לא ברור מה היה המניע לרצח ויש הסוברים כי מדובר על מניע לאומני. חוקר פרטי שליווה את המשפחה טוען עד היום שדווקא לטלי, אותה חברה של נאווה, יש אולי את התשובות האמיתיות למה שקרה.

1983 – "אני הבאה בתור"

ערב אחד מוזעקת המשטרה על ידי עוברי אורח שראו שריפה מתחוללת בעין כרם בירושלים – מתוך השריפה הם שולפים נערה צעירה וערומה בשם מאיה זינגר. בבית החולים ממלמלת זינגר כמה מילים כמו "הוא עוד יחזור" ו"מוסך משטרתי" ובתוך זמן קצר מתה מפצעיה. המשטרה הצליחה לעצור כמה וכמה גורמים מפוקפקים עימם הייתה זינגר בקשר – אבל אף אחד מהם איננו הרוצח. בתוך זמן קצר חברה טובה של מאיה בשם מירי הרצוג טוענת שוב ושוב  "אני הבאה בתור" – ואכן תוך שנתיים נרצחה בעת ששהתה בסיני. עד היום לא ברור האם שני מקרי הרצח היו קשורים אחד בשני, וחוקרי המשטרה עד היום חושדים בצייר יוגוסלבי שהכיר את שתיהן – אך גם אם הוא אכן הרוצח, הוא מעולם לא נתפס.

1984 – השירותים של הפינגווין

מועדון הפינגווין בתל אביב נמצא בשיאו, וב-1984 הוא כבר היה מוסד ידוע היטב להופעות של מגוון להקות. בשמו של הפינגווין גם נקשרו אגדות משונות או סיפורים אמיתיים לחלוטין. המשפט הידוע ביותר שקשור במועדון הוא "מה קורה בשירותים של הפינגווין" - רמז לסמים והאורגיות שהיו שם, בעיקר כאלו שזוהו עם דמותו של "שולץ האיום" (דורון אייל) עוד מסוף שנות השבעים. העיתונאי גל אוחובסקי סיפר בטורו המתפרסם כאן ב-mako על האווירה המסתורית של המועדון: הבעלים של הפינגווין חילק כ-100 מפתחות לאישים שראה כחשובים (בהם גם אוחובסקי). אם החזקת במפתח - היית יכול להיכנס לפינגווין בחינם. היית יכול להיכנס תמיד חינם עם המפתח - למעט באירוע הצפוי של ההופעה של U2 שלפי השמועות עמדו להופיע בפינגווין, אבל אז למרבה ההפתעה - הם הפכו ללהקה מצליחה מידי, וביטלו את ההופעה הצפויה. הפינגווין היה נחשב לעוף מוזר-  רוב התל-אביבים והתקשורת הסתכלו על הפינגווין במבט עקום מאד. הפינגווין לא שיקף את הרוח התל-אביבית אלא היה נחשב יותר לחבורה של אאוטסיידרים - פאנקיסטים, ערסים, להט"בים ועוד. עד תחילת שנות התשעים המועדון ירד מגדולתו אבל עד היום יש מי שמרוממים אותו כמועדון האמיתי שסימל את תרבות הנגד בישראל כשכל מה שהיה אחריו הוא בסך הכל חיקוי.

1985 – הקלסתרון של קדישמן שיבש את החקירה

כנראה שמשהו מאוד לא בסדר קרה בשנות השמונים, כי העשור הזה מלא בפרשות פשע מזעזעות ולא פתורות עד ימינו. באמצע שנות השמונים היה זה תורו של האדם שכונה "האנס מהדרום" שפעל בנגב וגרם נדודי שינה למאות שוטרים ואלפי אזרחים. האנס מהדרום אנס ורצח צעירות, חלקן יצאניות, כדי לספק את צרכיו המיניים. הקשר בין המקרים היה שתמיד דווח כי האנס החזיק במכונית סובארו לבנה. המאייר מנשה קדישמן ניסה לסייע ולצייר קלסתרון של האנס כפי שתואר על ידי קורבן אונס שהצליחה לשרוד – אך ככל הנראה הקלסתרון לא היה מוצלח ורק גרם לעיכוב בתפיסת הפושע. בהמשך המשטרה אפילו שכרה אנשי מקצוע אשר היפנטו חיילים (!) שישחזרו את המכונית, אך ללא הועיל. האנס מהדרום פעל בעיקר במשך שנתיים שאחריהן הפסיק, ויתכן שבעצמו נהרג בנסיבות לא ברורות.

