הם היו שלושה. ככה לפחות זה נראה באמצע חודש יוני, כששר הביטחון בני גנץ הודיע לאלופים אייל זמיר, הרצל "הרצי" הלוי ויואל סטריק כי בכוונתו להיפגש איתם, לוודא שהם מוכנים להתמודד על תפקיד הרמטכ"ל ולשמוע איך כל אחד מהם רואה את צה"ל בשנים הקרובות.
אבל זה מעולם לא היה מרוץ משולש. סטריק, לשעבר אלוף פיקוד הצפון, נתפס מלכתחילה כמועמד על הנייר בלבד. תפקיד סגן הרמטכ"ל, שזמיר מילא בעבר והלוי ממלא בימים אלה, נחשב באופן מסורתי למקפצה אל ראשות המערכת, כמעט חניכה לרמטכ"לות. היו ראשי ממשלה ושרי ביטחון שעקפו את המנהג הזה עם מועמד משלהם – יואב גלנט למשל לא היה סגן הרמטכ"ל, אלא כיהן כאלוף פיקוד הדרום כשנבחר לתפקיד על ידי אהוד ברק כשר ביטחון ובנימין נתניהו כראש ממשלה, מינוי שבוטל לאחר פרשת הרפז וגילוי חריגות הבנייה בביתו של גלנט – אבל המסורת מיקמה את סטריק בעמדת נחיתות ברורה. שלא לייחוס אמרו השבוע גורמים בצה"ל שסטריק לא התחבר לפוליטיקה הארגונית הצבאית וגם לא לפוליטיקה בכלל; הדברים אולי נאמרו כמחמאה, אבל את המינוי של סטריק זה הפך לחסר סיכוי, וכבר באמצע יולי הוא התבשר שהמרוץ שלו נגמר. העובדה שהוא מעולם לא בלט בתקשורת, יש להניח, לא פעלה לטובתו.
זה משאיר שניים, הלוי וזמיר – אלא שבאופן חריג, גם אם לא חסר תקדים, מרגע שהמרוץ לרמטכ"לות יצא לדרך מדברים בצה"ל רק על תוצאה אפשרית אחת. כבר היו מועמדים שנהנו מקונצנזוס, למשל גדי איזנקוט, וכך גם גבי אשכנזי כשנבחר לשקם את צה"ל לאחר מלחמת לבנון השנייה (בניסיון הראשון שלו הוא דווקא הפסיד לדן חלוץ, ועזב את הצבא). במקרה של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן נוצר קונצנזוס הפוך: לאחר "נאום התהליכים" לא היה אחד שנתן לו סיכוי מול אביב כוכבי.
האלוף אייל זמיר נתפס כאיש של בנימין נתניהו. זמיר אכן היה המזכיר הצבאי של נתניהו, אבל התיוג עושה לו עוול: קצין השריון הקשוח והמעט אפור הוא אחד שמכיר היטב את צבא היבשה
בניכוי המקרים הללו, המצב המצוי הוא של אי-הסכמה – ולפעמים גם תחרות מלוכלכת, כמו שקרה בסוף שנות ה-80, בתלת-קרב בין דן שומרון, אהוד ברק ואמיר דרורי. שומרון היה המועמד המועדף, אבל מאחורי הקלעים היה מי שהפיץ עליו שהוא הומו, ומכאן שגם סחיט. אם היו באותם ימים רשתות חברתיות, או אפילו תקשורת כמו של היום, זה היה גורם לפרשת הרפז להיראות כמו אירוע למקומון.
בחזרה לקיץ 2022, האלוף אייל זמיר נתפס אצל רבים כאיש של בנימין נתניהו. זמיר אכן היה המזכיר הצבאי של נתניהו (תפקיד שלפי פרסומים שונים היה כרוך בראיון עבודה אצל שרה נתניהו), אבל התיוג עושה לו עוול: האלוף זמיר, קצין שריון קשוח ומעט אפור, הוא אחד שמכיר היטב את צבא היבשה, בוגר הפנימייה הצבאית שצמח בשריון בימים הסוערים של דרום לבנון. במבצע "חומת מגן" הוביל חטיבת שריון במילואים, לאחר מכן פיקד על חטיבה 7 היוקרתית והיה ראש מטה זרוע היבשה ואלוף פיקוד הדרום. מאידך הוא לא היה ראש אמ"ן, לא חי את המודיעין הצבאי ואת היחידות המיוחדות; אלו גזרות שבהן רואים עולם, מרימים ראש מהשגרה האפורה, והיעדרן מהרזומה של זמיר פעל לרעתו. זה היה עשוי להתאזן על ידי תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, על כל המורכבות של הממשק בין צה"ל לדרג המדיני, אבל איתרע מזלו של זמיר לשרת את ראש הממשלה לשעבר.