1986 – הורמון גדילה לחברי הכנסת

גם חדשות בתחום המדע עשויות להיות לעתים מעט מוזרות או להוציא אמירות תמוהות מאד מנבחרי העם. העיתונים דיווחו בשנה זו על פיתוח ביולוגי חדש – הורמון גדילה, אשר פותח בלא פחות מאשר מכון ביוטכנולוגי בישראל. מבוכה קלה נרשמה כאשר הגיע למקום שר הכלכלה גד יעקובי. התברר שיעקובי אמר במקום כי בהחלט היה מחלק את הורמון הגדילה לכמה מחברי הכנסת. הדבר נתפש בהתחלה כהלצה בלבד של השר, אבל בהמשך הרצינו פניו של יעקובי ואמר "מה אתם צוחקים? אני רציני לגמרי". מה זה כבר לעומת אורן חזן.

1987 – קונספירציית ואנונו

שנה זו היא השנה בה התפוצצה אחת מפרשיות הריגול החמורות בישראל – פרשיית ואנונו. מרדכי ואנונו שהיה עובד בכור בדימונה מדווח לעיתונאי מהסאנדיי טיימס כי ישראל מחזיקה בנשק גרעיני. בהמשך השב"כ והמוסד מנסם לאתר את ואנונו ובעזרת סוכנת המוסד "סינדי" מצליחים ללכוד את ואנונו ברומא ולהביאו למשפט בישראל. סיפור כל כך גדול ואפי מביא לתאוריה שרווחת עד היום: ואנונו איננו בוגד אלא למעשה משת"פ של ממשלת ישראל, אשר חיפשה דרך מקורית להודיע לעולם כי היא מחזיקה בנשק גרעיני – וזאת מבלי להפר את מדיניות העמימות ולהיות מחויבת להסכמים בנושא.

1988 – השידורים הפיראטים

בשנה זו החל ערוץ 7 לשדר כתחנת רדיו פיראטית שהמדינה נלחמה בו - והוא בכוונה תחילה שידר מהים בסמוך לספינה של אייבי נתן שבו המדינה לא נאבקה. לימים טען כצל'ה מהאיחוד הלאומי שאיביי הפסיק לשדר כי המדינה לחצה עליו, כדי שיוכלו לעצור את ערוץ 7. יחד עם ערוץ 7 היה גל של שידורים פיראטיים בארץ של שידור לא חוקי ברדיו ובכבלים, כולל גם מקרים שבהם אנשים טענו שבאו לדירתם הפרטית מפעילי רדיו וכבלים פיראטיים, הציעו להם סכום כסף "כדי להכניס את הקסטה לווידאו פעם ביום" וכך ליצור תחנות ממסר לא חוקיות. אגב היום ערוץ 7 הוא אתר אינטרנט חוקי.

1989 – הצופן המקראי

הצופן התנכ"י חודר לחיינו ב-1989,עם פרסום ספרו של ד"ר דורון ויצטום (מומחה לפיזיקה) בדבר דילוגי אותיות בתנ"ך. הדבר הופך בהמשך למחקר של כמה מדענים בהם גם ד"ר איליה ריפס. טענתם כי הדילוגים שנמצאים אינם פרי אקראיות: לוקחים את כל הטקסט התנכ"י, מבטלים את כל הרווחים בין האותיות ומתחילים לבדוק האם בדילוגים קבועים על אותיות (למשל לבדוק כל אות שלישית, כל אות רביעית וכו') אפשר למצוא מסרים שונים. למשל באתר בחדרי חרדים מוצאים שבדילוג אותיות מוצאים באותו קטע בתנ"ך את המילים  "טראמפ" "נשיא" "ארהב" "תשעז". פרופ' ישראל אומן חתן פרס נובל לכלכה אף טען כי דילוגי אותיות בתנ"ך הן עובדה (אבל חזר בו). חוקרי הצופן האחרים בדקו טקסטים ארוכים נוספים - כולל מלחמה ושלום ועוד המון רצפים אקראיים - והצליחו להראות לטענתם שסטטיסטית, הרצפים שנמצאו בתנ"ך אינם תוצר של אקראיות כי יש בו יותר מידי "צירופי מקרים", והם לא הצליחו לקבל תוצאות דומות עם דילוגי אותיות מוצלחים בטקסטים ארוכים אחרים. חדירת המחשב האישי בשנות ה-90 הביאה לפופולריות גוברת בנושא הצופן התנכ"י ופיתוח תוכנות שבהן כל אחד היה יכול למצוא דילוגי אותיות כאוות נפשו – בין אם ירצה להוכיח שהשיטה נכונה, או להוכיח שבתנ"ך אפשר למצוא הכל. 

1990 – כת השטן

הניינטיז התחילו ואיתם מתחילה בהלה ישראלית סביב "צעירים שחברים בכת השטן". הפופולריות של להקות רוק כבד כמו איירון מיידן בישראל וריקודי הפוגו מעוררים לא מעט חששות אצל המבוגרים. עד מהרה קושרים מקרי רצח או התאבדות לא מפוענחים לפעילות שטניסטית. ככל הנראה, היו פעולות אלימות בודדות בלבד של בני נוער שהשתמשו במוטיבים של כת השטן כמו ציורי פנתגרם וצלב הפוך, אלא שיש לציין כי מדובר על מוטיבים של כת השטן כפי שהופיעה בעיקר בסרטי אימה. כת השטן האמיתית שפעילה בארה"ב, איננה אלימה ועוסקת בעיקר בהדוניזם והיא למעשה סוג של ביקורת אתאיסטית על הדת ותו לא.

1991 – שתו הרבה מים

מלחמת המפרץ מביאה לבלבול רב בקרב הציבור הישראלי. אחד הסממנים לכך הוא אי וודאות מצד אחד ותלות מוגברת בשידורי הטלוויזיה. כך התקבלה ההמלצה של דובר צה"ל דאז, נחמן שי, שחזר (כמה וכמה פעמים!) על ההמלצה לשתות הרבה מים, לא ברור לחלוטין מדוע אך המלצה זו חזרה כמה פעמים לאורך התקופה. כמו כן, אמירה ביזארית נוספת היא של ראש העיר של תל אביב דאז, שלמה להט, שאמנם נזכר בעיקר כמי שתקף את התושבים שברחו מן העיר, אבל פחות אנשים זוכרים כי ייחל לכך שהטילים של סדאם חוסיין - יפגעו בכיכר אתרים ויהרסו אותה.

1992 – התאוריה העצובה על המומינים

כולנו זוכרים את הסדרה המומינים, שב-1992 מתחילים שידוריה בישראל. אולי בגלל הפער בין העונה הראשונה לשנייה (השנייה שודרה בישראל רק בשנת 2000), ואולי בגלל שאכן היה פרק אחד שלא שודר (בסוף העונה הראשונה), נפוצה אגדה אורבנית בישראל בעלת מספר גרסאות והיא שבפרק האחרון של המומינים מתרחש דבר מה מוזר. בגרסאות ה"קלות" מתגלה שהכל היה חלום של סנופקין, ושעמק המומינים ויצוריו המופלאים הם פרי דמיונו של נער רגיל. בגרסאות אחרות המומינים הם ציורים של סנופקין, שהראה למורה שלו, ובסיום הוא מתמוטט כשעל המסך מופיע כיתוב ביפנית שאומר "כמה חבל". גרסאות אחרות מציינות שהכל הזיה של סנופקין בבית משוגעים, והגרוע ביותר - שהכל חלום של סנופקין ושהוא למעשה ילד קטן בשואה. אם זוכרים שרוב הידיעות הביזאריות בישראל בשנות ה-60 היו קשורות במידה כזו או אחרת בשואה, כנראה שההתפרצות החדשה בשנות ה-90 היא תסמונת דור שני ושלישי קלאסית.

הסיום האמיתי של המומינים:

1993 – התנין בכנרת

כבר שנים שיש שמועות בניו יורק שבביוב שמתחת לאדמה ישנם תנינים, אולם בשנה זו מתחילות שמועות בעלות אופי מקומי יותר – שתנין אמיתי מסתובב בכנרת דווקא. מתחיל גל שלם של חיפושים ואנשים רבים מגיעים למקום בתקווה שיוכלו לתפוס את התנין, לראות אותו או לצוד אותו. אם אכן הסתובב באמת תנין – כנראה שהוא נעלם די מהר. היו גם מקרים אמיתיים של תנינים משוחררים בישראל, אבל אף אחד מהם לא עורר בהלה כמו המקרה של התנין בכנרת שלא נתפס. המקרה אגב חזר על עצמו שוב ב-2005 עם גל חדש של דיווחים.

1994 – שתי היעלמויות

שנת 94' מפורסמת בזכות שני מקרי היעדרות שעלו לכותרות: האחד של הילדה סשה ברנדט שנצפתה מדברת עם גבר זר ליד בית הספר שבו למדה, ומאותו רגע נעלמו עקבותיה עד היום. לפני 4 שנים טענו קרובי משפחתה כי זיהו צעירה בחתונה כסשה האבודה. הצעירה הכחישה ואף נעשתה בדיקת DNA שהראתה כי אותה צעירה איננה הילדה האבודה. המקרה השני שעלה לכותרות הוא הימלטותו של הכדורגלן רוני קלדרון שמעולם לא נמצא, ועד היום רבים טוענים כי הוא מת – אם כי בני משפחתו דווקא טוענים כי הוא חי וקיים.