פוליטיקאים רצו מאז ומתמיד את האיש שלהם בלשכת הרמטכ"ל, בין שמשיקולי שקט תעשייתי ובין שבמבט קדימה, אם וכאשר תגיע העת לגייס ביטחוניסט לשורות מפלגתם. בהינתן שבחודש יוני הביע נתניהו התנגדות פומבית למינוי רמטכ"ל על ידי ממשלת המעבר, ובהינתן שהמרוץ היה מלכתחילה בין "האיש שלו" למי שנתפס כמועמד של גנץ, קל להבין למה במערכת הצבאית והפוליטית סימנו מלכתחילה רק אדם אחד כראש הבא של המערכת. אבל מה שנכון לגבי אייל זמיר נכון גם לגבי האיש שעומד לנצח אותו: פוליטיקה היא רק חלק מהסיפור.
תפקידים ראשונים, אויבים ראשונים
הרצי הלוי הוא חלק ממי שמכונים בחטיבת הצנחנים "נסיכים", קצינים שכבר בתחילת דרכם סומנו לתפקידים הבכירים ביותר; אחד מהם הוא מי שיעניק בקרוב להלוי דרגות רא"ל, בני גנץ. אלא שהלוי (54), נשוי לשרון ואב לארבעה, לא רק סומן: הוא עצמו לוטש עיניים כבר שנים לעבר כס הרמטכ"ל.
האלוף יואל סטריק היה מועמד על הנייר בלבד. בצה"ל אומרים שהוא לא התחבר לפוליטיקה הארגונית הצבאית; הדברים אולי נאמרים כמחמאה, אבל את המינוי שלו זה הפך לחסר סיכוי
כבר לפני כעשור, כשהלוי היה תא"ל, החלו לדבר עליו כעל מי שייכנס ללשכה בקומה ה-14 שבקריה. ב-2012 פורסם כי האוגדה שפיקד עליה זכתה בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות על "חדשנות ויצירתיות"; הלוי הובלט מאוד באותם פרסומים, בדגש על היחידה הסקסית שעליה פיקד קודם לכן, סיירת מטכ"ל. מישהו בדובר צה"ל, כך נראה, הבין לאן הרוח נושבת.
עוד במגזין mako:
>> אן זיוי: "די לשאול אותי אם אני בהיריון, מי הרשה לכם?"
>> "אתה שמן? תאהב את עצמך". השנה שבה הפך אוראל צברי מכוכב ילדים לכוכב, נקודה
>> פיט דיווידסון מציג: איך להיפרד מקים קרדשיאן ולהישאר בחיים
>> בתם השומעת של ההורים החירשים שעברה תאונה ונולדה מחדש - כגורו בישול
>> איתמר בן גביר: "אני אומר לאשתי שתשלח אותי לשטוף כלים, שלא יעלה לי"
בשיחות שערכתי השבוע בניסיון להבין את הלוי, את סגנונו ואת מניעיו, אנשים ששירתו ומשרתים תחת פיקודו הדגישו צדדים שונים מאוד שלו. חלק דיברו במונחים של "מבריק" ו"אמיץ"; אחרים שלפו "פוליטיקאי"; והיה גם מי שהגדיר את הרמטכ"ל הבא כמתנשא.
"הוא מדבר בשפה מאוד גבוהה. אתה יושב איתו על ביצוע או תכנון דרכי פעולה והוא משלב לך ציטוטים של הרמב"ם, אפלטון וסוקרטס", אומר קצין בכיר ששירת תחת הלוי בסיירת מטכ"ל. "לפני כל פעולה היה חשוב להרצי לחבר את החבר'ה לתמונה הגדולה, אז הוא היה נואם על מטרת הפעולה בקומות שבדרך כלל לא נהוג להתייחס אליהן – מה אנחנו נותנים במבצע הזה לממשלת ישראל, איך מה שאנחנו הולכים לעשות הוא חוליה בשרשרת של פעולות מדיניות ואסטרטגיות. זה לא נהוג בדרג שהיינו בו".