1995 – "סרק! סרק!"

ב-4.11.95 נרצח ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. הרצח הפוליטי הטראומתי הביא עמו גם לגל עצום של תאוריות קונספירציה בשאלה האם יגאל עמיר הוא אכן הרוצח האמיתי (על אף שעמיר מעולם לא הכחיש, ובניגוד לרוצח של קנדי שאף בחייו התנקשו, עמיר חי וקיים עד היום). בין השאר עלו התאוריות שמא השב"כ היה מעורב ברצח בשל הרצון לעצור את הסכמי אוסלו, או ששמעון פרס התעקש לחסל את יריבו הפוליטי הוותיק. עד היום לא הועלו הסברים ברורים מדוע רגע לאחר הירי מישהו צעק "סרק! סרק!". ברי חמיש ז"ל, עיתונאי וסופר יליד קנדה, שעלה לישראל בשנות השמונים ונפטר באחרונה, אף כתב כמה וכמה ספרים אודות רצח רבין ובאחד מהם אף קשר את שמעון פרס ואת השמאל הציוני לתנועה השבתאית וטען שהם האחראיים האמיתיים לרצח. זו תנועה על שם משיח השקר היהודי שבתי צבי שחי במאה ה-17, והיו לה עוד כמה גלגולים היסטוריים אבל מבחינת היסטוריונים התנועה פסקה בסוף המאה ה-18. עם זאת חמיש טען שהסיפור הזה לא נגמר בכלל - ולמעשה זו כת סתרים שממשיכה להשפיע עד ימינו דרך פרס וחברים.

1996 – היעלמות עדי יעקבי

קשה למצוא בתולדות המדינה מקרה כה מסתורי ומוזר כמו ההיעלמות של הנערה עדי יעקבי. יעקבי בת ה-16 נעלמה יום אחד מביתה לאחר שאמרה שהיא הולכת לישון אצל חברה. צוותי חיפוש רבים בארץ לא הצליחו להעלות דבר. הפרשה התבררה כמצמררת עוד יותר לאחר שבחדרה של יעקובי נמצא הגרפיטי עליו היה כתוב "פומיקי פה פומיקי שם, לא תמצאו אותי לעולם חה חה חה" (פומיקי היה כינוי החיבה של יעקובי). לפני כמה שנים נמצא גרפיטי בבת ים שבו נכתב שמה של יעקובי – מה שרק הוסיף למסתורין.

1997 – שיגעון החייזרים

שיגעון החייזרים והעב"מים מכה בישראל במלוא עוצמתו:  תושבים מדווחים על אורות לא שגרתיים בשמיים – אש ותימרות עשן – שנמשכו מספר דקות. בחיל האוויר התקשו בזמנו להסביר את התופעה, וחוקרי עב"מים שנכנסו לעובי הקורה העריכו שמדובר היה בנחיתה של חללית עם חייזרים, שהותירה . אחריה שרידים של סיליקון מתכתי בקוטר של 27 מטר. במקביל לכך תושבת מושב אחיהוד מדווחת כי בעת שנכנסה לרפת נדהמה לגלות חומר מסתורי ירוק – ודמות של מעין עובר מתחילה לקפץ מתוכו ונעלמת. המצב מגיע עד לכדי כך שחבר הכנסת אבי יחזקאל ממפלגת העבודה מגיש שאילתא לממשלה בנוגע להימצאותם של חייזרים ועב"מים בישראל.

1998 – "ברוך הבא למועדון האיידס"

תרבות המועדונים והאמריקניזציה המואצת מביאות עמן חרושת שמועות אודות מקרים שבהם מבלים במועדון הרגישו דקירה, ומצאו על כתפם מזרק שעליו היה כתוב "ברוך הבא לעולם האיידס". חדירת האינטרנט לישראל הביאה בעצמה לחרושת של שמועות וגרסאות נוספות לסיפורים - כולל גם סיפורים שבהם חולי איידס "צדים" בליינים במועדון, שוכבים איתם, ובבוקר משאירים להם פתק עם המסר המצמרר או אף מורחים עם ליפסטיק את המסר על המראה. הסיפורים למותר לציין, מעולם לא הוכחו כאמיתיים, ואין שום דרך להעביר איידס דרך מזרק כי החמצון יהרוג את הנגיף.

1999 – הפאדיחה של דנה אינטרנשיונל

בגלל שב-1998 הצלנו לזכות באירוויזיון, אז ב-1999 אירחנו אותו – אבל האירוויזיון בארץ ייזכר בעיקר בגלל פאידחה אחת ששודרה שוב ושוב. באופן מפתיע ביחס לרשות השידור, הכל עבר חלק עד שדנה אינטרנשיונל, הזוכה מהשנה הקודמת, באה להעניק את הפסל שיצר יעקב אגם לזוכה השבדית מאותה שנה. הפסל שעיצב אגם היה כה גדול וכבד שהוא גרם לאינטרנשיונל למעוד והיא התקשתה לקום. הפאדיחה צולמה ושודרה בשידור חי והפכה ללהיט עולמי. עם השנים גם נפוצו טענות שמא אינטרנשיונל תכננה בעצם למעוד במטרה לקבל את תשומת הלב - כיאה לדיווה במעמדה.

2000 – באג 2000

שנת 2000 הביאה לבהלה המוכרות בישראל ובעולם כולו כ"באג 2000" - החשש שהקידוד של הספרות האחרונות של השנה 00 יוביל לאיפוס וקריסה של מערכות המחשבים כולן. הכותרות בעיתונים בישראל הבהירו שהבנקים ליתר ביטחון יהיו סגורים כמה ימים, כל בתי החולים הצטיידו בגנרטורים נוספים, ורצוי שהציבור יצטייד מראש במלאי מזון ומים וליתר ביטחון לא ישתמש במעליות ביום הראשון של המילניום. הייתה אף הבהרה שהכור בדימונה יחדול מפעילותו בתקופה זו. בסופו של יום – לא קרה דבר והמשכנו הלאה. אגב רק שתדעו שהיום המומחים צופים שבשנת 2038 יתרחש באג נוסף, אז כדאי להתחיל להתכונן!

2001 – פיגועי ה-11 בספטמבר

מתקפת הטרור על מגדלי התאומים ב-11/9 הובילה לשלל תאוריות קונספירציה, וברבות מהן כיכבה ישראל. הטענה הייתה שישראל היא זו שהתקיפה את ארה"ב כדי שזו תתקיף חזרה את מדינות האסלאם. התאוריה הרווחת סוברת כי ישראל וארה"ב זייפו את התקיפה ביחד, אבל ישנה תאוריה נוספת שטוענת כי ישראל כה מתוחכמת עד כי למעשה פעלה לבדה לחלוטין והיא הוליכה שולל גם את האמריקאים. ככלל פיגועי ה-11 בספטמבר היו האירוע ההיסטורי הראשון שבזכות האינטרנט הפך לכר פורה של שמועות ותאוריות קונספירציה מופרכות, ועד היום אתם מוזמנים לקחת חלק בניסוי הבא – לפתוח קובץ וורד, להקליד בתוכו את מספר הטיסה שהתנגשה בתאומים Q33NY, ולהעביר את הכיתוב לפורמט winding. התוצאה - על אחריותכם.

2002 – שאקירה אנטישמית

הליגה נגד השמצה של יהודי ארה"ב יוצאת בהודעה נרעשת בחודש מאי 2002: הזמרת שאקירה לא אנטישמית. הסיבה להודעה המוזרה הזו היא שמועה שהופצה בישראל בראשית שנות ה-2000 שהזמרת שאקירה (אולי בגלל מוצאה הלבנוני) אמרה שהיא מעדיפה שחזירים יקשיבו לשיריה ולא יהודים. משם זה התגלגל לשמועות שבמקום הקשבה לשירים, אמרה שאקירה כי היא תעדיף לנשק חזיר ולא יהודי. השמועות היו כה רבות שהיה צורך בהבהרה של חברת התקליטים של שאקירה ושל הליגה נגד השמצה. כמו כל שמועה טובה, הייתה לה גם גרסה גברית שנפוצה על השחקן לאונרדו דיקפריו.

2003 – מי רצח את דנה בנט?

סיפור היעלמות נוסף, הפעם עם פתרון: פרשת דנה בנט החלה עם היעלמותה  באוגוסט 2003 של הצעירה בת ה-18, ילידת ארה"ב שעלתה לבדה לישראל כמה שנים קודם. מאחר שבנט הייתה גם בעלת אזרחות אמריקאית, הפעם, באופן חריג, גם ה-FBI היו מעורבים בחיפושים אחריה ברחבי הארץ. היו חשדות שמא הרקע להיעלמות של בנט הוא לאומני, ושנתיים לאחר שנעלמה היה אף ארגון שטען כי הוא מחזיק בה ודרש כופר תמורתה, ויש שקשרו בין היעלמותה של בנט לבין החייל הנעדר גיא חבר (שנעדר משנת 1997 ועד היום). עם זאת אחרי 6 שנים המשטרה הצליחה לתפוס את האשם, יחיא עדואן פרחאן, והתברר שהיה מדובר למעשה על אדם שפעל כרוצח סדרתי, ואף תקף ואנס נשים נוספות. את שרידי גופתה של בנט מצאו אחרי התפיסה של פרחאן (הוא עצמו שרף את הגופה ולכן נותרו רק שרידים).