בשנת 2013, בכתבת פרופיל שפורסמה עליו ב"ניו יורק טיימס" – כבר אז דובר עליו כרמטכ"ל לעתיד – הכתבת ג'ודי רודורן כינתה את הלוי "הגנרל הפילוסוף". הלוי עצמו תרם לעניין כשדיבר על התואר שלו בפילוסופיה וסיפר שהידע שלו בתחום שמיש יותר בקריירה הצבאית מהתואר הפורמלי האחר שלו, במנהל עסקים. "אני משתמש בפילוסופיה באופן מעשי", אמר אז הלוי. "פילוסופים שדיברו על איך לאזן, איך לבצע סדרי עדיפויות של עקרונות בסדר הנכון – אלה דברים יעילים מאוד".
קצין ששירת תחת הלוי אומר שההשכלה הרחבה שלו לא תמיד פועלת לטובתו. "בסיירת מטכ"ל או בדרגים הבכירים, צורת הדיבור שלו והציטוטים של הפילוסופים מתקבלים בהבנה. אתה יכול למצוא שם עוד כאלה פלספנים. אבל בצבא הגדול זה לא מתקבל יפה, אפילו נתפס כהתנשאות. בצבא היבשה, בגדודים ובחטיבות, אנשים רוצים שתדבר איתם תכלס. שתגיד להם מה לעשות, מה המשימה, ויאללה צאו לדרך ותחזרו עם תוצאות. מפקד בכיר שמשלב בכל משפט פילוסופיה וציטוטים מהתנ"ך – זה לא לכל אחד, מה גם שהרצי עצמו הוא לא בדיוק טיפוס שמתחבר לאנשים בקלות".
בניגוד לשייטת 13, שהשתלבה בלחימה באינתיפאדה השנייה, בצבא נמתחה ביקורת על סיירת מטכ"ל של הלוי, שכמעט לא השתתפה במבצעים בשטחים ושמרה מרחק מהלחימה
הלוי בא ממשפחה ירושלמית שורשית. הוא נקרא של שם דודו, הרצל, שנהרג בקרבות על כיבוש העיר במלחמת ששת הימים; הלוי עצמו חלם להגיע ליחידות המיוחדות, אבל כשהתגייס לצה"ל התנדב דווקא לגדוד הנח"ל המוצנח, שהיה אז תחת חטיבת הצנחנים. מאוד מהר יצא לקצונה והתקדם במסגרת גדוד 101 כשצה"ל ישב בתוך לבנון.
בשנים ההן החלה להתעצב דמותו הצבאית, תחילה כמפקד פלוגה בגדוד 101 ולאחר מכן כמ"פ "עורב" של חטיבת הצנחנים. אולם כמ"פ עורב בלבנון צבר הלוי גם את האויבים הראשונים שלו.
בחטיבה ביקרו, בפיקוד שיבחו
בלילה שבין 17 ל-18 במאי 1993 הוביל הלוי כוח של לוחמי עורב למארב נגד מחבלים באזור סוג'וד. המטרה הייתה להפעיל טילי "עורב" נגד המחבלים, שנהגו לתקוף במרגמות ובטילים את מוצבי צה"ל וצד"ל.
הלוחמים התמקמו בחשאי בעמדות שלהם, וכשזיהו אנשי חיזבאללה התכוננו לשגר לעברם טילים ולפתוח באש צלפים. אלא שבשלב הזה נחשף הכוח של הלוי על ידי חיזבאללה, ואנשיו היו הראשונים שפתחו באש. במקום התנהל קרב גבורה מטווח קצר, אירוע שהסתיים במותם של שני קציני צה"ל ובמספר פצועים. לא ברור אם וכמה מאנשי חיזבאללה נהרגו.
בחטיבת הצנחנים היה מי שהשמיע ביקורת קשה על הלוי. לטענת מבקריו, אופן ההליכה למארב ומיקום הכוח חשפו אותו בפני לוחמי חיזבאללה. אבל כשפיקוד הצפון בדק את האירוע, הוחלט שם לשבח את הלוי. "לא חשבנו שצריך לערוף לו את הראש, הוא באמת ניהל את הקרב במקצועיות. מצד שני, הוא כן עשה כמה טעויות ברורות – ומישהו החליט להעלים אותן", אומר קצין ששירת אז בפיקוד. "הרגשנו ששומר עליו מישהו שרוצה לבנות אותו בצנחנים ובסיירת מטכ"ל".