2004 - מה הרג את יאסר ערפאת?

הבדיקה הרשמית של רופאים מטעם צרפת ורוסיה טענה שמותו של יו"ר הרשות הפלסטינית היה מוות טבעי של אדם מבוגר שעבר אירוע מוחי. אולם כיאה למוות מסתורי, עד מהרה החלו לעלות שפע קונספירציות בנושא. הטענה הראשונה הייתה כמובן - שישראל הרעילה את ערפאת. העיתונאי אורי אבנרי אף טען ששרון רמז זאת לעיתונאי אורי דן אשר היה מקורב מאד לשרון. עם זאת במקביל נפוצו גם שמועות שלא קשורות לישראל, כגון השמועה שערפאת מת למעשה מאיידס. הדבר היווה רמז לשמועות שהיו קיימות במשך שנים, בחברה הישראלית והפלסטינית כאחד, כי ערפאת הוא למעשה הומוסקסואל בארון.

2005 – הזיקפה הלאומית על קבר בן גוריון

כתבה חושפת כי למרבה התדהמה במדרשת שדה בוקר ישנה מסורת רבת שנים של בני נוער המקיימים יחסי מין על לא פחות ולא יותר מאשר המצבה של בן גוריון ואשתו. המשטרה מגיבה בחומרה וכך גם מנהלי המדרשה. בסופו של יום לא ברור עד כמה מדובר באמת על מקרים שהתרחשו, או יותר על שמועה פנימית בין הסטודנטים שעשתה לה כנפיים. דווקא יריב בן אליעזר נכדם של דוד ופולה מגיב בהומור עוקצני: "אם המידע נכון – זה משמח אותי מאוד שסבא שלי, שנים אחרי מותו, משמש השראה לצעירים ומביא להם זיקפה לאומית. לא נראה לי שעל אבן קרה ושטוחה זה המקום האידיאלי לקיים יחסי מין"."

2006 – רצח תאיר ראדה

את הפרשה הבאה כולכם מכירים כי היא עלתה שוב לכותרות לאחרונה – אבל לא יאמן שעברו כבר 11 שנה מאז הרצח של הילדה תאיר ראדה. מי שבתחילה הואשם ברצח הוא כידוע רומן זדורוב, ועד מהרה החלו לצוץ ספקות רבים בנוגע להרשעתו ברצח. הבסיס העיקרי לאשמה של זדורוב היא טביעת הנעל שלו, וכן העובדה שידע לתאר כיצד תאיר נראתה ביום הרצח. מנגד העובדה שבחקירתו תיאר זדורוב את ראדה כמי שביקשה ממנו סיגרה וקיללה אותו נשמעה לא הולמת לאופיה של ראדה, מה שהחל לגרום למשפחה ולחברים רבים לפקפק בהודאתו של זדורוב עד היום. כידוע לפני שנה שודרה הסדרה "צל של אמת" שהעלתה תאוריות אחרות – בהן צעירה שכונתה א.ק. שאף נחקרה ע"י המשטרה, והביעה בעבר רצון לבצע פנטזיות אלימות ואלטר אגו אותו היא מכנה "טחב" הזאבה, ומצד שני אולי אפשרות כי חברה לשעבר של א.ק מעוניין בהפללתה. כך או כך – נראה שגם בנקודת הזמן הזו פרשת תאיר ראדה רחוקה מסיום.

2007 – פתאום ג'ינג'י

גם בימינו יש הפתעות שלא תמיד המדע מצליח להסביר, ובמקרה הזה מדובר על הילד שהפך לג'ינג'י בן לילה. הילד איברהים גדאבן שהיה תינוק שחרחר, הפך לפתע לג'ינג'י ובהיר. רופאים שבדקו אותו לא מצאו שום הסבר וטוענים כי אין למדע הרפואה שום ידע מוקדם על תופעה שכזו. עלה חשד שמא ההורים צבעו את השיער של הילד, אך כמובן שהם הכחישו אותו מכל וכל. כך או כך רבים עולים לרגל לבית המשפחה כדי לצפות בילד הקטן שהפך לפופולרי ברגע אחד. הטענה הרווחת באותו הזמן, היא בכלל לא רפואית, אלא שהכל בידי האלוהים, והוא זה שרצה שאיברהים יהיה ג'ינג'י. למה? אולי רק בעוד הרבה שנים נדע.