הרצי הלוי הוא חלק ממי שמכונים בחטיבת הצנחנים "נסיכים", קצינים שכבר בתחילת דרכם סומנו לתפקידים הבכירים ביותר. אחד מהם הוא מי שיעניק בקרוב להלוי דרגות רא"ל, בני גנץ
באותה שנה, 1993, הלוי אכן הגשים את חלומו והצטרף לסיירת מטכ"ל. כמו קציני צנחנים מצטיינים לפניו ואחריו, הוא מונה לפקד על פלגת ההכשרות של "היחידה" וסימן וי חשוב ברזומה של מי שמכוון לדרגות הבכירות. לאחר מכן מונה לתפקיד סגן מפקד הסיירת; בשני התפקידים השתתף במבצעים מורכבים של היחידה במספר מדינות ערב.
באותן שנים התגייס לחטיבת הצנחנים אחיו של הרצי, ע', שיצא כמו האח הבכור לקורס קצינים. זרוע נוספת של משפחת הלוי נשלחה לחטיבה האדומה כשקרובת משפחה, א', התגייסה לתפקיד בלשכה של איתי וירוב – אז מפקד בא"ח צנחנים וכיום אלוף.
ב-2001 מונה הלוי למפקד סיירת מטכ"ל, תפקיד שמילא במשך שלוש שנים עד שיצא ללימודים. בניגוד לשייטת 13, שהשתלבה בלחימה של צה"ל במסגרת האינתיפאדה השנייה, בצבא נמתחה ביקורת על סיירת מטכ"ל של הלוי, שכמעט לא השתתפה במבצעים בשטחים ושמרה מרחק מהלחימה הקשה שחוותה ישראל באותן שנים – למרות לחצים כבדים מצד גורמים רבים בצבא לשלב אותה בלחימה באופן סדיר.
"כולם התגייסו, כולל השייטת", אומר קצין בכיר לשעבר שהכיר את היחידה תחת פיקודו של הלוי, "אבל הלוי נפנף את הלחצים ואמר שהחשיבות של הסיירת היא בקומה האסטרטגית. עכשיו, נניח שיש לך את המודיעין הכי טוב בעולם, אבל אתה לא משתמש בו מתי שצריך – אז מה זה שווה?".
הביקורת לא עצרה את ההתקדמות של הלוי, שבדרך לכס הרמטכ"ל מונה למפקד חטיבת הצנחנים והוביל אותה במבצע "עופרת יצוקה". לאחר מכן עבר לתפקיד בכיר באמ"ן, וב-2012 מונה למפקד עוצבת הגליל. ב-2014 קיבל דרגת אלוף ואת תפקיד ראש אמ"ן, אחד התפקיד החשובים בצה"ל ובדרך ללשכת הרמטכ"ל. לאחר מכן היה אלוף פיקוד הדרום, בין השאר בהסלמה בעזה בשנים 2018–2019. לתפקיד סגן הרמטכ"ל, שמיקם אותו רשמית בקו הזינוק במרוץ לרמטכ"לות, התמנה הלוי ביולי 2021.
קצין אגרסיבי, קצין הומניטרי
"הרצי הוא קצין ומפקד מאוד ניצי, אגרסיבי בצורת החשיבה שלו ומאוד יצירתי", אומר השבוע מ', קצין בכיר שהיה תחת פיקודו של הלוי במספר תפקידים מבצעיים. "בדיונים שהוא הוביל בפיקוד הדרום, וגם כראש אמ"ן, הוא הוביל שורה של פעולות – רובן לא פורסמו – שנועדו למנוע התעצמות בסוריה ובעזה. הגישה שלו מאוד כוחנית, אבל מאוד מחושבת. באחד הדיונים הסוערים שהיו בהקשר של המב"ם ("המערכה שבין המערכות", שם כולל לפעולות של ישראל נגד התעצמות מדינות אויב כמו איראן וסוריה – ש"ל) הוא אמר במהלך ויכוח, 'חייבים להמשיך לייצר לחץ וחייבים להגביר את הלחץ'. מבחינתו זה התפקיד שלנו כצבא".
מ' מספר שבאותו דיון דנו בכירי צה"ל במטרות המב"ם. "הרצי, עם הקול הרגוע שלו והדוגמאות הפילוסופיות שלו, אמר: 'אנחנו צריכים לייצר אש ולהכאיב כדי לייצר את המרחב לראש הממשלה. לייצר אש זה להכות, לפגוע ולהכאיב'. זאת גם הייתה המדיניות שלו מול עזה. הרצי מדבר גבוה, אינטלקטואל, אבל בשורה התחתונה – זה להרוג ולהשמיד את מי שצריך. מצד שני, בהקשר של עזה הוא דחף לקשב משמעותי יותר בנושאים אזרחיים והומניטריים. מבחינתו זה חלק מהלחימה באותה זירה".