2008 – הגמילה של איימי

אנחנו נוטים לחשוב ששמועות על סלבס זה משהו ששייך לעבר, והיום קל מאד להפריך אותן. בכל זאת, אין הסבר ברור למה בשנת 2008, שנה שכבר יש בה אינטרנט בכל בית עדיין רווחה בעיתונות השמועה שהזמרת המפורסמת איימי וויינהאוס תגיע לישראל – לא להופעה אלא לגמילה. הזמרת הבריטית היהודייה שהייתה כבר מפורסמת מאד באותה שנה, הייתה ידועה בשל ההתמכרויות המצערות שלה. כך או כך הייתה התלהבות רבתי באגודה למלחמה בסמים בישראל שמפיצה את השמועה הזו. כל גורם רשמי שהיה קשור באיימי וויינהאוס עם זאת, מיהר להכחיש ולהבהיר שאם הזמרת תיכנס לגמילה - יש היגיון שתעשה זאת בסביבה שבה תחוש בנוח, ולא במדינה זרה.

2009 – הבית המקולל ברחוב בן מימון

בתים מקוללים ממשיכים ללוות אותנו תמיד, וכך קורה בסיפורה העצוב של הקשישה אורט שמחה מדר שנעדרה מביתה בירושלים ונמצאה ללא רוח חיים. באף פרסום לא נכתבה סיבת מותה, אלא רק שגופתה נמצאה בחדר מדרגות שהיה בבניה בתוך הבניין. האישה עצמה הייתה חולת אלצהיימר ומבוגרת מאד כך שאפשר להניח שכנראה לא הייתה מודעת היכן היא. המיוחד הוא במקום שבו נמצאה גופתה - הבית המקולל ברחוב בן מימון בירושלים. בית שנקשרו בו לא מעט שמועות על המזל הרע שפקד את דייריו - כולל מזכיר הכנסת שמואל יעקובסון שקיבל בו התקף לב ונפטר, וכן דיירים נוספים אשר חלו בסרטן או בניוון שרירים ושאר מחלות קשות או מוות טראגי. יש אף שמועות כי מקובל ירושלמי עלום טען כי הבית נבנה על קברים עתיקים ולכן הוא מקולל לנצח. בעקרון בכל בניין דירות יש סיכוי שיקרו מעת לעת דברים רעים לדיירים – אבל העובדה שמישהי שלא גרה בבניין נמצאה בו ללא רוח חיים, מעוררת שוב שמועות על הבית.

2010 – השופט המתנצל

הפעם הראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שבה שופט התנצל בפני נאשם על הדרך שבה כינה אותו: ישראל בונדק, שהיה ידוע כאחד מיוזמי מחאת הפנתרים השחורים משנות ה70, נשפט ב-2010 על כך שהפעיל תחנת רדיו פיראטית (בהלת הרדיו הפיראטי לא נעלמה משנות השמונים מסתבר). השופט אלכסנדר רון כינה במשפט זה את מחאת הפנתרים השחורים "תת תרבות". בונדק מחה בפני נציב התלונות על שופטים, ושנתיים מאוחר יותר במהלך תקדימי בישראל - שופט התנצל בפומבי בפני אדם ששלח למאסר, בשל דרך ההתבטאות שלו.

2011 – הזוג המוזר

שמועות עולות בשנה זו על זוג מעניין אפילו עוד יותר מדניאלה פיק וקוונטין טרנטינו - השילוב המוזר בין כוכבת העבר אורלי ויינרמן (הזכורה כעוגן מ"שמש") לבין סייף אל אסלאם קדאפי - בנו של הרודן הלובי מועמר קדאפי. הרומן החל דווקא לאחר האביב הערבי, כשקדאפי הבן נרדף על ידו עמו. ויינרמן, שהכירה את קדאפי הבן כמה שנים קודם לכן פעלה למען השחרור שלו, ותוך זמן קצר נוצרו לא מעט שמועות על קשר רומנטי בין השניים. השמועות על הקשר ממשיכות כבר כמה שנים לצוף שוב ושוב כשוויינרמן לא מכחישה. במקביל, ויינרמן עדיין ממשיכה לעלות מעת לעת לכותרות, שכן בניגוד לתדמיתה כבחורה קלת דעת כמו בתפקידה בסדרה "שמש" – התברר כי היא פעילת שמאל רדיקלי, מה שהוביל גם למחאות רבות נגדה ברשת.

2012 – פרשת דיסניוורלד

לאגדות אורבניות יש נטייה לחזור על עצמן כל כמה שנים, ואחד המקרים המפתיעים הוא כאשר אגדה אורבנית משנות השמונים והתשעים צצה לפתע שוב בשנת 2012 בערוץ 10. האגדה האורבנית היא על ילדה ישראלית צעירה שנעלמה בדיסניוורלד, כאשר אנשי הביטחון במקום אמרו להורים המודאגים שיאתרו את הילדה רק לפי הנעליים שלה – כי החוטפים נוטים לגלח את השיער של הילדים ולהלביש אותם בבגדים אחרים. הילדה נמצאת לבסוף כשראשה מגולח. בסופו של דבר התברר כי הידיעה כולה מתחילתה ועד סופה היא שחזור של אגדה אורבנית שנפוצה בישראל ובעולם מעת לעת. בעקבות הטעות הקשה – הכתבת ש"חשפה" את הכתבה, סיוון כהן, אף הודחה מתפקידה.