מרגע שהמרוץ יצא לדרך מדברים בצה"ל רק על תוצאה אפשרית אחת. כבר היו מועמדים שנהנו מקונצנזוס, אבל המצב המצוי הוא של אי-הסכמה – ולפעמים גם תחרות מלוכלכת
"הרצי, בכישרון שהוא ממש לא מובן מאליו בצבא, יודע לחבר בין אנשים וארגונים שהאגו שולט בהם", אומר גורם בצה"ל. "זה לדעתי יהיה גם המקום שלו כרמטכ"ל. מדברים הרבה על שיתוף פעולה של צה"ל, שב"כ והמוסד, או על שיתוף פעולה של חיל האוויר עם זרוע היבשה ושל כולם עם חיל הים. אבל ליחסים אישיים בין בעלי תפקידים יש הרבה משקל בשיתופי פעולה כאלה, יש פה הרבה מאוד אגו. הרצי מצליח באופן עקבי לחבר בין אנשים ממוקדים שונים שלא מסתדרים אחד עם השני".
כאלוף הוביל הלוי פיתוח של תוכניות אופרטיביות חדשות. בכיר בפיקוד הדרום מספר: "הרצי הוביל לתוכניות חדשות מול עזה, שהתפיסה הבסיסית שלהן אומרת שאין משמעות לתפיסת שטח שנמצא בידי חמאס ושאר ארגוני הטרור. מה שחשוב בכל מבצע זה להרוג כמה שיותר מחבלים, בדגש על בכירים, ולהשמיד את יכולות הליבה שלהם". אלא שהתוכנית, "רוח דרום" כפי שהיא נקראת, עוררה גם ביקורת על מי שהיה אלוף הפיקוד.
"לא משנה כמה אתה פילוסופי ומדבר גבוה כדי לגבות את התוכנית שלך, בסוף יש גם מציאות", אומר הבכיר בפיקוד. "ספירת גופות מעולם לא הזיזה לאויב כמו חמאס, וגם פגיעה בתשתית הליבה של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, כמה שהיא כואבת להם, זה לא מה שיכריע אותם. מה שהכי חמור זה שהתחילו לדבר במונחים של מספר של מטרות שרוצים להשמיד ביום, ובכלל במערכה. ומה קרה? דאגו למלא את הנתון, רק שבעזה אין יותר מדי מטרות איכות. המספרים גדולים, אבל הם מלאים במטרות חרטא".
קצין שהיה שם בתקופתו של הלוי כאלוף הפיקוד אומר: "הוא ראה בחיסול של בהאא אבו אל-עטא (במבצע 'חגורה שחורה' ב-2019 – ש"ל) הצלחה גדולה. ככה זה גם שווק מחוץ לצה"ל, אבל בסוף זה היה פעיל טרור סורר. נכון שכל מחבל הוא בן מוות, בטח פצצה מתקתקת, רק שכמפקד אתה צריך להיות מאוד קר בשיקולים שלך ולשאול אם החיסול והסבב הקצר שבא אחריו היו נכונים ושווים. או-קיי, הרגנו אותו, הרגנו עוד כמה מחבלים. הצלחה גדולה? נוצר שינוי? לא".
יודע להקשיב, השאלה למי
הרצי הלוי מבין שצה"ל לא יכול לפתור את הבעיות של מדינת ישראל. אולם לראייתו, עוצמתו של הצבא היא המפתח לשנים ארוכות יותר של שקט. באותו ריאיון ל"ניו יורק טיימס" אמר הלוי: "אני לא חושב שיש מלחמה או מבצע שיפתרו את הבעיה [...] הנושא המעניין הוא איך אתה יוצר פער גדול יותר בין המלחמות. זה לא יהיה פשוט, אין מלחמות פשוטות. אנחנו מוכנים לשלם את המחיר כדי לעשות מלחמה החלטית וחזקה שתיצור פער גדול ככל האפשר, עד הפעם הבאה".