2013 – אורי גלר, סוכן CIA

אי אפשר לעשות כתבה על מקרים ביזאריים בלי להזכיר את הישראלי שמזוהה אולי יותר מכל עם מקרים מוזרים – אורי גלר. גלר התפרסם משלל סיבות - כמכופף כפיות, כשולט בכוח המחשבה על חפצים רבים, ואפילו היה דמות קומיקס אורחת במארוול בשנות ה-70. הוא ידוע גם בזכות חברותו עם הזמר המפורסם מייקל ג'קסון, ואף התפרסם כאשר בשנת 2000 תבע את חברת נינטנדו בטענה כי הפוקימון "קדברה" מבוסס על דמותו. גלר עוד ממשיך להתפרסם גם בישראל וגם בעולם – וב-2013 יוצא סרט תיעודי של ה-BBC אשר מציג את גלר בתור סוכן של המוסד וה-CIA, בין השאר בזכות כוחותיו למחוק מידע מדיסקטים, עניין שגלר לא רק שאיננו מכחיש אלא אף מציג בהתלהבות.

2014 - "כיפת ברזל" לא אמיתית

לאחר מבצע "צוק איתן", מערכת "כיפת ברזל" והחיילים שמפעילים אותה זוכים לשבחים מקיר לקיר. עם זאת, גם בנוגע למערכת זו מתפתחת תאוריית קונספירציה: מי שעומד מאחורי התאוריה הוא לא אדם תמהוני או משולי החברה – אלא חתן פרס ביטחון ישראל ד"ר מרדכי שפר, מומחה ליירוט שעבד ברפא"ל – שטוען כי כיפת ברזל היא זיוף מוחלט וטוען כי כל היירוטים הם הצגה שצה"ל עושה כדי לטעת באזרחים תחושת ביטחון. נסתפק גם בתחושת שווא.

2015 - הרוח של סבתא במרוקו

האינטרנט מלא בסיפורים על רוחות ונשמות שמופיעות באופן מפתיע בתמונות שצולמו זמן רב לאחר מות הנפטר, אחד הסיפורים היותר מפורסמים קרה למשפחה ישראלית והוא טומן בתוכו לא רק מסתורין - אלא גם היסטוריה משפחתית והקשרים מיוחדים. רחל פרץ החליטה שהיא נוסעת עם משפחתה לטיול שורשים במרוקו, כעשור לאחר שאמה הלכה לעולמה. היא צילמה את הבן שלה באחד השווקים במרוקו, ולאחר שצפתה בתמונה נדהמה לגלות בתמונה את אמה המתה ברקע. האם אגב לא הייתה לבושה באופן רגיל - אלא כאישה מרוקאית-יהודית מהמאה ה-19. רחל פנתה לבעל החנות שאמר לה שמעולם לא ראה אף אישה מבוגרת יושבת אצלו, ונבהל כששמע שמדובר על אישה שכבר לא בחיים. עם זאת יש סוף טוב לסיפור - הרבנים שבחנו את התמונה הבהירו לרחל שלא מדובר על רוח ש"רודפת" אותה, ושאמא שלה הייתה אישה צדיקה ואין בהתגלות שלה שום דבר שאמור להיות מאיים או מפחיד. סוף טוב הכל טוב.

2016 - ההודעה המצמררת במענה הקולי של תאטרון החאן

ונסיים את הכתבה בכך שנודה שהביזאר לא באמת נעלם מהעולם שלנו, וגם בתקופה שבה אפשר לבדוק הכל באינטרנט ולהפריך שמועות, יש עדיין דברים מסתוריים גם בארצנו הקטנטונת. בשנה שעברה הופצה ההודעה המסתורית של תאטרון החאן, שהיא אחד הדברים הכי מוזרים ומשונים שאפשר להיתקל בהם. מסתבר שאם מתקשרים לתאטרון החאן בשבת וממתינים קצת אחרי ההודעה הקולית, נשמעת הודעה מסתורית של אישה במבטא כבד, שמדברת על כימיקלים מסתוריים, ציקלון B, ומזמנת אותנו לאתר אינטרנט שהיא ממש מאייתת את האותיות שלו.

ולתפארת מדינת ישראליקס!