אומנם זה ציטוט בן כמעט עשור, אבל מפקדים בכירים ששירתו עם הלוי ותחתיו מסכימים שזו הגישה שתלווה אותו לכס הרמטכ"ל. זה גם יהיה, סביר להניח, הבסיס להמלצות שייתן לדרג המדיני כשיתבקש לעשות כך. "הוא איש וקצין חכם, מהיותר חכמים שיש לנו", אומר על הלוי אחד הקצינים ששוחחתי איתם. "הוא גם יודע להקשיב לפני שהוא מקבל את ההחלטות, אבל יש לו שתי בעיות: הוא מדבר מעל הראש, והוא לא חבר. הרצי לא יודע לדבר עם הכפופים לו, במיוחד עם הזוטרים שבהם. יש בו משהו שיוצר אנטגוניזם, כי התקשורת איתו פשוט מורכבת מדי לאיש הצבא הממוצע".
קצין ששירת תחת הלוי: "בדרגים הבכירים, צורת הדיבור שלו וציטוטי הפילוסופים מתקבלים בהבנה. יש שם עוד פלספנים. אבל בצבא הגדול זה לא מתקבל יפה, אפילו נתפס כהתנשאות"
מפקד במערך השדה של צה"ל, אדם ששיתף פעולה עם הלוי במספר תפקידים, אומר שהוא משקיע משאבים רבים בפוליטיקה הארגונית: "הוא יודע לדבר נכון למי ששייך כמוהו לשבט הצנחנים ולשבט מטכ"ל. הוא פחות מתחבר למי שהגיע משריון או מהנדסה, או אפילו חטיבת חי"ר אחרת שהיא לא צנחנים. היה לו מאוד חשוב שהמינויים תחתיו יהיו מהשבט שהוא שייך אליו". קצין נוסף אומר: "הלוי מאוד מעורב במינויים של קצינים תחתיו, גם כאלה שלא היו בתחום האחריות שלו. הוא התערב באיוש תפקידים כדי לקדם מועמדים מהמיליה שלו, מהסיירת ומהצנחנים. היו לו אמירות שאתה מבין מהן שהמעורבות שלו במינוי כזה או אחר באה לא ממקום מקצועי, אלא מפוליטיקה צה"לית. אין לי ספק שגם כרמטכ"ל, ככל שזה יתאפשר לו, הוא יעדיף לקדם אנשים מהברנז'ה שלו".
רזומה מרשים יש לאלוף הלוי, אבל חסרים בו מספר תפקידים חשובים. אין לו ניסיון כמג"ד או כמפקד משמעותי על מסגרות של שריון והנדסה, מלבד שיתופי פעולה שהיה מעורב בהם בתפקידי פיקוד, כמו מח"ט הצנחנים. "בין תפקיד מ"פ לתפקיד מח"ט הצנחנים, הרצי היה בסיירת מטכ"ל ומנותק מהעולם של צבא היבשה, שהוא המרכזי בלא מעט תוכניות", אומר קצין בצה"ל. "אם כרמטכ"ל הוא ימשיך למנות רק את מי שהוא מכיר, בלי לגוון, תהיה לו בעיה מקצועית קשה במקרה של עימות וניהול המערכה".
יחסי העבודה של הלוי גרמו בעבר לעימותים פנימיים בצה"ל, ובמקרה אחד לטלטלה באמ"ן כשעמד בראשו. זה קרה ב-2016, כשראש חטיבת המחקר באגף המודיעין, תא"ל אלי בן-מאיר, הודיע על התפטרותו בשל אי-הסכמה עם הלוי. בצבא ידעון לספר אז שיחסי העבודה בין הלוי לבן מאיר היו כל כך גרועים שהשניים בקושי דיברו זה עם זה, מה שהוביל להתפטרותו של האחרון. ובכל זאת, נדמה שזה היה מקרה קיצון: הקצינים ששוחחתי איתם מאמינים שהלוי ניחן בשילוב תכונות אישיות ומקצועיות שבזכותן יוביל את צה"ל למקום טוב יותר. לכל הפחות נראה שתחתיו נראה צה"ל התקפי הרבה יותר – בהנחה שיקבל רוח גבית מהדרג המדיני.
האלוף הלוי, על זה אין ויכוח, יגיע מוכן ללשכת הרמטכ"ל. הוא נערך לזה, יש לו משנה סדורה לגבי נושאים רבים. אם לשפוט על סמך גישתו בעבר, הרמטכ"ל הלוי יוביל את צה"ל לבניית תכניות התקפיות עוצמתיות, בעיקר מהאוויר, ועם הרבה טכנולוגיה. בהקשר הזה ראוי לומר שהלוי דווקא מאמין בכוחו של התמרון היבשתי; השאלה היא אם הדרג המדיני יאפשר לו להוביל שינוי אמיתי במעמדו של צבא היבשה ושל צה"ל הגדול כולו.